האנטר ס תומפסון, עיתונאי, וחברו העורך דין דוקטור גונזו, יוצאים למסע ללא רחמים וחסר מעצורים, קורע מצחוק והזוי אל לב לבו של החלום האמריקאי בלאס וגאס ואל המפלה הגדולה והבלתי נמנעת של אותו חלום.

שלחו אותו לסקר אירוע ספורט גדול, מירוץ אופנועי שטח, בשם "המינט 400", בהסוואה של כתב ספורט, אירוע חסר פואנטה ודבילי שנועד לפטם אגו של אמריקאים לבנים, שמנים ופריווליגים וכבר ביום הראשון נמאס לו מהטיפשים, לאחר

הכל החל בציור שציירתי,ונראה לי הזוי,מצחיק ומצא חן בעיניי.מעליו התנוססה כתובת באנגלית: VINTAGE, D.R. GONZO. העליתי אותו לאתר מבלי לדעת מי זה.

ואז,חברתי אירמה שראתה את הסרט ואף קראה את הספר כמובן,המליצה עליו בחום והפנתה את תשומת לבי שבעצם ציירתי איור של הספר:"פחד ותיעוב בלאס ווגאס" - שם שנשמע לי נורא לספר ועוד שהוא מלא בסמים והשפעותיו בכלל לא עודד אותי במיוחד לקרוא.היו לי מספיק ספרים שהתחננו שאקר

הספר כתוב בשצף קצף, כזה המכניס אותך למציאות הכתובה באופן מרוכז, עד כדי תחושת מועקה קלה בחזה.
האנטר ס. מתעד מירוץ מכוניות בלאס וגאס מטעם מגזין "הרולינג סטון", ראשית הובא בחלקים במגזין ומאוחר יותר אוחד לכדי הספר.
מבחינה עיתונאית, הכתיבה של האנטר ביססה סגנון חדש, השם את הסובייקטיביות של הכותב במרכז. בכך, מתבטאים דעותיו של תומפסון על ציות.אי-ציות אזרחי, שחרור, חופש, תרבות הצריכה, מלחמת וויאנטם והשנ

אך אך מה אפשר להגיד יחי הגונזו עזבו את הסרט עזבו את הספר האנטר ס .תומפסון זה ההגדה אצלי הסיפור התחיל כך בערך לפני 10 שנים שוטטתי בקניון עזריאלי כאשר עברתי ליד חנות חדשה של ספרים כמדומני צומת ספרים אל תתפסו אותי במילה יצאה בחורה בריצה מן חנות הספרים קפצה לעברי
ועצרה אותי בפתאומיות אחזה את ידי והובילה אותי פנימה לתוך החנות בצעדים מהירים תוך שהיא ממלמלת משהו לא הבנתי מהו פשר הדבר אך שלבסוף עצרנו ה

משסיימתי לקרוא את "בדם קר" ומאחר וכבר הרגשתי "עמוק בניו-ג'ורנליזם", רצתי לקנות את "פחד ותיעוב בלאס וגאס", הספר שנחשב לפורץ הדרך בתחום הפרוזה הכמו-תיעודית; זהו ספרו החשוב ביותר של האנטר ס.תומפסון, משוגע עם קבלות, האיש אליו מתייחסים כאל ממציא הז'אנר ("עיתונות גונזו") ולאחד שלקח אותו אל הקצה, כפי שעשה גם עם חייו הפרטיים (בחר לעצמו את המקום והזמן שבהם יעזוב לעולם שכולו טוב).

הספר מתאר מסע מופרך בן

ארבעה כוכבים רק כי משהו בספר הזה לא ישב לי. הרגשתי ניתוק וריחוק ולא הצלחתי להתחבר לאף דמות-במיוחד לא למספר. צריך לקרוא את הספר הזה בגישה מסוימת. מהי? אני לא יודע. לא הגישה שאני הגעתי איתה. יש פה הומור, יש פה שנינות, יש פה ביקורת חברתית. הכל טוב ויפה, אבל כנראה לא בשבילי. אני אוהב סיפורים בהם אני יכול להתחבר לדמויות, למיקום, לאווירה. לא היה לי את זה פה.
הספר הזה נחשב לספר חובה בכל ספרייה שמכבדת את

...