ביקורת ספרותית על בן צרויה מאת אריה קוצר
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 24 באוגוסט, 2016
ע"י רץ


פרויקט יואב בן צרויה - א

חלפו שנתיים ממבצע צוק איתן, שבדומה למערכותיה האחרונות של מדינת ישראל הוא עדיין מהדהד כוויכוח ציבורי מר בו מעורבים רגשות עזים של משפחות שכולות, פוליטיקאים המבקשים ועדות חקירה, וציבור מבולבל המובטח לו סיבוב חוזר, כמחזוריות בלתי נמנעת.

אחד מאירועי צוק איתן שנצרבו בתודעה הציבורית, הייתה איגרת הקרב ששלח עופר וינטר, מח"ט גבעתי ללוחמיו, רגע לפני כניסתם הקרקעית לרצועת עזה, מלחמה בה לקראת סיומה נחטף ונהרג הדר גולדין תושב כפר סבא, קצין בסיירת גבעתי, מה שמעיד על אכזריות הלחימה שהותירה צלקות בלוחמים ובאזרחי המדינה.

מה יש באיגרת הזאת, פסוק מספר דברים שנאמר כעידוד ללוחמים, רגע לפני הקרב: " כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם." המשפט היפה והמרגש הזה הרגיז את השמאל שראו בו ביטוי לערוב בין דת למדינה באופן ניהול הצבא. האם הצבא הולך להילחם בשם אלוהים, או בשם העם, דתיים וחילוניים, שאלו בהתרסה אנשי השמאל. היו שהשוו בין עופר וינטר, לזעם האלוהי ולאכזריות שאפיינה את לוחמי המקרא, בעיקר ללוחם יואב בן צרויה, שר הצבא של דוד המלך.

מי אתה יואב בן צרויה, שאתה מעולה מהאוב בוויכוח על אתוס הלוחמים העכשווי, השואב השראה מלוחמים תנכיים קדמוניים ?

חיפשתי תשובה לכך בספרים, ומצאתי את ספרו של אריה קוצר, בן צרויה, אותו רכשתי מהאינטרנט ומי שמכר לי אותו, ד"ר להיסטוריה, שאל האם זה לא מפריע לך שהכותב היה איש אצ"ל ובית"ר , נהפוך הוא השבתי, ובהמשך תבינו למה.

בן צרויה הוא ספר משנות ה- 60, הכתוב בעברית ארכאית שלא זורמת, ונועד להוות ספר מוסר לחינוך הדור. הדמיות בו הן קולב באמצעותן תולים, נאומים טרחניים ללא קץ, דרכם מעלים רעיונות המזכרים מאמרים פובליציסטיים ארוכים וכבדים של עיתון מעריב של פעם. קריאה בספר מסוג זה היא חוויה אחרת, של התמודדות עם טקסט יישן ולא קל, דרכו אני מתחקה לאופן שבו נתפסה דמותו של יואב בן צרויה, שהיה איש צבא. מה הערכים, הדילמות והלקחים שדמותו מעלה. דרך הטקסט משתקף מודל החיקוי של אריה קוצר, למפקד הראוי לציונות, שגיבוריה לובשים ופושטים צורה במרוצת השנים, בעקר הגיבורים העולים מהתנ"ך שתמיד היוו מקורות השראה ומחלוקת לציונות.

אריה קוצר ככותב, הוא קודם לכול מי שהיה לוחם נחוש ששם את נפשו בכפו, מי שחונך בחינוך רבני, השתייך לבית"ר ולאצ"ל, עבר ללח"י, לקח חלק בפעולות הארגון, ניתפס והוגלה לאריתראה, בשנות הארבעים נחשד כמי שלקח חלק ברצח הרוזן ברנדוט, בהמשך היה מחנך ומנהל בתי ספר, חבר בתנועת התחייה שכזכור חרטה על דגלה את חזון ארץ ישראל השלמה, כתב רומנים והגות, איש ספרא וסייפא, על כן קולו בנושא לוחמים ולחימה מעניין כקול מייסדי המאבק והמרי הציוני.

גם ספרו של קוצר נפתח בתפילה, הבאה לחזק את הלוחמים רגע לפני קרב שנראה על פניו אבוד, הקרב מול מלך עמון. "חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ וַיהוָה יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו ". (שמואל ב) תפילה מרגשת שאמרו יואב ואנשיו רגע לפני שנכנסו לקרב.

