ביקורת ספרותית על מדריך הסהרורים לריקוד מאת מירה ג'ייקוב
ספר טוב

---

סיפור אנושי מרגש על משפחה הודית, הנע בין הודו לניו מקסיקו ועד לסיאטל המודרנית.
הסופרת נולדה למשפחה הודית בניו מקסיקו. היא כתבה את הספר במשך עשר שנים שבמהלכן אביה נפטר ממחלה קשה ולאחר פטירתו היא שכתבה את דמות האב בסיפור והכניסה לו מאפיינים אישיים של דמות אביה.
האב הוא מנתח מוח שמכור לעבודתו. אשתו מגלה שהוא מדבר אל המתים, אל אמו שנפטרה כבר ואל בן משפחה קרוב שנפטר. היא קוראת לבתם, אמינה, צלמת שחיה בסיאטל שתחזור מהר כדי לראות מה קורה לאביה.
אמינה שבה להודו ומגלה שאביה לא בסדר. גם בבית החולים סיפרו לה שהוא ניסה להחיות ילד שמת ובנוסף היא מוצאת בגינה פרטי לבוש קבורים באדמה. בעקבות דאגתה של אמינה, אביה נשלח לבדיקות עד שמגלים ממה הוא סובל.
הפרקים נעים בין עבר להווה. בעבר אנו לומדים על חיי המשפחה של אביה, משפחתה של אמה ועל ילדותם של אמינה ואחיה המרדן. הסיפור בהווה כולל את ההתמודדות של המשפחה עם ה"שגעון" של האב, סיפורה של אמינה (זוגיות וקריירה) ודאגתה לאביה.
אני אישית התחברתי יותר לסיפור בהווה. לקח לי זמן להתחבר לסיפור, יש המון פרטים ותיאורים שמעט היקשו עלי את הקריאה.
זהו סיפור על משפחה שמתמודדת עם אובדן, על הכאב שלא מרפה ועל הזמן שלא מרפא את הכאב. בסיפור באים לידי ביטוי נושאים כמו: יחסים בין הורים לילדים, יחסים בין אחים, אהבת חדשה ואהבה ישנה שמתחזקת.
סיפור מעניין ומרגש, ממליצה בחום!

» ביקורות נוספות של תושיק
» ביקורות נוספות על מדריך הסהרורים לריקוד