ביקורת ספרותית על מכתבי אהבה מטהראן מאת פרי סני
ספר טוב

---

הספר מגולל סיפור אותנטי על ארבעה דורות, בשושלת סיאצ'י החל מהמאה ה-19.

הכול מתחיל בסצנה מקסימה, של סבא חביב בן ה-65 ונכדו, שהתהלכו להם במדבר.

סבא חביב חלץ את נעליו, והניח לאצבעות רגליו לחוש את טעמה של אימא האדמה. חיוך נסוך על פני סבא חביב, בהביטו לעבר החולות הזהובים. הוא הרים חופן מהגרגירים הזהובים, פתח את אצבעותיו אט אט... גרגירי החול החלו להסתחרר כבמחול, ברוח המדברית מול קרני השמש הלוהטת...

בעוד הסב והנכד פוסעים ומחתימים בעקבותיהם את גרגירי החול, סבא חביב חייך לעצמו...

הנכד שאל: "סבא חביב, למה אתה מחייך?"
"אני כבר בין שישים וחמש, ואלוהים מזכיר לי את הנעליים הקרועות שלי מבית-הספר."
... "סבא היו לך נעליים קרועות ולא תיקנת אותן?"
אחזתי בידו. "אספר לך, בני, אספר לך הכול. בתקופת לימודיי בבית-ספר "אורט" בטהראן היו לי נעליים קרועות. לא היה כסף לקניית נעליים חדשות, או לתיקונן של הקרועות. קיבלתי נעלים חדשות בהסדר הסוכנות היהודית, אך מיד התבקשתי להשיב אותן בחזרה. החזרתי את הנעליים החדשות ונותרתי עם הקרועות."
..."לא מבין, אתה חייב לספר לי."
(מתוך פתח דבר)

מכאן והלאה גמלה ההחלטה: סבא חביב החליט לספר לממשיכי השושלת על קורות משפחת סיאצ'י, למען ידעו מאין הגענו ואנה אנו הולכים.

הספר "מכתבי אהבה מטהראן" מגולל את קורותיה של משפחת סיאצ'י החל משלהי המאה ה-19.

אשר-אב המשפחה התפרנס מחנות קטנה בקאשן, נשוי לדינה ולהם שני בנים: פרג' ובנימין. פרג' מתואר כיד ימינה של אמו-דינה. משבגר התארס עם ג'ון ג'ון, אך גורלו לא הטיב עימו, והוא הלך לעולמו, כחודש לפני נישואיו והמשפחה שקעה ביגונה.

פרג' היה פחות מחובר למשפחתו ועסק באריגת שטיחים. הוא ביסס את מסחרו בתבונה, והפך לסוחר ממולח ונערץ על הקהילה היהודית. בעיצומה של הצלחתו הכלכלית, ולפני חג החרות, הוא זכה למכתב מאימו המבקשת ממנו לחזור. קריאתה הייתה עבורו כצו, והוא נאלץ לסגור את עסקיו, לארוז את חפציו, ולחזור חזרה לביתו.

כששב לביתו בשורת איוב המתינה לו: אחיו בנימין נפטר וג'ון ג'ון ארוסתו הפכה לאלמנה בגיל 14. לפיכך, ועל פי המנהג דינה הציעה לבנימין לדובבה וליבמה תחת אחיו. אט אט ג'ון ג'ון החלה להתנחם, ומצאה בפרג' תחליף לבנימין חתנה שיועד לה.

האהבה פרחה בין שני אלה, ומאידך רווחיו של פרג' הסוחר הלכו והתמעטו, בשל נוכחותו הרבה בביתו, בחיק אשתו ג'ון ג'ון.

לביתם הבכורה הם קראו בשם פרסי, כדי שהמוסלמים לא יתנכלו אליהם, ומשכך בחרו את השם מולכי ג'ון שהפרוש הוא: מלכתי היקרה. אחריה בשנת 1892 נולד בנם הבכור: בנימין וכך המשפחה הלכה והתרחבה... אחריו נולדו איראן, אגא ג'אן, נג'אט ולביתו הקטנה פרג' קרא חנון ג'אם, לזכה דינה-אימו, שנפטרה יום אחרי הלידה החמישית, של ג'ון ג'ון כשלכל שם היה את הפירוש שלו.

בנו הגדול - בנימין שנקרא על שם אחיו שנפטר, התנגד לשידוך עם ביתו של מולא יצחק. בדרך לא דרך בנימין המסור נאלץ "לברוח" ממשפחתו והתמקם לו בעיר אחרת. בנימין שגדל על ברכי אביו הסוחר הממולח, וכתפוח שלא נפל רחוק מהעץ, הצליח לעשות חייל במקום מגוריו החדש, נשא אישה מוסלמית, כשמשפחתו כל אותה עת משוכנעת, שהוא כבר לא ישוב או לא בחיים.

