איקס באמצערוני שחר1חבל על הזמן...ספר מתיש. התעייפתי.. מישהו כאן עשה השוואה לליעד שוהם, אני לא מסכימה עם ההשוואה הזו. ליעד שוהם כותב בצורה עניינית,מותחת. אני פחות התחברתי לאיקס באמצע
כחותם על לבךהילה ארוון1לוס מלאכס קון טי - שהמלאכים ילוו אותך..הסיפור מתחיל בהתאהבות של שאול באסתר אך סבתא רבתא רבקה נדרה ששתי המשפחות אטיאס ודנינו לא יתקרבו אחת אל השניה זהו נדר שלא ניתן להפר. המחברת הילה ארוון לוקחת את הקוראים למסע מרתק עם הדמות הראשית, ראובן דנינו. האם המלאכים ליוו אותו? בקריאת הספר אפשר להריח את הריחות, לראות את הבגדים,להתרגש עם הדמויות. הכל כל כך מוחשי. מומלץ לקריאה! (הייתי שמחה לקרוא כמה מילים בלאדינו לפחות בהתחלה ובסוף הסיפור לטעמי, זה היה מוסיף המון)
גפרורמשה גל (גלסברג)3שמעתי על הספר המון, קראתי המלצות רבות עליו. הגעתי לספריה וראיתי את הספר: עב כרס עם כריכה לא מושכת במיוחד אבל שאני לא אקרא אחרי ההמלצות? בוודאי שאשאיל. מצאתי את עצמי מתחילה לקרוא ופשוט שום דבר לא עניין אותי פרט לגדי, דיוויד ומה שקורה שם..:) הספר כתוב בצורה יפה ומושכת בהחלט הייתי זקוקה לכמה נשימות עמוקות בכדי להמשיך לקרוא. הצטערתי שנגמר. אל תסתכלו על העטיפה ואל תבהלו מהעובי הוא נגמר בצ'יק. אני נהנתי ובהחלט ממליצה לקרוא וכמה שיותר מהר. תהנו
קולו של ארצ'רמיה שרידן2שמעתי ככ הרבה המלצות על הספר, קניתי. סיפור אהבה מיוחד אבל המון קטעי סקס. אני מבינה שזו צורת הכתיבה המבוקשת בתקופתנו, חבל. השפה לא גבוהה במיוחד כך שיוצא שזה ספר קליל ונחמד, לא מעבר לזה.
המיילדת מוונציהרוברטה ריץ'1ספר מצויין, לא ניתן להניחו מהיד! אהבתי את דמותה של חנה, אהבתה העזה לבעלה איזק גורמת לה לקחת סיכונים שנקראים בשטף. מסכימה עם הביקורות האחרות, אכן יהיה סרט נפלא לצפייה. גם הספר השני מעולה.(המיילדת מן ההרמון)
הדברים שאני רוצהגרגואר דלקור4כתבו כאן לפני בביקורות שזהו ספר קטן ורדוד. נכון הוא קטן, אבל אוצר בתוכו רצון של כל אחד מאיתנו. לזכות בלוטו..כיף מעלה תהיות ושאלות ובעיקר בעיקר הנאה מכמה שעות הקריאה. לכל מי שהמלצתי על הספר וסיפרתי תקציר, מיד התפתחה שיחה ערה על הנושא, מעניין... לאף אחד זה לא היה קורה ואם הוא היה זוכה הוא היה יודע לנהל הכל פיקס. לא להגיע עם ציפיות, לקרוא ולהנות
החיים שנועדו ליקריסטין הרמל1ספר מקסים! התחלתי לקרוא מפני שמאוד אהבתי את ספרה הקודם של המחברת. אני אוהבת את הרעיונות שלה לסיפורים, מקסים. בדיעבד, סיפור פנטזיה ואני לא מתחברת לסיפורי פנטזיות אבל זה רק בדיעבד :) נהנתי מכל רגע וכל אות שנכתבה גמעתי בשקיקה. שווה לקרוא.