יואב ידע לעמוד על דעתו, דוד לא פעם נשמע מתלונן כי קשה לו עם בני צוריה, ואני רך ומשוח מלך. יואב הוא איש צבא המלווה את דוד בשעותיו הקשות ובהכרעותיו הגורליות, במרדף שאול אחרי דוד, במלחמה מול עמלק, נגד אבנר ואיש בשת, בכיבוש ירושלים, במלחמה נגד עמון ואדום, כמי שהיה האדם שביסס את מלכות דוד. המשפט מי היה סגנו של דוד יש לו הפעם משמעות

הוא היה כריזמטי ושקט, דבריו היו קצרים ותכליתיים, הוא יודע לשמור על קור רוח ברגעים קשים, להפוך מערכות אבודות על פיהן, בתכסיסנות שהפכה מכמעט תבוסה לניצחון.

הניסיון של קוצר, לתאר את דמותו של יואב כמופתית הוא פתטי. הוא לא מצליח לתאר את אווירת הלוחמים, ולא את הדרמות האנושיות, שבהן יואב מבצע את העבודות המלוכלכות וכפויות הטובה עבור דוד, כמו להוציא להורג את אוריה החתי, או האופן שבו הרג יואב את אבשלום בנו של דוד בניגוד להוראת דוד לחוס על חייו.

קוצר גם מפספס בגדול את הדרמה באחריתו של יואב, שהחליף צד מתמיכה ונאמנות לדוד ושלמה, לתמיכה בבכרו של דוד אדניה, ובכך למעשה הוא חתם את גורלו. כשדוד ביקש משלמה להורגו, יואב אחז בקרנות המזבח ולמרות כך מצא את מותו.

בן צרויה של קוצר, מעט מעניין וברובו משעמם ובלתי אפשרי לקריאה, אך הוא ממחיש את האופן שבו גיבורי התנ"ך היו השראה לציונות, שביקשה להעמיד מופת של לוחמים נועזים ואמיצים, כפי שהיו לוחמיו של דוד.

למרות העובדה שאני לא מאמין באלוהים, לוחמים קדמוניים, הרועדים מהתרגשות ונושאים תפילה בכדי להתגבר על פחדים קמאיים, עשויים להעניק לי ביטחון ועוז ברגעים קשים. כמי שצועד בשביל הדורות בו אתגרים לרוב, אני מנסה לצלוח אותם כגורל יהודי ואישי החוצה תקופות.
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
בת - יה - תודה, קוהלת צודק - האנשים הם בעלי אותם יצרים ורוע לב, גם אם חלפו אלפי שנים. תודה לקישור
בת-יה (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
יפה. ואיך אמר קוהלת: "אין חדש תחת השמש"...
https://www.youtube.com/watch?v=5PdL3YSKawc
רץ (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
יעל - תודה - כל ספר נכון לשפוט על רקע התקופה בה הוא נכתב, אני מניח שסיפרו של קוצר היה סביר לתקופתו, ונכתב בתום לב, מתוך רצון לחנך, זהו ספר שלא עמד במבחן הזמן כמו ספרים רבים אחרים, אבל הוא משקף לנו את ההקשרים שעשו בעבר בין התנ"ך לציונות, הקשרים שגם כיום אנו עושים, ולעתים הם מעוררי מחלוקת.
רץ (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
חני -תודה - הציונות ראתה בלוחמי התנ"ך מודל לחיקוי של גבורה ואומץ בעיקר דוד שמסמל את ניצחון החלש על החזק. את האדם שבא מהעם לעומת שכיר החרב החייל המקצועי, את החייל הערמומי, והנועז המעט חצוף כפי שנתפס דוד. הציונות התעלמה מאכזריות התקופה וגם מדוד כפוליטיקאי מניפולטיבי, יואב נחשב המוציא לפועל של מנהיגות דוד, אך הייתה לו מנהיגות משלו והוא היה לוחם ומצביא בפני עצמו.
yaelhar (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
ככה זה כשמישהו שאין לו את זה אומר לעצמו: "למה שאני לא אכתוב איזה ספר"???
חני (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
החיבור הזה מעניין בין אנשי צבא שאנחנו מכירים לבין אנשי צבא שלחמו את מלחמות ישראל בתנך.
ואתה עושה חיבורים נפלאים תמיד.
רץ (לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
גל - תודה לתיקון
פרל (לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
למח"ט גבעתי בצוק איתן קוראים עופר (לא אריאל) וינטר, והוא קודם לדרגת תא"ל.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