לימים, בגיל 32 ובראש חודש ניסן, בנימין חזר לעיר הולדתו, לקאשן בכרכרה מפוארת רתומה לסוסים שחורים. בהוד והדר ניסה להרשים את מקבלי פניו, ורצה להופיע כאיש עשיר שכיסיו מלאים בכסף וגם בגעגועים.

בגיל 39, רווקותו וצדעיו המאפירים, החלו להציק לו ולמשפחתו ובעיקר לאימו. נוצר מצב שלא היה מנוס מלחפש את החצי השני. נג'אר בתו של אגא ג'אן, מצאה חן בעניו של בנימין, ולמרות שגילה עמד רק על גיל 14 הוא נישא לה.

תחילת הדרך האירה פנים לבנימין. הוא יצא למסעותיו הארוכים והקצרים, ותמיד חזר בידיים מלאות ובכיסים תפוחים במטבעות ובשטרות כסף. ב-1925 הכלכלה באיראן פרחה, המכוניות הקלו על נסיעותיו, והוא חש עצמו מרחף מעיר לעיר וממדינה למדינה, אך לא לאורך זמן...

אומרים ש"מרבה נכסים מרבה דאגה". קלישאה זו לא דילגה על בנימין. הוא נפל להימורים, ובזבז את כל כספו וכספי הנדוניה, וההכנסות שקיבל מאביו.

באותה עת, החלו גם ימים קשים באיראן, וחלה נסיגה בכלכלה שהשפיעה גם על הקהילה היהודית. כהכנה ליום המחרת נהג בנימין להזכיר למשפחתו את הצורך בהסתרת יהדותם, ולימד אותם דרכי העולם המוסלמי. את נרות השבת והקידוש ערכו, רק אחרי שנעלו את הדלת בבריח.

חיי המשפחה מגוללים בגוף שלישי עד להולדתו של חביב. לאחר הולדתו ובגרותו, הסיפור מגולל בגוף ראשון בקולו של חביב סיאצ'י - מספר קורות המשפחה.

בחודש ספטמבר 1965 החלום התגשם, ומשפחת סיאצ'י טסה לארץ במטוס "אל-על".

הספר חולש על פני והתרחשויות היסטוריות-חברתיות-כלכליות: יהדות איראן, העליות והירידות, הכלכלה האיראנית, המנהגים, ניחוחות וטעמי התבשילים האותנתיים, המוסלמים והיחסים בינם לבין הקהילה היהודית, מלחמת ששת הימים (1967), השוחות שנחפרו סביב השכונות כתחליף למקלטים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפורים, מערכות היחסים בתוך המשפחה, קשיי ההסתגלות לתרבות החדשה והזרה בארץ ועוד.

ויקי וחביב לא הכירו לפני נישואיהם. הם התכתבו ביניהם כשהוא בארץ והיא באיראן. מסיבת האירוסין של הזוג המיועד, נחגגה בטהראן בהעדרות החתן. מוזר ומאידך גיסא, לא היתה ברירה, כי חביב לא יכל להיכנס לשטחי מדינת איראן חזרה.

אי אפשר שלא להתאהב בדמותו של חביב וכשמו כן הוא. דמותו מצטיירת כאדם רגיש, אוהב אדם, בעל חזון ואמונה, נעים הליכות, מנומס, סקרן, יצירתי, שאפתן שלא פוחד מסיכונים, החלטי ושקול.

לדעתי, הכתיבה היחודית של פרי סני נוגעת בחושים. כתיבתה צבעונית, רוויה ברגישות מיוחדת, והיא מצליחה לרתק את הקורא, בהדגש לאופטימיות, אהבת המולדת והחיים בכלל.

גם ספרה הקודם של פרי סני בשם "תרנגול פרסי", עסק בסאגה משפחתית סוחפת ,שהוליכה את הקורא לתקופת הפריחה טרום המהפכה האיסלאמית.

בהזדמנות זו, אאחל לחביב בריאות איתנה, אריכות ימים, והנאה ממשפחתו ותודה על כל מה שהוא נטע בארצנו.

הארה בא'- לדעתי, הצמדת עץ יוחסין של משפחת סיאצ'י, עשוי להוות ערך מוסף נהדר לסיפור של משפחת סיאצ'י.

בשורה התחתונה: נהנתי, אהבתי ורותקתי.

מומלץ בחום במיוחד לאוהבי הסאגות המשפחתיות.

לי יניני

פרוזה מקור, הוצאת אוריון הוצאת ספרים , 287 עמודים, שנה: 2015

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על מכתבי אהבה מטהראן