הקופסה של אמארון שגב-פינקלמן4קשה לכתוב שזה סיפור מקסים, זה ספר שלא ניתן להניח מהיד. כתיבה טובה ובעיקר סיפור מעניין. עצוב מאוד שהסיפור אמיתי וכאב לי ממש על הוריה של סימה אבל לפחות הם היו שם בשבילה תמיד. שווה ומומלץ לקרוא.
החיים אחריךג'וג'ו מויס22עומדת בתור לקופה בסופר. משמאלי יש סטנד כזה עמוס בממתקים שנמכרים בתפזורת.טעמי,כיף כף,סניקרס,קינדר בואנו,כל הדברים המתוקים המפוצצים בסוכרים ומיליון קלוריות מיותרות,שאני ממש לא צריכה אותן. זה דקה וחצי בפה,וכל החיים בצורת צמיג במותניים. אז אני מתחילה לגלגל בראשי את המחשבה עם איזה מהם אני הולכת להתענג,בזמן שברקע אני אומרת לעצמי:"עזבי אותך,חמש דקות מתוקות , ושעה וחצי של ייסורי מצפון. קחי תפוח במקום".אני יודעת שאני לא ממש צריכה את זה.אני יודעת שלא יישאר מזה כלום אחרי שזה ייגמר. סתם. היה ונגמר. אז הספר הזה הוא כמו החטיף שאכלתי בצ'יק.שידעתי שלא יתרום לי יותר מדי,אבל אכלתי. קראתי התכוונתי. וזה לא שסבלתי.ממש לא. ג'וג'ו מויס עלתה על נוסחה מנצחת. תגידו קיטש,תגידו ספר בנות,תגידו. וכל מה שתגידו-נכון. אבל הוא קריא,ואני,שקראתי את הראשון שלה,ואהבתי,ושפכתי דמעות כמים,הסתקרנתי לדעת מה קורה עם לואיזה. אז כן , קורה. מצד אחד הרגיש לי כמו לסחוט את הלימון עד הטיפה האחרונה.ומצד שני- לא אכחיש שלקראת סוף הספר שמחתי בשמחתה של לואיזה ובדרכה החדשה. לסיכום: 1)לטעמי האישי הספר הוא בהחלט ספר המשך,אני לא חושבת שהוא יכול לעמוד בזכות עצמו. 2)אם לא קראתם את הראשון,ותרו על ההמשך. 3)אם קראתם את הראשון-אפשר בהחלט לעצור פה. ועכשיו מחכה בחיוך גדול להצלפה של מחשבות :) רק בבקשה, תעשה את זה עדין. היה לי יום עמוס, אנחנו רק ביום ראשון, אנחנו רק בני אנוש,פליז...
החיים אחריךג'וג'ו מויס12יש לה חוש הומור, למויס. משפט מבריק או מחשבה, אחת לפרק פחות או יותר. וזהו. מיותר לגמרי. עדיף להשאר עם המר-מתוק של הספר הקודם.
