קראתי כמה מספרי מריאנה זאפטה, ולכן בהשוואה לשאר הספרים שקראתי, משהו בספר הזה קצת מבלבל אותי.
נהניתי ממנו, אני אוהבת לקרוא ספר ארוך שממש מכניס אותי לעולם של הדמויות.
עד היום אני זוכרת את "המפתח לליבו" כספר שלא הערכתי אותו ממש, אבל משהו מהעולם הזה שהיא בנתה נשאר אצלי.
כי כשמבלים הרבה שעות עם ספר, לפעמים גם אם אין בו משהו יוצא דופן, יש חוויה זכורה.

אבל כאן, אני לא בטוחה שהזמן שביליתי עם הספר ייחרט

ארוון, גיבורת הספר "שחר של שוהם" גדלה בכפר קטן ומרוחק בממלכת אוליבין, יש לה אינסטינקטים של מרפאה, וגם יש לה כוחות בידיים שהיא לא מבינה ואפילו קצת מפחדת מהם. יש לה אחות קטנה, אח בצבא, אמא לא בקו הבריאות ואבא חורג שלא אהב אותה.
יום אחד חוזר אחיה ומסתבר שהוא גנב משהו וחיילי האויב בעקבותיו. הם מחליטים לברוח למקום שאפשר לחיות בו בלי איום על ה"עריק", אבל ארוון חוזרת לרגע כדי לקחת תרופה שאמא שלה שכחה, ו