ביקורת ספרותית על בבל מאת מרסל מרינג
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 16 בנובמבר, 2016
ע"י רץ


לו להשיב ניתן את מחוגי הזמן

לפני שנים רבות, קבלתי ממלכה כהן, סופרת המשפחה, חוברת דקה, המתעדת את קורות המשפחה לדורותיה. סאגה הבנויה בעיקר מסיפורים אישיים, מעט מסמכים שלוקטו בארכיונים מקומיים מאובקים, וספרים נשכחים שהותירו הדורות הקודמים. הסיפור המכונן של משפחת כהן התחיל ב- 1889, שנה בה יצאו הילדים הלל ואהרון כהן לבדם מרומניה, לארץ ישראל, לבית הספר מקווה ישראל, שנוסד על ידי קרל נטר, ושם לו כמטרה, להכשיר את היהודים להיות עובדי אדמה. אהרון סיים בהצטיינות את לימודיו, עבד בעתלית בחוות הניסיונות של אהרון אהרונסון, הכיר בזיכרון יעקב את רחל וילדר ונשא אותה לאישה. היה ממקמי כפר תבור, ובהמשך ניהל את חוות מגדל המוזכרת בספר חוות העלמות של שולמית לפיד. נולדו לו שבעה ילדים, ארבעה מהם מתו מקדחת בחדרה, אחד מהשלושה ששרדו היה אבי.

חשבתי על הנער אהרון כהן, שעשה את דרכו עם אחיו, נחושים לשנות את גורלם, ואת גורל ההיסטוריה היהודית. חשבתי על האופן שהחיים שלו בעצם קבעו והגדירו את החיים שלי ועדיין ממשכים להדהד בחיי. חשבתי על האופן שבו אנחנו מספרים לעצמנו את ההיסטוריה המשפחתית שלנו, כקרעי תמונות וסיפורים, המגיחים לעתים כמיתוס, או כזיכרון דהוי.

למרות שלמדתי היסטוריה, התרחקתי מההיסטוריה המשפחתית שלי, לא כמו בן דודי זוהר, העוסק בתיעוד קורות המשפחה לדורותיה, אוסף צילומים וסיפורים נשכחים. חשבתי שהיא לא מעניינת כמו ההיסטוריה של יוליוס קיסר. עם חלוף השנים, אני חושב אחרת, כעת זה מאוחר.

בספר בבל של מרסל מרינג, משפחת הולנדר עשתה את הדרך בכיוון ההפוך, ממזרח למערב, כבריחה מאימת הפוגרומים. לא מדובר ביעד מתוכנן, או בחזון, אלא רק ברצון להגיע למקום בטוח. מסע נדודים יהודי הנמשך מעל לשלוש מאות שנים. בסופו של דבר מגנוס, מייסד המשפחה מגיע לרוטרדם ומשנה את שם משפחתו להולנדר. הוא וצאצאיו עוסקים בתיקון שעונים. מטפורה נהדרת להיסטוריה ככרונולוגיה, וכיומרה שלנו לתקן אותה, כמו השיר היפה שאומר ; "לו להשיב ניתן את מחוגי הזמן, איזה עולם נפלא הוא היה בונה לו" (בלדה לשוטר).

במקביל לסיפור המשפחה, מתקיים סיפור המסגרת, המתחיל בפתיחה מביכה בעליבותה. הרמן הולנדר, סוציולוג בינלאומי, המתמחה בסוציולוגיה אורבנית, איש בגיל שמונים, מוצא את מותו בזרועותיה של זונה. האיש הגדול שעסק בניכור עירוני, כביטוי לפוסט מודרניזם, מבטא במותו את תמצית הניכור, והכמיהה הנואשת לאהבה. הוא גם מגלם רצון לפצח את חוקיות האנושות והשאיפה לתיקונה, באמצעות חיבור תיאוריות לא אפשרי, כשכלול מיומנות המשפחה לתקן שעונים.

הרמן הוריש את ביתו המסתורי על גבעה מרוחקת מכל ישוב, לנתן הולנדר, כותב אגדות במקצועו, בתנאי שיכתוב את הביוגרפיה האישית שלו, ההופכת לסאגת המשפחה.

נתן ונינה, הבת של אחיו המנוח, מגעים לביתו הנטוש של הרמן בסופת שלג המנתקת את הבית מסביבתו. נתן מספר לנינה את תולדות המשפחה, בבית הקפוא, שלצורך חיממו, הם שורפים את אוסף הרהיטים העתיק של הרמן. בבית מתגלים רמזים מעברה של המשפחה, כמו בחדר בריחה מודרני. הסופה והרמזים המתפענחים יוצרים מתח מובנה, מה יקרה לנתן ונינה בסופו של דבר ?

בבל הוא ספר מורכב ושאפתי, בהתחלה לא השתלטתי, על שפע הדמיות, ועל העלילה המשפחתית הסבוכה, המסופרת כמחרוזת סיפורי אלף לילה ולילה, כאגדה מודרנית. הסיפור חייב במעט זמן בכדי להיכנס לאווירתו, ולהבין את משמעיות הסמלים בהם הוא עמוס, כמו היהודי הנודד, הפרשנות הנוצרית לעובדה שגורלם של היהודים נגזר לנדודים, משום שסירבו להכיר בנצרות, או מושג ההולנדי המעופף. שני מושגים באמצעותם בוחן מרינג, את יחסי הגומלין בין יהודים לנוצרים והולנדים.

