ביקורת ספרותית על חשיבותה של רצינות מאת אוסקר ויילד
ספר מעולה

---

זהו המחזה הראשון שקראתי בפורמט אינטרנטי. במקרה חיפשתי אחריו בגוגל, וראו זה פלא: מצאתיו בשלמותו ובשפתו המליצית, היפיפייה.
לאחר מכן פיניתי זמני והשקעתי את כל מרצי בעבודה זו, שארכה שלוש שעות, ולבסוף לשמחתי סיימתיו!

אז מה יש לנו כאן? מה הוא מכיל?
יש לנו שני בחורים המנסים להראות לעולם כי הם ג'נטלמנים מדרגה ראשונה, שני אחים דמיוניים על ערש דווי ושתי בחורות שחומן עולה כאשר מוזכר השם הנעלה והמשובח מכול, ארנסט.

תאמרו לי את האמת לאמיתה, זהו לא מתכון לצרות? או לפחות לקומדיה מתקתקה שתשאיר בפיכם טעם של עוד? בכל אופן, עבורי היא הייתה, ועוד איך הייתה!

שני בחורינו ממציאים אחים מדומים על מנת שיהיה להם דרור לצאת לאן שיחפצו. ג'ון וורתינג לונדונה, אשר מתגורר בכפר, ואלג'רנון, בדיוק להפך, על מנת לרדת לכפר. השקר כביכול התמים הזה יוצר מצבים אבסורדיים ומשעשעים שמעבירים את זמנו של הקורא בנעימים.

אך לא בכך תם סיפורינו, הסיטואציה נעשית סבוכה אף יותר כאשר כל אחד מהם מתאהב בבחורה שחלומה משחר נעוריה הנו להתחתן עם אדם העונה לשם אנרסט.

מנקודה זו החברים מסתבכים בשקר של עצמם אף יותר וסוחפים אחריהם את שאר הדמויות יחדיו ונוצרת אנדרלמוסיה קומית הגורמת לקורא לעלוז בקול רם עד לפתרון הסופי אשר פותר את כל התסבוכת.

לרבים מכם התיאור של המחזה לבטח יזכיר את המחזה הידוע מאת המחזאי הדגול לא פחות ויליאם שקספיר וצדקתכם עימכם, אכן כך.
במהלך קריאת המחזה הרגשתי ניצוצות מן המחזה הידוע של שקספיר, כי למעשה שני המחזות דנים בסוגיה דומה: מה קורה כאשר רצף של טעויות שולט בחייך?
אף על פי כן, לא הרגשתי כי המחזה של ווילד מועתק, למרות העלילה שתיראה לכם מעט דומה ואזכורים פה ושם, וויילד לטעמי עדיין שומר על גוונו הייחודי ומקוריותו של המחזה.

בשורה התחתונה, בהחלט מומלץ לקריאה! נהניתי מכל רגע.

ולסיום, מספר ציטוטים אשר ידגימו לכם את היופי במחזה זה:

אלג'ירנון: "לוּ היה נוגע לי, לא הייתי מדבּר עליו. מתחיל אוכל לַחמאות זהוּ מנהג המוני לדבּר על עסקים של עצמו. רק אנשים מעין סרסורי הבורסה עוֹשים כזאת, וגם זה רק בשעת סעֻדה בצבּור."

דז'ק: "קשה לי להבין, איך תוכל לשבת כאן ולאכול במנוחה לַחמאות, בשעה שאנחנו במבוכה איֻמה כזו. כמדֻמה לי, שאין כל לב בקרבּך."

אלג'ירנון: "אבל אי-אפשר לי לאכול לַחמאות ולהתרגש. אזי הייתה החמאה נופלת, בודאי, על המנשיטות שלי. אדם צריך לאכול לַחמאות במנוחה שלמה. רק באֹפן כזה אפשר לאכלן."

דז'ק: "אני אומר, כי זוהי אבּירות-לב לאכול לַחמאות בכלל במסבּות כאלה."

אלג'ירנון: "כשאני שרוי בצער, אינני מוצא תנחומים אלא באכילה. שְׁאַל את כל היודעים אותי על-בָּרְיִי ויגידוך, כי כשאני נרגש עד-מאד, אני מסרב לכּל, מלבד לאכילה ושתייה. בשעה זו אני אוכל לַחמאות, מפני שאני אמלל. וחוץ מזה אני אוהב לחמאות עד-מאד."

דז'ק: "אבל כל זה אינו נותן לך זכות לאכלן כֻּלן ברעבתנות שכזו. נוטל ממנו את הלחמאות."

» ביקורות נוספות של -^^-
» ביקורות נוספות על חשיבותה של רצינות