ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שישי, 27 בינואר, 2017
ע"י זוהר
ע"י זוהר
קשה לי לומר מה בספר הזה תפס אותי כל כך. מרגע שהתחלתי לקרוא אותו, לא הצלחתי להניח אותו מידי, והצלחתי להתרכז בו אפילו עם שני ילדים מתרוצצים מסביב. "החברה הגאונה" זרק אותי בצורה כל כך מוחשית אל חייהן של אלנה ולילה, אל סיפור שכאילו לא קורה בו כלום אבל יש בו כל כך הרבה תוכן וראיה אל תוך הנפש. כשהנחתי את הספר מידי, הרגשתי שנפרדתי מחלק ממני ממש, וכולי המתנה דרוכה לרגע בו אקבל את הודעת המייל מהספריה העירונית הקוראת לי לאסוף את ספר ההמשך.
הספר מסופר בגוף ראשון על-ידי אלנה, נערה חכמה ומופנמת המתגוררת עם משפחתה בשכונה מפוקפקת של נאפולי. היחסים בינה בינה לבין חברתה הטובה, לילה, יודעים עליות ומורדות, החוצפה של האחת משלימה את הביישנות של האחרת, הפרקטיות של האחת משלימה את האינרציה של האחרת, וכמו בכותרת הספר "החברה הגאונה", איננו יודעים מי היא הגאונה מבין שתיהן, מי היא עזת המצח, מי מתמודדת בצורה מיטבית נוכח המציאות. זה ספר שצולל לעומק האישיות, הרגש והמחשבה, אין בו תשובות חד-משמעיות לשום דבר. אין בו התרחשויות עוצרות נשימה ומהלכים ענקיים. זה ספר שכולו מוקדש למחשבות הפנימיות, להירהורים.
דבר בנאפולי אינו מושלם. במיוחד בתחילת הספר, המתאר את הילדות בשכונה, כל התאורים עוסקים בעליבות, בעוני, עיני הדמויות פוזלות, רגליהן עקומות, בגדיהן מרוטים. התאורים רוויי הפגמים מקשים על הקורא ומעבירים אליו את תחושת העליבות והחשש התמידי מאסון כפי שחשו הילדים שגדלו בסביבה זו. תאור הפגמים הזה מזכיר לי את שיריו של טשרניחובסקי, שתאוריו את ארץ ישראל האהובה רוויים במראות לא נוחים: "הר טרשים קרח", "גדר קו צבר רשע", "הבל זעם החמסין" (מתוך "הוי, ארצי! מולדתי!") אך הם משולבים בפסטורליה משתפכת: "הוי! הוי! ארץ חמדת לב!". כך גם אצל אלנה פרנטה, האנשים הרעים, הצולעים, המשליכים חפצים זה על זה, המצמצמים עיניים, משתלבים בתוך הסמטאות היפות, ריח הקפה וטעם הפיצה, וזימרת השפה הנאפוליטנית המתגלגלת על הלשון.
19 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
דני בר
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
שרית-
את צודקת בכך שעושים עוול בחלוקה של ספר לגברים או נשים. בכלל בעידן הנוכחי, נראה על פניו תמוה לחלק ספר על פי המגדר המתאים. יחד עם זאת, אי אפשר עדיין להתעלם מכך שקיימת העדפה מסוימת של נשים לספרים מסוג מסוים, ולגברים סוג אחר- למשל ספרי מלחמה. אני מכיר נשים רבות שקראו ואהבו את "חמישים גוונים של אפור", ולא מכיר הרבה גברים שקראו אותו. "נשים ממאדים , גברים מנגה?" כנראה שעדיין התשובה היא כן, בהיבט הספרותי לפחות, כי מעבר לו, אני חסיד מושבע של הכוח הנשי, של היכולות שלהן, ושל הצורך והחובה לשלב אותן בכל תחום, כן, גם בשריון. בתקופה בה ניהלתי את בן שמן קידמתי לתפקידי ניהול בכירים שתי נשים, לתפקידים לא בהכרח "נשיים". (אחת מהן לתפקיד התובעני והמורכב של מנהלת פנימייה והיא עולה על כולם כיוון שהיא מביאה יכולות מדהימות של ניהול ועבודה בצוות.) |
|
שרית
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
אני חושבת שהחלוקה לספרי נשים וגברים עושה עוול להרבה נשים וגברים, אבל ברצינות אני מוצאת שספר כזה, שבאמת אהבתי בעיקר בגלל ההזדהות שהוא מעורר, לא עניין כלל את בן זוגי שקורא ספרים מדהימים ועמוקים ששנינו אוהבים, אבל כאן הוא התחיל והניח אותו אחרי כמה פרקים. אבל אמר: אני מבין למה את אוהבת את זה. אאוץ'.
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
בגללך עכשיו מתנגן לי "הוי ארצי מולדתי" בפול ווליום...
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
שרית-
את תוהה אם גברים קראו אותו, ובצדק, כנראה. באחת הביקורות כאן שאלתי לגבי הספר ומישהי כתבה שזה ספר נשים, אז למרות שקיבלתי אותו במתנה והוא נמצא אצלי על המדף, זנחתי אותו. |
|
שרית
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
אני מאוד אהבתי את הספר. לפתע אני תוהה אם גם גברים קוראים אותו?
|
19 הקוראים שאהבו את הביקורת