ביקורת ספרותית על החיים אחריך - טרילוגיית אני לפניך #2 מאת ג'וג'ו מויס

---

יש בספר הזה משהו, משהו שקשור בנפש הרגישה והאופטימית של לואיזה שגרם לי לקרוא אותו עד הסוף. אבל אם "ללכת בדרכך" תפס אותי בקישקעס, הרי ש"החיים אחריך" הרבה פחות, והוא הרבה יותר קרוב לז'אנר משודרג של רומן למשרתות חביב ולא מחייב.
יש משהו נחמד בכתיבה של ג'וג'ו מוירס, אבל נחמד וזהו. המבנה של העלילה מעט מגושם. נראה שמוירס כופה על דמויות המשנה שלה להשתנות עד הקצה, קצת כמו בסדרת טלויזייה שבאחת העונות נגמר ליוצרים.
אז יש קצת מתח, וקצת אהבה, ומתח סביב האהבה - אבל כל אחד מהם, מעט בנאלי.

ולעלילה:
הספר הקודם מסתיים בנימה אופטימית, לואיזה בפריז, עומדת לכבוש את העולם, עם קצת כסף שויל הוריש לה בכדי שתוכל להגיע למשהו. הספר הזה נפתח בדחי - פריז זה לא מה שחשבתם, אחרי כמה זמן נמאס לה והיא חזרה, קנתה דירה בלונדון, ועובדת כמלצרית בשדה תעופה, אין קהל לקוחות קבוע, ויש שיירה של בדידות ובודדים שעוברים שם, ומפחדים לטוס. לפעמים מקיאים בחוסר דיוק בשירותים - ולואיזה מנקה - אה ועל התלבושת המגוחכת והבוס המרגיז, תקראו לבד. אגב - אלו דווקא החלקים החזקים בספר, שכן יש בהם שוב, מן היכולת להראות את השקופים, ואת המציאות שעולם מתועש, מנוכר, מייצר. אז בשביל זה, אולי זה שווה.
אישית - ברגע שסיימתי, העברתי הלאה...

» ביקורות נוספות של yaelita
» ביקורות נוספות על החיים אחריך - טרילוגיית אני לפניך #2