האם התנהגות אנושית היא נושא הנתון לחיזוי או בילתי צפוי לחלוטין. כשמדובר בקבוצות גדולות ניתן בגבולות מסויימים לחזות התנהגויות גם כאן ישנן הפתעות. אך כאשר מדובר באדם בודד העיניין נעשה מורכב ומסובך הרבה יותר. אקטואלי מאד בימים אלו כשהתחזיות מעניקות לאדם בילתי צפוי שיציבותו הנפשית בספק. הספר עוסק ביחסים המורכבים שבין שתי מעצמות העל ארה"ב וברית המועצות. ניסיון ל"סימולציה" לאפשריות התנהגות חזויות לנשיא אמריקאי אל נוכח תוכנית לפעילות תוקפנית מצד ברית המועצות. ניסיון "לחדור" למוחו של נשיא ארה"ב באמצעות כפיל שבתנהגותו אמור כביכול לפעול כפי שהנשיא יפעל.

ספורי שלום עליכם הם "מוזיאון ספרותי" לעולם שנעלם, הומור וחכמה יהודית במיטבה. הספר הזה בהחלט יכול להכנס למוזיאון . אבל בעיני כבן חורג. קראתי את הספר ומצאתי שהספורים ברובם לא היו מגיעים לדפוס אם לדוגמא נתן קוגן היה כותב אותם. היות ושלום עליכם כתבם זכו להתפרסם. זה נכון לקבצים של ספורים של סופרים מפורסמים אחרים. כולל עגנון שבוודאי חלקים מעיזבונו שפורסמו לא היה נותן יד לפרסם אותם אם היה בחיים.

במקום "הייתי" נכניס ללכסיקון הפרטי שלנו "חוויתי" הדבר נכון בתחמים רבים. רובנו נוהגים כ"כובשים" הייתי פריס - ביקרתי במוזיאון א. או ב. עברתי בחדרים ראיתי
(לא התבוננתי) לעיתים "חורשים" שניים שלושה מוזיאונים ביום אחד וזה מגוחך. החל מיציאתי לגימלאות שזמני הפנוי רב גיליתי את ההבדל. כי יש לראות ויש להתבונן , לחוות. מה דעתכם על ונציה? האם טיול של יום לוונציה פעם בחיים הוא מיצוי העיר הנפלאה בוודאי שלא גם שבוע אינו מספיק. אחרי הקדמה טרחנית זו זכות הקורא להבין את כוונתי. מחבר הספר ד"ר אפי זיו. שאישית דבר עם האיש . הייתי בשתי סדרות הרצאות שנתן על אומנות ויצאתי מוקסם. ראשית האדם אינו צעיר ולמרות זאת מטופח במראה. מקפיד שהציוד שבו משתמש יעבוד כהלכה. שנית מכין הרצאות מסודרות מרתקות כשההרצאה מסתיימת אינך מרגיש שהזמן חלף. גישתו לאומנות יסודית האומן והיצירה בדרך כלל משתלבים, הוא משתמש בתמונות מזוויות שונות. מה שלא ניתן לעשות בעת ביקור במוזיאון צפוף. למיטב ידיעתי מארגן טיולי אומנות בעיקר בארופה, יקרים יחסית אבל על פי הכרותי מההרצאות נראה לי שמי שיכול להרשות לעצמו עשוי להנות והעשיר את עולמו בטיולים הללו.
אנו מתבוננים בציור ומגלים במקרה הטוב רובד אחד. אפי זיו מצביע על רובדים נוספים - כמו התקופה, השמוש בצבעים, הוא יודע לזהות את הסימליות שבכל ציור בעל ערך. ציור של צייר אומן הוא מעבר לנראה לנו הוא ספר. מאחר שהנצרות שימשה כר נרחב לאומנות. ציירים קבלו שכרם מאנשי דת או מכאלו שתמכו באנשי הדת. ישנה השפעה רבה של הנצרות על הנגזרות השונות המתחברות אליה לרבים מאד מהיצירות האומנתיות בפיסול ובציור. אפי זיו פותח בפנינו עולם זה שהוא עולם עשיר בתרבות ובהסטוריה. ובכישורי אומן. אני ממליץ על כל ספריו וזה האחרון עד עתה יאפשר לקורא הממוצע שאינו מומחה אך מגלה עיניין באומנות לגלות הרבה מעבר לידוע לו, להעשיר את עולמו כשקורא את הספר ובשעת טיול כשרואה את היצירות בעיניו. לדעתי ייחודי בתחומו לפחות בשפה העברית ומומלץ מאד למתענינים.

על יהושע קנז שמעתם בוודאי וגם על חנוך לוין. בדרך כלל אני מעדיף להנמנע מהכללות ומהשוואות - יש לנו סופר יהודי מתחילת המאה הקודמת שהאריך ימים וזכה להגיע לשנות ה- 70 נפטר בן מעל תשעים. שראיית העולם שלו לא נופלת מאלו שציינתי. רק שהזמן משכיח אותו וכמדומני מוכר היום בעיקר כרחוב בחיפה בה חי ונקבר לצד אשתו ובבאר שבע יש רחוב על שמו. שופמן כתב לא מעט הכתבים שלו נמצאים במספר כרכים כל כתבי.. לקח הסופר חיים באר מיצירותיו - ספורים קצרים ברובם והוסיף מבוא והוציא קובץ בהוצאת עם עובד. יש שם מבחר ספורים. אני מוצא את כתיבתו מלאת חן והומור והרבה חוכמת חיים והכרת נפש האדם. כמו צייר המצליח לשרטט בקווים בודדים תמונה מצליח שופמן בספור קצר לייצר דמויות וארוע שלא יכולים להשאיר אותנו אדישים. מענינת התמונה בעטיפה, מתי יקח עורך ויכניס כסא שבור לכריכת ספרו האם כך חשב שכך יגביר את הרצון לקרוא? ספור חייו של שופמן הוא יחיד ומיוחד והוא שונה ממרבית הסופרים העבריים בני דורו אסכם בכך שאמליץ בחום לקרוא את הספר הזה, ולהכיר את הביוגרפיה שלו.

