בילדותי ובנעוריי הרחוקים היו הוריי (כמו חברי הסתדרות טובים) מנויים על סדרת "ספריה לעם" של הוצאת "עם עובד".
מדי חודש היינו מקבלים ספר בכריכת כיס, כך שנוצרה לנו ממש ספריה קוטנה בבית. אבי היה קורא נלהב עובדה שאז לא הייתי מודע לה כלל ורק בשנים האחרונות התחוור לי
כמה שאהב לקרוא לפחות כמוני...
כך גם יצא לקרוא אז, את הספר הזה שנמצא אצלי גם היום בבית. לאחר עשרות שנים לא זכרתי כמעט את תוכנו, אבל כן זכרתי ש

שלושה מקורות ראשוניים יש לנו לחיי סוקרטס; כתבי אפלטון, כתבי כסנופון, והמחזה הפרודי הזה של אריסטופאנס, שתוקף את סוקרטס ללא רחם, עד כדי כך שאפלטון רומז ב"אפולוגטיקה" שלו כי הוא חלק מהסיבות לעוינות דעת הקהל כלפי הפילוסוף הדגול.

בתור מי שמאוד אוהב ומעריץ את סוקרטס ושני תלמידיו, ורואה בהוצאה להורג שלו ע"י המדינה האתונאית פשע מזעזע שהטרים את הבאות לאנשים דגולים מאז ועד היום, קצת קשה לי רגשית לגשת לטק

בדרך כלל אני לא אוהב להתלונן על נהגים שאני יודע איזה עבודה קשה זה אבל מה שהיה לי אתמול זה לא נורמלי. אני מתי שיוצא שאני בלונדון עם הרבה דברים אני מזמין הסעה מהמלון לשדה תעופה. בגלל שהיינו חמש אנשים והיו עלינו דברים של הרבה זמן כולל דברים שטיילנו במוטורהום בסקוטלנד והיה שם קר מוות אז הזמנתי מהאינטרנט וואן לשדה תעופה. הזמנתי אותו לשעה שלוש. בשלוש הוא עושה לי טלפון שהוא הגיע. אני יורד למקום ולא רואה

קומדיה אתונאית מימי המלחמה הפלופונסית בין אתונה לספרטה, שארכה עשרות שנים ובמידה רבה התישה את שתיהן.
הסיפור כאן הוא על אתונאי אחד שמוצא חיפושית ענקית ועף איתה לאולימפוס כדי למצוא את אלת השלום. ואני חייב להגיד, זו מהקומדיות החלשות יותר של אריסטופאנס בעיניי כקורא מודרני.

יש לכך מספר סיבות:
1. למרות המסגרת העלילתית הדי נהדרת, אין כאן התפתחות עלילתית מעניינת במיוחד. המחזה הזה פשוט מאוד מבחינת ההתר