ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום חמישי, 2 במרץ, 2017
ע"י אורי רעננה
ע"י אורי רעננה
חגי ארליך הוא מספר סיפורים בנשמתו, ולכן אוהבי הגישה כי היסטוריה היא STORY, קרי סיפור, יכולים להתענג על ספר קולח כמו זה שלפנינו.
ועם זאת, טווח הזמן,מהולדת מוחמד ועד ימנו אנו, וגודש האירועים שהיו בתקופה זאת, יוצרים בעיה מורכבת לכותב סיפורים, והיא: אלו אירועים מהווים סמן דרך להתפתחויות העכשוויות? אלו לשמוט? ומה להשאיר.
שאלה יותר מורכבת היא: מה היכולת שלנו להבין את האירועים העכשוויים באסלם ובמדינות ערב? ובעיקר כאבני דרך לעתיד?
חגי ארליך מודע לקושי של ההיסטוריון, ומביא משל של נסיעה לטיול במשאית (טיולית), והמבט המאוד מצומצם של היושבים בה על הדרך והנוף.
לכן,בחר חגי בתיזה שמוצתה על ידי ברנרד לואיס :" משה מת במדבר, ישו גמר על הצלב, מוחמד הקים אימפריה".
הכרתי בעבודתי אישה שאמרה על הבוס המשותף שלנו לאחר אמירות בנוסח זה:"אמר ונשאר בחיים".
מעכשיו אנחנו הקוראים,נמצאים בתהליך :"הוכחת המבוקש".
ומתברר כי לשם כך יש להתעלם ולהשמיט הרבה דברים.
אולי אציג שני היסטוריונים שניגשו בזהירות לבעיות אלו: צבי יעבץ, שכתב על רומי ובעיקר על הריבוד החברתי הנמוך והבינוני שהשפיע על המדיניות החברתית, הכלכלית והפוליטית - צבאית,
ברברה טוכמן, שזיהתה בספרה " המגדל הגאה" את התמורות שישפיעו על מלחמת העולם הראשונה ועוד ועוד.
שני ההיסטוריונים בחרו בנושאים, נגזרות זמן,ומרחבים גאוגרפים מצומצמים ביותר, כי הבינו שכל הרחבה תבוא על חשבון דילול הסיפור,הבנה והוכחת הבעיה.
ואחרי כל זה, נכנסת ברקע השקפת עולמו של כותב ה"היסטוריה"?
אולי נציג דוגמה אחת קטנה.
במצריים, יש התפתחות עצומה, לאחר מלחמת העולם הראשונה ונוצרת שכבת האצולה של מעמד הביניים והגבוה.
ואם נרוץ קדימה, הרי שהמובילים באי השקט שם בזמן החדש, הן השכבות הנמוכות והסטודנטים חסרי העבודה .
בקריאת הספר אין לשכבות אלו כל תפקיד בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים. האמנם?
הסכם סייקס פיקו הוא דוגמה נוספת לאנכרוניזם אימפריאליסטי, שמתפוגג היום ולאיש לא ברור לאן הרוח נושבת.
ולבסוף, שאלה עיקרית : האם האסלאם הוא באמת בעליה והנצרות והיהדות בנסיגה?
כאדם שלא למד בצורה שיטתית על המזרח התיכון, הצלחתי לקבל תמונה סינופטית על התהליכים ההיסטוריים.
ולכן היתה לי הנאה מהספר.
8 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
tuvia
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
עדיין לא רכשתי את הספר, אבל הביקורת שלך נותנת לי את הדחיפה להשיג אותו כמה שיותר מהר.
בקשר לדברים שנאמרו בסוף הביקורת.
לעניות דעתי בישראל יש רנסנס אמיתי של הדת בעיקר בקרב החוגים הדתיים הלאומיים והחרדים. רנסנס כזה אני מוצא לדוגמה בנצרות הפרוטסטנטית בעיקר האוונגליסטית בארצות הברית. גם בקטוליות יש רנסנס אבל בעיקר באפריקה ובדרום אמריקה. לעומת זאת באירופה המערבית יש גסיסה איטית וניוון של הקטוליות בכל הרמות. ועכשו בקשר לאיסלאם. על פי הבנתי האיסלאם נמצא כעת בשלב מלחמות הדת כפי שמערב אירופה נמצאה בשלב זה במאה ה-15 . כנראה שזה שלב הכרחי בכל דת שנמצאת במשבר גדול ובמיוחד כאשר יש כמה קופצים על הבכורה - סונים, שיעים וכתות אחרות בתוכם. תודה על הביקורת טוביה |
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
הדת, כל דת, תהיה בהכרח בעלייה כשהמצוקה גוברת.
היא אופיום להמונים, והביקוש לה הולך וגדל ביחס הפוך למצב הכלכלי והחברתי..וזה המצב בהרבה ממדינות האסלם, העוני, הדיכוי, החרות, וכל אלה מובילים את האנשים לדת. |
|
אנקה
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
אימפריות שקמות נוטות גם ליפול בסוף.
יקח זמן אבל גם זה יקרה. השאלה כמה זמן ומה יקרה באותו זמן, כלומר, כמה זה יעלה לאנושות.
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
הפכת שפת דיבור לשפת כתיבה. הבעיה היא כמובן שכל דת הוסיפה צרה חדשה לעולם.
האסלאם היום היא צרה קשה ביותר, רצחנית ובעייתית מאוד.
|
|
לי יניני
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
תודה יפה כתבת. ולשאלתך התשובה ברורה...
|
8 הקוראים שאהבו את הביקורת