מצטרפת לאפרתי ואנחנו באותה בעיה. אני נעזרת בתוספים

נכון, יש לי חוסר דם וברזל, ובכל זאת, מגעיל אותי.

לא בריא. ואז גם נהיה חוסר דם וברזל, וחוסר כוח לתיפקוד - צרות. חוץ מזה למה לך לחשוב בהמות? קציצה, שניצל, חזדה עוף, ממולא - למה לחשוב על בהמה - אם את אוכלת פטריה את חושבת על היער? חוץ מזה יש בהמות שנבראו למאכל האנשים

ללא הכרזות, אחרי שנים שבהם כמעט ולא אכלתי בשר, הגעתי למצב של גועל מבהמה מתה בצלחת שלי. אז נטשתי. זה לא אומר שמפעם לפעם (אולי פעם בחצי שנה) אינני חוטאת באכילת פרגית.

גוף האנשים לא בריא לו להיות צימחוני, זה לא בטבע ומהבריאה האדם בשרי. - בכלל לא טוב יש חיות שמגדלים למאכל וכך נכון.

אני לא חש כמנצח בקרב מול תרנגולות.. נראה לי שפטרתי עצמי משאלה טורדנית של אכילת פגרים כשהפסקתי לאכול.
אפילו מים דלוחים שרוחצים בהם תרנגולת מתה אינם נראים בעיני מעוררי תיאבון (-:
למען האמת וברצינות בשרותי הצבאי לצערי ראיתי שם בעיני מה קורה לבני אדם זה היה מבחינתי הזרז להחלטה מה גם שגם קודם לכן לא
"השתגעתי " על הרעיון שאני זולל לתיאבון יצורים שיש להם אמא. כשחזרתי ממלחמת ששת הימים ועל בסיס התובנות הכתובות למעלה הפסקתי לאכול בשר כמעט באופן טבעי בלי הכרזות, איני מטיף לאיש ואיני מפריע לאחרים רק שבצלחת שלי אין. אני אוכל ביצים ושותה מעט חלב. לא נוטה להגזמות בשום נושא. כך גם לגבי אמונתי הדתית איני איש קצוות ומאמין בדרך האמצע במרבית תחומי חיי.
אני יודע שזה נדוש. אבל בשום דבר איני מחדש אני יודע שכל המחשבות והתובנות שעוברות במוחי עברו במוחם של אחרים לפני . אעזוב את העולם הזה והכל ימשיך כשהיה ובכלל ההכרה שסופי אינו רחוק דווקא בשנים האחרונות הפסיקה להעסיק אותי. יש לכך סיבות שאיני רוצה לעייף את הקוראים אבל נראה לי שאני חי בהשלמה עם הסוף הנראה כבר באופק....
אפילו אם האריך ימים כמה זה כבר יכול להיות?
קראתי את שכתבתי והתלבטתי אם להשאיר החלטתי להשאיר אפילו שאני יודע שזה קצת נשמע כמו ספר קוהלת מה לעשות כנראה שבכל זאת הגיל עושה את שלו בכל דור ודור(-:

נתן, אם חשבת שאינך מאבד דבר, די במחשבה טורדנית זו להשאר אומניבור. גם אני צמחוני עד לקינוח, אז אני אוכל את גוש הבשר וחש שאכן קיבלתי את שמגיע לי בתור מנצח.