ביקורת ספרותית על בית הקפה של נורה אפרון מאת ורד שנבל
הביקורת נכתבה ביום שבת, 29 באוקטובר, 2016
ע"י dina


יש ספרים שלופתים אותך ושואבים את כל כולך אל תוך העלילה,עד שאתה מרגיש שאתה ממש שם.חלק מהסיפור.
כמו הספר הזה.ולא בגלל שהספר הוא רחב יריעה,או איזה יצירה מופלאה וחד פעמית. לא. דווקא בגלל דוק העצב המלווה את הסיפור לכל אורכו,כמו חוט סורר שנפרם ממכפלת המכנסיים,ומשתרך אחריך בעקשנות. בגלל הרגישות העדינה שבה הוא כתוב.בגלל האהבה הניכרת בכתיבה לניו יורק,בגלל האהבה הניכרת בכתיבה כלפי בעלי חיים,ובגלל שאתה מבין תוך כדי קריאה שהסופרת יודעת דבר או שניים על לב פצוע,על לבד,על תלישות.(ובעצם מי מאיתנו לא?)

נתפסתי לספר כבר למראה הכריכה הכל כך מספרת סיפור בעצמה,עוד לפני תחילת הקריאה.
זוג המשקיף מחלון חדר השינה שלהם אל העיר ניו יורק. לפי הטיית ראשה של הבחורה ,ומבלי לראות את הבעת פניה,רואים שהבחורה מתבוננת בסקרנות.שניהם בבגדי שינה, בצד החדר עומד תנור רדיאטור,משדרים איזו אינטימיות מהקן החמים שלהם,אל מול המראה שבחוץ.גורדי שחקים מעוטרים בפתיתי שלג.החמימות מול הקור.הקטן ,האיטימי,אל מול הגדול,המנוכר.

שלושה ישראלים,ניסן,ליב,ואיילנד,וכלב אחד -סנדי-המתואר בכל כך הרבה אהבה ואנושיות-כל אחד מהם ארז את מטלטליו,ואת ליבו הפצוע,כל אחד מסיבותיו הוא,וקבעו את מקום מושבם בניו יורק.העיר שהכי קל להיטמע בה,להתחבר לכאב מבלי לספק הסברים,ומבלי להרגיש לא בנוח בבדידותך.שם זה בסדר לחבור לכאב שלך.
לגורל דרכים משלו,וכנראה השלושה היו צריכים להרחיק עד ניו יורק כדי למצוא האחד את השני,ולחבור אחד לשני.מפגש שגרם לשריון שעטו שלושתם על ליבם לנשור,להיפתח אחד כלפי השני,ולתת לרגש דרך להתגנב פנימה,בחזרה למקום שאליו הוא שייך.בתוך ליבם.לתת לאהבה מקום.

בדידות היא לא מילה גסה,וורד שנבל מוכיחה לנו בכתיבתה הנפלאה שלפעמים היא גם פתח לדברים טובים. ורד שנבל עושה לקורא סיור במחוזות הבדידות,מפגישה את הקורא עם דמויות כל כך מלאות ומוחשיות,שכסיימתי את הספר רציתי ממנו עוד.

מאוד אהבתי.
22 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
dina (לפני 10 חודשים)
דני,מסכימה איתך לגבי הצצה לנבכי הנפש.
דני בר (לפני 10 חודשים)
dina -
יש אנשים שמאוד חוששים מפניה..או מפני עצמם.
אני אוהב אותה, היא מעניקה הצצה פנימית לתוך הנפש, יש בה מין רוגע ומיצוי עצמי.
dina (לפני 10 חודשים)
לגמרי חרב פיפיות דני.
דני בר (לפני 10 חודשים)
ואכן..בדידות היא לא מילה גסה..יש בה המון כוח, עצמאות, הקשבה פנימית.
אבל היא גם חרב פיפיות...
לי יניני (לפני שנה)
אלון תודה על המידע
yaelhar (לפני שנה)
יופי של ביקורת.
רץ (לפני שנה)
מקסים ונוגע ללב, אהבתי את ההתייחסות שלך ושל אלון לתמונת הכריכה היפה בפני עצמה, אני מאוד אוהב חיבור טוב בין ספר לתמונת הכריכה, כנראה שבספר הזה זה עובד היטב.
dina (לפני שנה)
אלון,תודה על האינפורמציה. אני אצא לשיטוט ברשת,אחפש לראות עוד עבודות שלהם.
אני מודה,שבכל מה שקשור לספרים הפתגם הידוע:אל תסתכל בקנקן וכו',לא תופס לגבי כריכת הספר.
הכריכה (כשהיא מדויקת,כמו בספר הנ"ל)מהלכת עלי קסמים,וכמה שמחתי לגלות שיש התכתבות הדוקה בין הכריכה לתוכן.
מוכשרים ברמות!
dina (לפני שנה)
תודה כרמליטה!
אלון דה אלפרט (לפני שנה)
על הכריכה כמובן האיור של תומר חנוכה, שהתפרסם בשעתו על שער הניו יורקר.
תומר ואחיו אסף שניהם מאיירים בחסד עליון. בהקשר הזה שווה לראות את הפאלטה הצבעונית המצומצמת והמקסימה שיצרה בגוונים מעטים תמונה צבעונית כמעט לחלוטין, שמדגישה את ההבדל בין החמימות בפנים לקור השורר בחוץ.
כרמליטה (לפני שנה)
ביקורת יפהפיה ומסקרנת. תודה
dina (לפני שנה)
ואני מסמיקה מקיר לקיר. תודה מחשבות.
מחשבות (לפני שנה)
סקירה מקסימה. שוכנעתי מקיר לקיר.
מחשבות (לפני שנה)
סקירה מקסימה. שוכנעתי מקיר לקיר.
dina (לפני שנה)
הסתיו הולם מאוד את הבדידות. תודה לכן חגית ועינתי!
עינתי (לפני שנה)
ביקורת יפה עשית חשק לקרוא, במיוחד יחד עם הסתיו שהגיע עכשיו.
חגית (לפני שנה)
ואני מאוד אהבתי את הביקורת הזו שלך, דינה. החל בתיאור כריכת הספר וכלה בתיאור תכנו.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