בבל כתוב יפה ומעניין, הוא עסק במגוון רחב של נושאים הקשורים זה לזה, משפחה, בית ושייכות, זיכרון אנושי ומשפחתי, זמן, זמניות והמשכיות, אמונה, משמעות וכפירה, ניכור וחיפוש אחר אהבה. הספר הזה מחפש תשובה לאופן שבו ההיסטוריה המשפחתית משפיעה על חיינו, לעתים אנחנו מבקשים לצאת ממנה, אבל היא לעולם תמשיך להוות חלק ממה שאנחנו. ספר מרגש ומטלטל.

אפילוג

כשחיפשתי חומר באינטרנט, על אהרון כהן מייסד השושלת שלי, מצאתי אזכור אחד, והודעת אבל על מותו של אהרון כהן, הנכד של מייסד השושלת, שנקרא על שמו של הסב, שנהרג ב- 1920 בשעה שעבד עם פרדתו הרתומה למחרשה בהכשרת בריכות מלח בעתלית, ואני לא ידעתי על מותו.
30 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חגית (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
רץ גם אני מאוד אוהבת את השיר הזה ומזדהה אתו.
עצוב- הפרידה מאדמה, מנוף הילדות ומזיכרונות.
רץ (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
חגית - תודה, את לא יודעת עד כמה השיר הזה נוגע בי. ילדותי עברה בקריית טבעון, תמיד מול עיניי הכביש הישן החובק את הגבעה, לצידו בתים נמוכי קומה להם גגות רעפים. שבילים ועצים מובלים לבתים. זאת הילדות הנשכחת שלי. תמיד חלמתי לחזור, לבנות על שטח האדמה של הורי, המשקיף אל המפרץ ולכרמל, כעת אני עוסק במכירת השטח כפרידה סופית מנוף ילדותי.
חגית (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
רץ, כהרגלך, כתבת יפה ומרגש.
גם אני בשלב כלשהו בחיי הבוגרים, לאחרונה, התחלתי להתעניין בעבר המשפחתי שלי. אני דור שמיני בארץ מצד אבי, והסיפורים מרתקים.
אכתוב לך מילים לשיר אחר שקשור בעקיפין:

כביש ישן
שביל בגן
עץ ובית
אבא כאן
אימא שם
כאן נשארתי
מה שהייתי
פעם מזמן
מה שעכשיו
ילדות נשכחת.

צריף ירוק
לא רחוק
בית הספר
מי נשאר
מי עבר
מי עודנו
מה שהיינו
פעם מזמן
מה עוד מביא אותי תמיד
אל אותה ילדות נשכחת

זוכר איך שהלכנו דרך קבע
לאורך הרחוב המתרוקן
דבר לא השתנה
רק פה ושם דוהה הצבע
אולי זה רק הלב שמזדקן.

עוד שנה
כבר למדנו
מי אני
מי אתה
כבר איבדנו
מה שהיינו
פעם מזמן
מה עוד מביא אותך תמיד
אל אותה ילדות נשכחת.

זוכר איך שהבטחנו בלי לדעת
מתי ואיך נחזור להיפגש
נדמה שרק אתמול
אבל השמש כבר שוקעת
אולי זה רק הלב שמתרגש.

שביל בגן
עץ ובית
אבא כאן
אימא שם
כאן נשארתי
מה שהייתי
פעם מזמן
מה עוד מביא אותי תמיד
אל אותה ילדות נשכחת.

אשמח לקרוא את בבל.
רץ (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
אפרתי - תודה, כך זה שספר טוב מתכתב עם הסיפור האישי שלי, זה קרה בבל.
רץ (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
חני - תודה, זאת ההיסטוריה של השבט שלי - היו ימים שלא חשבתי כך.
רץ (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
חמדת תודה
אפרתי (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
והביקורת שלך מענגת, כרגיל.
חני (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
מפעים ממש רץ להתחקות אחר ההסטוריה האישית שלך. תודה שהבאת.
חמדת (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
אני תמיד נפעמת מהביקורות שלך.
רץ (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
כרמליטה - תודה, היום אני חושב שההיסטוריה של המשפחה שלי ממש מרתקת ומעוררת גאווה, אבל אין עוד מי שיספר על תולדות הימים הראשונים.
רץ (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
אפרתי - השיר הזה פשוט יפה, במחשבה התמימה שלו על החיים.
רץ (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
לי - תודה, ספרים שבהם מוזכרת המילה היסטוריה זוכים להעדפה מצידי, בעיקר אלה שעוסקים במשפחה אבודה כמו שלי, באשר לזמן שחלף מאז צאת הספר - אז אפשר להגיד באופן שהספר הזה שומר על יופיו, כך את יכולה לחשוב על הנמשל.
כרמלה (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
איזה היסטוריה משפחתית מרתקת יש לך.
רוב הדור שלנו, ובכללם אני, לא רצינו בצעירותנו לשמוע על תולדות המשפחה. כשהתבגרנו ורצינו, ברוב המקרים כבר לא היה מי שיספר.

אני משערת שאתה מכיר את האתר של עיתונות היסטורית, וממנו דלית את מודעת האבל. אני מצאתי שם אוצרות.

וכמובן - הסקירה על הספר נהדרת, והנופך האישי תמיד מוסיף. תודה.
אפרתי (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
לפני שאני קוראת את הביקורת. שמתי לי ביוטיוב שירים עבריים ברצף ואני עובדת ומאזינה. אני שומעת את המילים לו להשיב ניתן את מחוגי הזמן... פותחת את סימניה והמילים קופצות לנגד עיני.
לי יניני (לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
תודה. רק אתה מסוגל להביא לנו ספר שיצא לפני כמה שנים שעוד הייתי יפה ... :-) סקירה מעולה!





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