מנתח המוח המהולל תומס איפֶּן יושב במרפסת ומדבר אל המתים. זה לפחות מה שאשתו קמאלה, הנוטה להפרזות, מספרת לבִתה אֶמינה, צלמת החיה בסיאטל.
אמינה חוזרת הביתה בעל כורחה ומגלה שהמצב גרוע ממה שציפתה. כשהיא מתעמתת עם סירובו של אביה להסביר את עצמו, עם מבטים מוזרים מצד סגל בית החולים ועם סדרה של פריטים תמוהים שנקברו בגינה של אִמה, אמינה מבינה שהדרך היחידה לעזור לו היא להגיע להשלמה עם העבר המשפחתי הכאוב. לשם כך עליה להתמודד עם הצללים הרודפים את כל בני משפחתה, ובהם זה של אחיה המרדן.

אמינה: ״הרגע אמרת שיש לו הזיות, ואני שואלת...״
קאמלה: ״לא אמרתי שיש לו הזיות. אמרתי שהוא מדבר אל אמא שלו.״
א. ״שמתה,״ אמרה אמינה ברוך.
כ. ״ברור.״
א. ״וזה לא נקרא הזיות?״
כ. ״יש בחירות, אמינה! בחירות שאנחנו עושים כיצורי אנוש בעולם הזה. אם משהו מחליט להכניס לתוכו את השטן, אז ברור שהוא יראה שדים לאן שלא יביט. זה לא הזיות, זו חולשה.״

מירה ג'ייקוב לוקחת אותנו בספרה הראשון למסע נוגע ללב מהודו של שנות השבעים לפרברי ניו מקסיקו ועד לסיאטל בעידן האינטרנט. מסע שהוא עדוּת לקשרי האהבה, לעוצמת התקווה ולהשלמה עם אי־הוודאויות של החיים. ג'ייקוב כתבה את מדריך סהרורים לריקוד במשך עשור, שבמהלכו אביה חלה והלך לעולמו. לאחר מותו היא שכתבה חלקים נרחבים ברומן וכתבה את דמות האב בספר בדמות אביה. היא נולדה וגדלה בניו-מקסיקו למשפחה הודית – דומה למשפחה בספר. היא נשואה ליוצר הסרטים הדוקומנטריים ג'ד רותשטיין, לזוג ילד אחד.

"כמה מרגש לגלות את מירה ג'ייקוב, קול חמים, חינני ושנון בספרות האמריקנית... רומן מדויק, גדוש הבחנות נוקבות ומרנינות על בני האדם וקשרי המשפחה שלהם. התענגתי על כל עמוד."
הניו יורק טיימס