החיים אחריךג'וג'ו מויס1150 עמודים לפני סוף הספר. זה המקום בו אני נמצאת כרגע. החלטתי לקחת יוזמה ולכתוב עכשיו את הביקורת, כי אני לא רוצה ששום סוף יעוות את החוויה שעברתי איתו וישפיע על הביקורת שלי. לדעתי, ספרים צריכים לבקר בשלמותם ולא לפי סופם והחוויה שעברתי לאורכו לא הייתה חיובית במיוחד. אז נתחיל כך- איפה נעלמת ג'וג'ו מויס? אותה סופרת מ"ללכת בדרכך" ו"הנערה שהשארת מאחור" . כבר ב"אחד ועוד אחד" הרגשתי שיש איזשהי החמצה במהלך הכתיבה ואם עשיתי לך הנחה בטענה ש"גם גיבורים נופלים", אז הספר הזה גרם לי לחשוב שאולי מיהרתי להלל אותך ושלא היה מדובר במעידה חד פעמית. אין שום קשר בין הספר הקודם לספר הזה. לואיזה כבר לא אותה לואיזה, אולי בגלל האובדן או אולי בגלל שהסופרת החליטה לשנות את חוט השדרה שלה שתתאים לספר הנוכחי. אני אוהבת בספרי המשך שיש אפשרות להכיר עוד צדדים בדמות, אבל כאן, הרגשתי שפגשתי דמות חדשה לחלוטין, לא לואיזה שהכרתי. אין את החיוניות, התיאורים הססגוניים, הקלמזיות ואת שאר התכונות שאהבתי כל כך בדמות שתוארה בספר הראשון. פרט לכך, העלילה מדשדשת, לוקח זמן עד שקורה משהו וגם אז התפנית לא כזאת דרמתית. במקום שהספר יעסוק בלואיזה, הכניסו דמות אחרת (זהירות ספויילר- הבת של וויל) שגונבת את כל הפוקוס מלואיזה ומהאובדן אותו היא חוותה. ציפיתי שהספר יהווה מעין אשנב לתחושות ולחיים של אנשים שחוו שכול... כנראה שלא נשאר לסופרת מספיק בשר מדומתה של לואיזה כדי לעשות ספר נוסף שמדבר על התמודדות עם אובדן, מערכות יחסים, קבלת המשפחה והתאקלמות של לואיזה בקבוצת תמיכה בה היא צריכה להיאבק על המקום שלה. היה לה נוח ללכת ולהמציא דמות אחרת שהיא תקבל את מרכז הבמה.לצערי ג'וג'ו מויס נפלה ב"תסמין האלבום השני" ואני במקומה, הייתי שומרת עליו היטב עמוק בתוך המגירה. אני ממליצה לסקרנים שבכם לקרוא, ומי שלא כל כך סקרן- פשוט אל. תסמכו עלי, לא תפסידו חוויה ספרותית גבוהה וגם לא ספר טיסה טוב. הלכתי לסיים עוד 50 עמודים ולהתקדם לספר מעניין יותר :)
החיים אחריךג'וג'ו מויס10קודם כל, חייבים לציין את העובדה שמויס מעלה את המודעות לפמיניזם. בעולם שבו רוב הספרים הם סקסיסטיים לקרוא אזכור על אישה שלא מגלחת רגליים זה דבר ראוי לשבח. עכשיו, אפשר לדבר על מה לעזאזל הקשר בין הספר לראשון לספר השני. אז אין קשר. * אה, כלומר יש את הבת של וויל - ואת הכסף את וויל - ואת ההורים של וויל, אבל בעצם חוץ מלהבין שמערכת היחסים שלה עם וויל הייתה פתטית לחלוטין, לואיזה לא עושה עוד הרבה דברים. אומללות. * הספר הראשון היה אחד הספרים הכי נקיים שקראתי בחיי (אפשר לצאת גסי רוח ולומר שזה בגלל שוויל מוגבל לחלוטין, אבל זו לא הסיבה היחידה). בספר השני הכותבת דוחפת - וכשאני אומרת דוחפת אני מתכוונת לזה - דוחפת את המילה סקס לכל משפט שני. * יותר