#
ארלנדור הוא שמו של הבלש בספר הזה. הציצו בשמו הפרטי של הסופר ותבינו כמה קשה לקוראים ישראלים להגות ולזכור שמות איסלנדיים ועד כמה קל להתבלבל כשאתה קורא על מישהו שעשה משהו ואחרי מספר עמודים נוכח שאותו מישהו הוא בכלל מישהו אחר...

קשיש נמצא מת, "כשעל גופו סימני אלימות" כמו שאומרים אצלינו, בדירת-מרתף בה התגורר. הבלש מנסה למצוא את הרוצח ועולה על קן צרעות הכולל, טיפוסים מגעילים (מסתבר שגם באיסלנד אי

ספר טוב שתרגום מרושל עושה בו סיכול ממוקד.
נזכרתי בספר כשקראתי את הראיון עם יו נסבו בעיתון הסופ"ש ויותר מכך נזכרתי כמה כעסתי כשקראתי אותו לפני 3 שנים.
כעסתי כי יש בספר שתי רציחות, האחד הוא רצח הזקן האשמאי שמניע את העלילה והשני הוא רצח הספר ע"י המתרגמת <mark>שלומית כנען</mark>.
נכון שמתרגם צריך כיום לתרגם ספרים במהירות כדי לרצות את ההוצאה ושיוכל להתפרנס אבל ניתן לבקש ממתרגמת ספר על איסלנד שתעיין לפחות בויקיפ

האמת שבמבט ראשון, בכלל לא תכננתי לקרוא את הספר הזה. משהו בו לא משך אותי, הרבה בגלל הכריכה, אך בהמשך בכל זאת שמתי עליו עין בגלל התקציר המשעשע שמרמז לכיוון מתח קוזי. פשוט אמרתי לעצמי לא לבוא עם ציפיות גבוהות מדי. ואיזה מזל שלא פספסתי אותו, כי הוא בהחלט התעלה על ציפיותיי ☺️
בתור התחלה, אהבתי את ההקדשה בפתיחת הספר ואת התודות המרגשות בסיומו.
וכעת לספר עצמו- העלילה מובאת בגוף שלישי מפיהן של שלושה דורות

#
באמת ציפיתי לראות, איך תצליח סקוט לחלץ את הגיבורה שלה מהתסבוכת אליה היא קלעה אותה. שיטת החילוץ גרמה למידה מסויימת של חוסר אמינות, אם כי גם התסבוכת לא נראתה אמינה במיוחד.

הספר עוסק בעולם של שנות החמישים באנגליה המלקקת את פצעיה אחרי המלחמה שהשאירה הרס ומחסור. סטודנטית צעירה לרפואה מנסה להתמודד עם עולם שמרן, שרפואה בו נועדה לגברים, רצוי ממשפחות טובות, ונשים הן אחיות (או מזכירות, מורות או משרתות) ו

מאוד נהניתי מהקריאה של הספר הזה.
יש בו הכל: דרמה, מתח, היסטוריה, רומנטיקה ותעלומה טובה.
הכי יפה בו זה הצורה בו הסיפור מסופר. דמות המספרת היא המאהבת של הבעל של אגתה כריסטי.
היא מספרת לנו 2 סיפורים במקביל:
1.סיפור העלמותה של אגתה כריסטי יום לאחר שבעלה הודיע לה כי הוא עוזב אותה לטובת המאהבת (סיפור אמיתי אגב... אגתה כריסטי נעלמה לעשרה ימים בצעירותה ומעולם לא הסבירה היכן בדיוק היתה)
2. סיפור העב

שוב קור ועגמומיות קיומית, שוב חבורה של מפסידנים, שוב שמות שהחך הישראלי אינו מסוגל לעכלם. בקיצור - ספר מתח נוסף מן הצפון הרחוק.

הפעם - איסלנד. גופתו של קשיש מתגלה ועליה סימני אלימות. החקירה מתגלגלת אל העבר, שם נעוצים שורשי פשעי ההווה. לאט לאט מתגלים פרטים מן העבר שמעלים את השאלות הנוקבות - מי כאן הרע? מי כאן הטוב? מי הקרבן ומי הפושע?

מוקד הספר הוא הבירור הגנטי הנערך. ואין להתפלא על כך, איסלנ

"ערב רצח משפחתי" הוא ספר ביכורים מקסים של נינה סיימון. לב-ליבו של הספר אינו דווקא המתח או החקירה, אלא מערכת היחסים בין שלושה דורות: סבתא, אם ונכדה. יש כאן רצח, חקירה פלילית, דיאלוגים מושחזים, הומור – וסבתא אחת קשוחה במיוחד.
נינה סיימון כתבה את הספר עבור אמה שחלתה בסרטן ריאות. בין הניתוחים והטיפולים הן חיפשו הסחת דעת, ובחרו בפרויקט משותף – כתיבת ספר בהשראת התקופה בחייהן. הספר מוקדש לאמה של סיימון-

מה אני יודעת על איסלנד? לא הרבה, מסתבר. שיעורי הגיאוגרפיה אי שם בילדותי הותירו אותי עם רושם של ארץ קפואה וקרה (נו, אפילו קוראים לה ככה), אבל לא הרבה מעבר לזה. חוץ משם הבירה - רייקייווק. תנסו להגיד את זה. מחדשות העשור האחרון אי יודעת שיש שם הר געש ברמה כזו או אחרת של פעילות, ושאת שמו לא אתחיל לנסות להגות, ואפילו לא לכתוב. שובר שיניים. המוזיקה ששמעתי בנערותי סיפרה לי שאיסלנד הנפיקה מקרבה לפחות זמרת

בואו נניח את הקלפים על השולחן: "החיים שגנבתי" הוא ספר קיטש. נקודה. אבל הוא ההוכחה שגם קיטש, כשהוא כתוב היטב ועוסק בסוגיות בוערות, יכול להיות קריאה מתגמלת להפליא. זהו ספר נפלא למי שרוצה קצב וזרימה בלי לוותר על תוכן שמעורר מחשבה.
הספר צולל באומץ לסוגיית מעמד האישה בעולם של גברים, ומציג מציאות מקוממת שבה אישה עם שאיפות היא שקופה במקרה הטוב, או מיועדת לרוקן סירי לילה של חולים במקרה הפחות טוב. המאבק של