בגילי המתקדם איני חושב שאגיע לפריס. הייתי שם מספר פעמים בקרתי באתרי התיירות המפורסמים. האייפל. הנוטרדם, מוזיאון הלובר. נדחפתי בין ההמונים - צילמתי ולמען האמת אהבתי את עיר אם כי איני דובר צרפתית וידוע זה די פוגם. בעת הזו אני יוצא למסעות על הכורסא ולעיתים באמצעות המחשב או הטבלט שבניי רכשו עבורי בטובם. למען האמת אני נהנה - הספר שוטף קולח מוביל אותי ברחובות פריס מבלי שאאלץ לגרור את רגלי. זמני בידי וכשמתענין יותר פותח את אחד מפלאי העולם- המחשב וקורא ומתבונן בסרטונים. יש לי ידיד דובר צרפתית שביקר בעיר עשרות פעמים ואני מצליח להפתיע אותו במידע ובמקומות שאליהם אנו יוצאים יחד ב"מסע הכורסא" שלנו. יש לי ביקורת על הספר-הקפיצות בזמן ובמקום אינן מאפשרות לי לעיתים להמצא. הספר מדלג בין התקופות ועובר ממקום אחד לאחר מבלי שסדר הדברים בהיר מספיק וזה מבלבל ולעיתים אני מוצא עצמי יוצא מההקשר ומתקשה לחזור. לסכום יש לי אלבומי תמונות מפריס מביקורי בעיר, יש לי זכרונות טובים יותר וטובים פחות מהביקורים שלי. הפריסאים לא היו מכניסי אורחים. הקשו וכנראה גם היום מקשים על אלו שאינם שולטים בשפתם. הספר מאפשר לי לחזור לשם כמובן ללא הטעמים הריחות והנעורים שעדיין היו בביקורי הראשונים בעיר. אבל בהחלט מעניין ובהחלט מעסיק ומרחיב דעת. מדריך שהושקע בו הרבה ומומלץ לדעתי.

תתבוננו בכריכה - כך נראה סופר צרפתי? אינטקטואל המוכר היום בעולם כולו כאחד הסופרים הגדולים בכל הזמנים! בתמונה נראה לטעמי גבר שמנמן, נהנתן , חסר אחריות?
לא כך ציירתי בעיני רוחי סופר ענק, ענק רוח? לא בטוח! זו ביוגרפיה של אדם שחי בצרפת בזמנו של נאפוליון ואחריו. שהדי הקרבות והמהפכה התרבותית-פוליטית-חברתית שיש הרואים בה החשובה בתולדות העולם המערבי מתחוללת. בשדות הקרב, במדיניות , בשינוי גישה למעמדות חברתיים.
האיש הזה - הסופר לוקח את כל החומרים הללו וביד קלה בקצב מהיר כי חייב להספיק כדי שישלמו לו בונה עולם דמיות ו"משחק בהם" כטוב בעיניו-הקומדיה האנושית כך מכנה את ספריו.
הוא אינו הומניסט שנותן דוגמה לאחרים. (מי קבע שסופר הוא דוגמא אישית, ידועים בין האומנים רבים שהיו לא בדיוק סמלים למיטב שהעמידו.) בחייו נועד על ידי הוריו לעסוק במשפט מרד ובדירה קפואה בפאריז כשהוא שותה קפה בכמיות מוגזמות כתב וכתב. ראשית לפרנסתו כי האיש בזבזן בהמשך מתקדם ונחשב יותר וזוכה לתמיכה על תנאי ומגלה את האהבה וגם כאן הספור אינו פשוט . כי חייו ואהבותיו הן כשלעצמן ספור מרתק. יש לו עין בוחנת בעת שמצלמות עדיין אינן הוא מצליח ליצור דמיות, הוא עושה זאת כמו ציר טוב, כמו פסל אומן.
כך מתאר מקומות וארועים והכל זורם בעוצמה ללא רחם. ופה נכנס אנרי טרויה מטובי הביוגרפים ומנציח לדעתי היטב את הספור של מספר הספורים באופן מעורר התפעלות ואני עבדכם לוקח וקורא את הביגרפיה הזו לאחר שקראתי את כל שתורגם לעברית ומוצא עצמי מסתובב בפריז של המאה ה-19 ובצרפת הכפרית, בין המוני העם והגנרלים. בין עשירים ועניים מונחה מכתיבתו של בלזק ענק הספרות ואנרי טרויה ענק הביוגרפים קורא ומקווה שהספר ימשך, וכשמסיתיים צר על לי על כך וצר לי כשאני מנסה לשתף בחוויה וממליץ לבני ביתי לקרוא והם כמעט בזים לי. "לך יש זמן" "תפסיק לחפור" אומרים "אנחנו עסוקים מידי" מצער אבל משלים עם המציאות כפי שאבא גוריו השלים. חושב בליבי שפער הדורות קיים היה בכל זמן ובני אדם בסופו של דבר מימי האבות ועד ימינו אלו נשארו בני אדם. וקשרי אבות ובנים ופער דורות היו וישארו פה כל עוד האדם מסתובב על בעולמנו. על כך כותב בלזק לא מעט.מומלץ עד מאד.