מידי מקרים מוזרים ולא אמינים - מעין מה הסיכוי שבדיוק - (הייתי רוצה לומר את זה שחור על גבי לבן אבל זה נקרא לספיילר). ברצינות, כמה דברים יכולים לקרות לבן אדם אחד, במיוחד כשהוא אפילו לא מעניין במיוחד? אחרי שגמרתי להעיר הערות אקראיות, ניתן לפנות למטרה של הספר הזה. לספר הראשון הייתה פואנטה מאוד ברורה. צריך לנצל את החיים בלה בלה בלה למען מה שווה לחיות בלה בלה בלה האם לאדם יש זכות להחליט על חייו ועד כמה בלה. והנה, ג'וג'ו מויס מאבדת את זה. לא עוד הטפות במסווה של ספר. האם יכול להיות שמדובר סתם ברצף אקראי לחלוטין של סיפורים (רבים מידי) שזורים זה בזה? ככל הנראה מויס מנסה להראות את ההתמודדות של לואיזה. הבעיה היא שלא נראה שהיא מתמודדת. או מוצאת את עצמה. (אם יש דבר כזה למצוא) או עושה משהו עם החיים שלה. שלא כולל לבכות. אני חייבת לספיילר - בתחילת הספר היא ממלצרת, שזו עבודה כמובן שלא מתאימה לגילה וכן הלאה, ובסוף הספר היא אומרת כן ל"הזדמנות חייה" - אומנת לילדים בניו יורק? מה. לעזאזל. איפה המימוש העצמי שלה בדיוק? האם כל מה שעליי לשאוף אלי זה ויזה לניו יורק? האם בעצם מדובר בספר תעמולה? האם הממשל בארהב אשכרה שילם לג'וג'ו מויס כדי שתכתוב את הספר הזה? לעוד תיאוריות וקונספירציות יש להקיש 2122*. בסכ"ה, שלוש עד שלוש וחצי. הכתיבה קולחת, ושוב חייבת לציין את הנימה הפמיניסטית.
החיים אחריךג'וג'ו מויס7הספר "ללכת בדרכך" לטעמי היה הספר הכי מרגש של ג'וג'ו מוייס... הכי נכנס ללב ומשאיר שם משהו. עדיין לא מדובר בספר עילוי ולא משהו מיוחד ביחס לספרים אחרים אבל ביחס לספרים שלה הוא היה המרגש ביותר. הספר "החיים אחריך" לעומת זאת הוא הכי פחות מרגש! ולמה זה? כשבונים בית אתה חייב שהקומה הראשונה תהיה מספיק יציבה כדי להחזיק את הקומה השניה. ככה זה גם עם ספר המשך. לואיזה קלארק שנתיים אחרי ההתאבדות של וויל עדיין חיה בתוך האבל הנוראי והולכת לקבוצת תמיכה לאבלים... נקודת הפתיחה לטעמי קצת מוגזמת ולא אמינה ולכן היה מאוד קשה להתרגש מכל מה שעובר עליה. לוקחים משהו ומייחסים לו עוצמות יותר גדולות ממה שהיו לו ועל זה מבססים את כל הספר הבא? אז ברור שהכל עומד על יסודות די מעורערים. הסיבה שהספר הראשון היה נוגע ועצוב זה כי הרגשת ממש את תחושת הפיספוס והכאב על הזוגיות היפה שלא התפתחה בניהם. הרגשת עצב גדול שוויל לא היה מסוגל (ויש שיגידו בצדק כמובן) לשאוב מזה מספיק כוח ואופטימיות כדי לבחור בחיים. העצב הינו לא על סיפור אהבה גדול שנגמר אלא על אחד שטרם התחיל בכלל! על בחור אחד מציאותי שבחר לא להרוס לה את החיים על ידי קשירת חייה בגבר שמזמן לא מרגיש חי. וויל עשה את הבחירה שלו ואני לפחות לא הרגשתי שהיה פה סיפור אהבה ענק אלא רק עצב על מה היה אם... ואז מגיעה הסופרת ומחליטה לחלוב עוד קצת את הפרה הריגשית