קומדיה אתונאית מימי המלחמה הפלופונסית בין אתונה לספרטה, שארכה עשרות שנים ובמידה רבה התישה את שתיהן.
הסיפור כאן הוא על אתונאי אחד שמוצא חיפושית ענקית ועף איתה לאולימפוס כדי למצוא את אלת השלום. ואני חייב להגיד, זו מהקומדיות החלשות יותר של אריסטופאנס בעיניי כקורא מודרני.

יש לכך מספר סיבות:
1. למרות המסגרת העלילתית הדי נהדרת, אין כאן התפתחות עלילתית מעניינת במיוחד. המחזה הזה פשוט מאוד מבחינת ההתרחשויות ומבזבז זמן על סצנות די סטטיות. במקום להביא כאן פיתולים ועניין, בין היתר בשהות של אדם באולימפוס, אני מרגיש שאריסטופאנס מבזבז את הפוטנציאל של הסיטואציה.
2. הרבה מההומור כאן הוא הומור שנטוע בזמן. די קשה לבחור ישראלי ב2024 לצחוק מבדיחות על פוליטיקאי אתונאי מהמאה החמישית לפני הספירה. מה שכן, לדעתי המחזה הזה משמש בסיס נהדר לעיבוד אקטואלי יותר. אמנם מלחמתנו היא מלחמה מוצדקת ביותר שאני מקווה שלא תסתיים בהסכם עם האויב, אבל נו, אולי לפעם הבאה שהאמריקאים יביאו פרידום ודמוקרסי לאיזה שיטהול בעולם השלישי ועל הדרך יגנבו ממנו משאבים..
3. חלקים גדולים מהטקסט מוקדשים לטובת שבח עצמי של אריסטופאנס, התנגחות במחזאים אחרים וחזרה די רפטטיבית על מעלות השלום על פני המלחמה. אלו דברים שבמידה רבה היו זמן מת עבורי.

בצד החיובי, יש כאן רגעים מאוד מצחיקים, הביקורת של אריסטופאנס על פוליטיקאים ועל מבנה החברה היא חריפה, שנונה ומענגת לקריאה, והרקע העלילתי מעניין.

קומדיה אתונאית מימי המלחמה הפלופונסית בין אתונה לספרטה, שארכה עשרות שנים ובמידה רבה התישה את שתיהן.
הסיפור כאן הוא על אתונאי אחד שמוצא חיפושית ענקית ועף איתה לאולימפוס כדי למצוא את אלת השלום. ואני חייב להגיד, זו מהקומדיות החלשות יותר של אריסטופאנס בעיניי כקורא מודרני.

יש לכך מספר סיבות:
1. למרות המסגרת העלילתית הדי נהדרת, אין כאן התפתחות עלילתית מעניינת במיוחד. המחזה הזה פשוט מאוד מבחינת ההתרחשויות ומבזבז זמן על סצנות די סטטיות. במקום להביא כאן פיתולים ועניין, בין היתר בשהות של אדם באולימפוס, אני מרגיש שאריסטופאנס מבזבז את הפוטנציאל של הסיטואציה.
2. הרבה מההומור כאן הוא הומור שנטוע בזמן. די קשה לבחור ישראלי ב2024 לצחוק מבדיחות על פוליטיקאי אתונאי מהמאה החמישית לפני הספירה. מה שכן, לדעתי המחזה הזה משמש בסיס נהדר לעיבוד אקטואלי יותר. אמנם מלחמתנו היא מלחמה מוצדקת ביותר שאני מקווה שלא תסתיים בהסכם עם האויב, אבל נו, אולי לפעם הבאה שהאמריקאים יביאו פרידום ודמוקרסי לאיזה שיטהול בעולם השלישי ועל הדרך יגנבו ממנו משאבים..
3. חלקים גדולים מהטקסט מוקדשים לטובת שבח עצמי של אריסטופאנס, התנגחות במחזאים אחרים וחזרה די רפטטיבית על מעלות השלום על פני המלחמה. אלו דברים שבמידה רבה היו זמן מת עבורי.

בצד החיובי, יש כאן רגעים מאוד מצחיקים, הביקורת של אריסטופאנס על פוליטיקאים ועל מבנה החברה היא חריפה, שנונה ומענגת לקריאה, והרקע העלילתי מעניין.