ביקורת ספרותית על פחד ותיעוב בלאס וגאס מאת האנטר ס. תומפסון
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 26 באוקטובר, 2016
ע"י Rasta


קלאסיקות לא סתם נקראות כך, יש משהו מסוים בספר, בכתיבה, באיך שהסופר מעביר לנו את החוויות שלו, יש כמובן את משחק הזמן שיותר מכל הופך ספר לקלאסיקה. הספר הזה ללא ספק שייך לרשימת הקלאסיקות וספרי החובה שכל אחד צריך לקרוא.
את הספר "פחד ותיעוב בלאס וגאס" קראתי לאחר שראיתי את הסרט, ברוב המקרים הייתי אומר לעשות הפוך אבל כאן זה לא משנה... האמת שבפעם הראשונה שראיתי את הסרט לא בדיוק הבנתי מה הולך שם מכמה וכמה סיבות (לא חושב שיש צורך לפרט למה) הסרט היה נראה כמו כמה וכמה קטעים שחוברו ביחד ואין שום קשר ותכלית ביניהם. כשהתחלתי לקרוא את הספר הבנתי כמה פספסתי כי בערך מאמצע הספר התחלתי לקרוא על קטעים שלא זכרתי מהסרט וזה ממש ריגש אותי שהייתה לי ההזדמנות להתרגש מחדש מהעלילה.

האנטר תומפסון יצא לחפש את החלום האמריקאי במסווה של מירוץ אופנועים. הוא לקח איתו את ידידו הטוב העורך הדין ויצאו לנסיעה בשבי עם גג פתוח שכללה מזוודה מלאה בסמים ואלכוהול.

"היו עלינו שני אאונסים של גראס, שבעים וחמש קפליות מסקלין, כמה גיליונות אסיד רב-עוצמה במיוחד, מלחיה חצי מלאה בקוקאין, ובנוסף לכך גלקסיה מרתקת של כדורים בכל צבעי הקשת, שיועדו לצרכים שונים ומשונים, כגון הרגעה, המרצה, הצחקה, הצעקה, ומה לא, וכמובן ליטר וחצי טקילה, רום באותה כמות, ארגז בירה באדוויזר, בקבוק אתר גולמי, ועשרים וחמישה בקבוקוני אמיל-ניטריט, או פופרז. כל אלה לוקטו בליל אמש, באטרף של נהיגה תזזיתית בכל רחבי לוס אנגלס רבותי. למען האמת, מבצע הרכב הזה לא היה ממש חיוני, אבל כפי שידוע לכל מי שניסה אי-פעם לבנות ברצינות אוסף סמים ראוי לשמו, קשה להימנע מהנטייה להיסחף כמה שיותר רחוק."

אני יכל להבין למה הרבה אנשים יחליטו להימנע מהספר או שרק בגלל הכריחה האחורית שלו יחליטו שאין סיבה לקרוא את הספר, בין אם אתם נגד או בעד סמים זה לא משנה. הספר הזה יחד עם האנטר תומספון מעביר לכם בצורה מדהימה תקופה שנגמרה וכבר לא קיימת, תקופה חשובה שהשפיעה על ההיסטוריה שלנו אפילו שמדובר בתרבות אמריקאית. תקופה שאנשים חשובים היו חלק ממנה, הביטלס, בוב דילן וכו'. תקופה של אנשים שרצו לחיות בצורה מסוימת ועשו הכל כדי להשיג את רצונם ולא "דפקו חשבון" לאף אחד מתוך הרעיון של לחיות את הרגע.

הספר מסופר מנקודת מבטו של האנטר, העיתונאי שיצא לחפש את החלום האמריקאי ובדרך חווה חוויות שכמובן לא באמת קרו. כל מה שחווה היו הזיות שנגרמו לאחר מינון מטורף של סמים ללא הפסקה. לקרוא את הספר מרגיש כמו טריפ ארוך ומטורף שמכניס אתכם לתקופה מדהימה שנעלמה וגורם לכם לחוות את מה שהאנטר וידידו העורך דין (שבטוח היה ממליץ לכם לקרוא את הספר) חוו לאורך כל הדרך.