הזאת והחליטה לבנות ספר שלם שני על כל תחושת האובדן והאבל. לטעמי זה יומרני מידי. לא מתאים לתחושה ממנה יצאנו בספר הראשון ובעיקר לא הכי מציאותי. שנתיים אחרי לנסות להציג את לואיזה כאלמנה שלא מצליחה לחייך שוב היה בעיניי פשוט מטופש. אולי דווקא מי שלא קרא את הספק הראשון יוכל להתחבר יותר כי ידמיין לעצמו מערכת יחסים אחרת בניהם, זוגיות נפלאה ארוכת שנים שהיתה ונגמרה. אבל לא כך המצב למי שקרא את הספר הראשון. אז כשהבסיס לספר לטעמי רעוע כל מה שבא אחר כך היה לא יותר מחביב לפרקים.. זורם. קריא. נסבל ותו לא. אני תמיד אהבתי בתים עם קומה אחת
החיים אחריךג'וג'ו מויס7יש בספר הזה משהו, משהו שקשור בנפש הרגישה והאופטימית של לואיזה שגרם לי לקרוא אותו עד הסוף. אבל אם "ללכת בדרכך" תפס אותי בקישקעס, הרי ש"החיים אחריך" הרבה פחות, והוא הרבה יותר קרוב לז'אנר משודרג של רומן למשרתות חביב ולא מחייב. יש משהו נחמד בכתיבה של ג'וג'ו מוירס, אבל נחמד וזהו. המבנה של העלילה מעט מגושם. נראה שמוירס כופה על דמויות המשנה שלה להשתנות עד הקצה, קצת כמו בסדרת טלויזייה שבאחת העונות נגמר ליוצרים. אז יש קצת מתח, וקצת אהבה, ומתח סביב האהבה - אבל כל אחד מהם, מעט בנאלי. ולעלילה: הספר הקודם מסתיים בנימה אופטימית, לואיזה בפריז, עומדת לכבוש את העולם, עם קצת כסף שויל הוריש לה בכדי שתוכל להגיע למשהו. הספר הזה נפתח בדחי - פריז זה לא מה שחשבתם, אחרי כמה זמן נמאס לה והיא חזרה, קנתה דירה בלונדון, ועובדת כמלצרית בשדה תעופה, אין קהל לקוחות קבוע, ויש שיירה של בדידות ובודדים שעוברים שם, ומפחדים לטוס. לפעמים מקיאים בחוסר דיוק בשירותים - ולואיזה מנקה - אה ועל התלבושת המגוחכת והבוס המרגיז, תקראו לבד. אגב - אלו דווקא החלקים החזקים בספר, שכן יש בהם שוב, מן היכולת להראות את השקופים, ואת המציאות שעולם מתועש, מנוכר, מייצר. אז בשביל זה, אולי זה שווה. אישית - ברגע שסיימתי, העברתי הלאה...
החיים אחריךג'וג'ו מויס6מצד אחד הספר הוא לגמרי המשך של הספר הראשון (מי שלא קרא את "ללכת בדרכך" לא יצליח להתחבר), מצד שני אין בו באמת אמירה (שקודם לא אמרו) בספר יש לא מעט רגעים מרגשים , אבל יחד עם זאת אין את הטלטלה או את התשוקה של ספר באמת טוב (כזה שחושבים עליו כמה ימים אחרי; כמו הספר הראשון) הציון שלי 3.5 - סימנתי 4 (כי אין חצי), אבל איו לי ספק שחכמת ההמונים תדרג נכונה (:
החיים אחריךג'וג'ו מויס5אהבתי את הספר כי הוא עוסק באבל ואובדן ויחד עם זאת באפשרות להתחיל מחדש למרות כל הקשיים. יש בו ציטוטים מדהימים שהתחברתי אליהם מאוד!! וגם הרבה קטעים מצחיקים וסרקסטיים אבל עם זאת, אין בו סיטואציות מעוררות מחשבה או דיון כמו בספר הראשון (אולי חוץ מעל פימיניזם). כמובן שהספר הראשון יותר טוב בעיניי ועדיין- מומלץ בחום :) מחכה לסרט שיגיע.. מתישהו..