אני אחד שגדל על המוזיקה והתרבות משנות ה-60 של אמריקה, תקופה שלקחה חלק חשוב בחיים שלי אפילו שלא הייתי חלק ממנה ולכן הספר כל כך עשה לי את זה, הוא הצליח להעביר לי את ההרגשה הזאת שלהיות בתקופה ולהרגיש לרגע קצר את דרך החיים הזאת של שנות ה-60 - זה מבחינתי ניצחון, הספר עשה את שלו.
הספר מעביר בצורה חד משמעית את דרך אמונתו והשקפת העולם של האנטר שהאמין במימוש הזכות לבחירה חופשית בכל שלבי החיים, גם בשלב האחרון. האמונה שלאדם יהיה טוב רק אם יעשה את מה שהוא מאמין בו. זאת אחת הסיבות שכל כך התחברתי לספר. הספר הזה החזיר אותי אחורה ליום הגיוס, אתם בטח שואלים למה. הסיבה היא שאת השירות שלי העברתי במקום שלא עשה לי טוב, 3 שנים שחוויתי בצורה מזעזעת שבאמת פגעה לי בבריאות. לאחר השחרור החלטתי שמהיום אין דבר כזה לעשות משהו כי צריך או כי ככה מקובל, לא. אני אלך ואני אעשה את מה שאני חושב שיעשה לי טוב בשביל הבריאות שלי ובשביל הנפש שלי. אז הספר מתאר אדם שהחליט שהסמים הם חלק חשוב, זה לא אומר לקום ולהשתמש בסמים. אני לקחתי את זה למקום שהסמים בספר הם מטפורה לכך שהאדם הוא ייצור חופשי שחייב ללכת לפי דרך מסוימת שהוא קובע לעצמו כדי שירגיש שלם עם עצמו.
אני חוויתי חוויה מרגשת ופסיכדלית בכל רגע נתון בקריאת הספר.
הספר הוא ספר חשוב, ספר שהשפיע ושימשיך להשפיע, ממליץ בחום. קריאה מהנה!

"Buy the ticket, take the ride"
Hunter S. Thompson
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Rasta (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
אוהד, צודק! אורי לוטן עשה עבודה מעולה ללא ספק :)
פואנטה℗ (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
אלון, אתה כזה פיסמייקר, פשוט לא ייאמן! הבנאדם אומר שזה בכלל היה סתם בצחוק. לא חשוב...
יאללה, שולֶם! וד"ש לחברים.
https://www.youtube.com/watch?v=RkZC7sqImaM
אלון דה אלפרט (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
בערבית זה יותר מעליב, אין ספק.
אהוד ופואנטה, אני אפריד ביניכם!!!
אז היא קראה לך ניים דרופר, למען השם! זה סיכון מקצועי, כשאתה עושה את מה שאתה עושה. אנד יו דו דרופ סאם ניימז. זאת סיבה לצאת עליה בערבית? יאללה, תשלפו את הזרת ותשלימו כמו ילדים גדולים.
פואנטה℗ (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
אני רואה שלקחת את זה לכיוון עצבני במיוחד.
ולמה אתה משתיק אותי בערבית?
יכולת להגיד בעברית צחה וברוח ה'למה, מי את בכלל?': תסתמי את הפה.
עכשיו זה קצת מכעיס אותי. מותר לי?
אב''פ (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
אני מנסח את ההודעה הזאת מחדש: פואנטה, די לחפש להרגיז אותי. זכותי לעשות לי חברים עם מי שאני רוצה
אפילו אם הם מוכרים וכן תתפלאי שיש כאלה שהם לא מנותקים מהעם (ע"ע בוב דילן ופרס נובל). עכשיו "אוסקוט"
אמרתי את זה (גם בהודעה המקורית) בערבית, סתם בשביל להצחיק. את אולי רוצה את זה גם בצרפתית?
חוץ מזה להזכיר למישהו שערבית אחרי הכל מוכרת כשפה שניה בישראל.
פואנטה℗ (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
צ'יל אאוט, אהוד.
אף אחד לא שופט אותך. שמתי לב למנהג הזה שלך ותהיתי לגביו.
ההספד שכתבת לא קשור לעניין.
אב''פ (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
פואנטה, ההערה שלך קצת מכעיסה אותי קודם כל אני ודאי שלא מתיימר סתם להכיר את כולם
אבל מה לעשות שיש כמה מפורסמים שהיה לי הכבוד להכיר, וביניהם גם את אורי לוטן.
אני ארגע אם לפני שאת שופטת אותי לפחות תקראי את ההספד שכתבתי לזכרו של אורי.
פואנטה℗ (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
אהוד, אני תוהה אם יש מישהו בברנז'ה שאתה לא מכיר אותו אישית?
או שזה סתם תחביב כזה חביב של ניים דרופינג?
אב''פ (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
הביקורת ממש טובה ומאוד מחמיאה להאנטר ס. תומפסון אבל מה עם איזו מילה טובה למתרגם?
אני מתכוון כמובן לאורי לוטן זכרונו לברכה. היה לי הכבוד להכיר אותו באופן אישי וכואב שלולא
לכתו בטרם עת הוא יכל להמשיך ולהוסיף עוד תרגומים משובחים לספרות שיוצאת לאור בארץ.
Rasta (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
הלל ויעל תודה על התגובות :)
yaelhar (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
לא כל כך אהבתי אותו.
תרבות אמריקאית - מכל דור - לא מלהיבה אותי. הביקורת מצויינת.
הלל הזקן (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
ביקורת מעולה לספר מעולה !





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