אזהרת ספויילרים
הספר דיי מייגע.... עם כל הכבוד, זה לא יכול להיקרא רומן אירוטי אם כל פעם שהם עושים סקס אין הקדשה למה שקורה שם. מסופר שהוא נוגע בה בהתחלה וגומר בסוף. איפה האמצע?????
לא משנה, כי לסופרת כנראה לא הייתה סבלנות לתיאורי סקס, היא התעסקה בתיאורי נוף בעיקר. זה ציורי וזה נחמד פעם, פעמיים, אבל בפעם השלישית זה כבר מייאש. כמה אפשר לשמוע שהוא הולך ולא יחזור עד מאוחר בלילה והיא מסתכלת על הנוף המרהיב מהחלון?????
הדמות הראשית כנועה מדי בעיניי. היא מנסה לחשוב איך להיחלץ, אבל מהר מאוד מוותרת על זה ומתמסרת אליו. הסופרת מתארת ימים שלמים שהם לא מדברים כמעט. איפה התשוקה????? כשאני באה לקרוא ספר רומנטי/אירוטי, אני מצפה לרומנטיקה/אירוטיקה, לא לכסף שנזרק על הגיבורה. היא עם ארון מלא בכל טוב, אוכלת אוכל מופלא, שוחה כל יום בבריכה וקוראת ספרים. הדמות לא חווה שום קונפליקט עם עצמה, עם הסביבה, היא מעולה בכלוב זהב בלי אתגר קטנטן. באנו לקרוא ספר, לא לראות פרק של מעושרות
בקיצור, אין פה מיניות, אין פה תשוקה, אין פה עלילה ואין פה שום דבר שגורם לי להזדהות עם אחת הדמויות

יום שישי, השעה 5:00 כולם ישנים עדיין, שקט....
רוטיניקה של שגרה, להכין את הבצק ללחם....לחמם מחבת לטיגונים...לאפות עוגות, להוציא את הקינוחים האישיים ולקשט...הכל מתבצע מהר מהר...

השעה 6:30 הטלפון מצלצל....

היא: סיימת עם הלחם?

אני: כן, בדיוק מכניסה לתנור

היא: טוב תקשיבי, הייתי ערה כל הלילה....עכשיו סיימתי

אני: מה עשית ערה כל הלילה ולמה?

היא: קראתי ספר מטורףףףף, סייימי הכל כי השבת את לא הולכת לנוח!!!! אני מקפיצה לך אותו והולכת לישוןןןןןן תתקשרי במוצא"ש לספר לי

אני: המממ.....בסדר שיהיה, אם את אומרת....

השעה 07:30 צפירת רכב נשמעת...אני יוצאת החוצה, ידיי אוחזות בספר עב כרס, "השלכות"!

היא: תזהרי להתחיל לפני שאת מסיימת הכל....

אני: אוקיי, אסיים ואשב לקרוא.

השעה: 14:00, הבית מצוחצח ומבריק, שקט, הילדים יצאו עם בעלי, אני מכינה לי כוס נס קפה, פורסת לי חתיכה מעוגת הגבינה המשגעת שהכנתי (לא סופרת קלוריות)....ואני מתיישבת להתחיל לקרוא.

מוצא"ש השעה 20:30!!!!

אני: שבוע טוב, יש לי שאלה....

היא: שבוע טוב...נו נו קראת? מה אמרתי לך?

אני: בואי נשחק רגע משחק....המממ...אני אשאל ותנסי להיות ממש אבל ממש עקבית...

היא: אה....טוב.....

אני: את אישה מוכה?

היא: תגידי השתגעת? נראה לך? בעלי עוצר במעבר חציה בשביל נמלה שחוצה

אני: נקסט, את חושבת שגבר שמכה אישה עושה אותו יותר גברי וסקסי?

היא: לא....אבל......

אני: אבל מה?

היא: רגע שניה, למה כל השאלות האלה? קראת או לא?

אני: אחרי שתעני לי, אני אענה לך...את חושבת שהיית מסוגלת לחיות במשך שנתיים כאסירה בביתך?

היא: מה פתאום, אין סיכוי

אני: את חושבת שיש משהו אירוטי בגבר שמשפיל בחורה?

היא: תקשיבי רגע...

אני: לא! את תקשיבי, ותעני לי! את חושבת שיש משהו סקסי או אירוטי בגבר שאונס בחורה?

היא: ממש לא!

אני: אז למה לכל הרוחות והשדים הבאת לי לקרוא את ה.....(לא נעים לי לכתוב את המילה)!



בנימה האישית,
אין לי מושג למה, אני באמת מנסה להבין, את דברי ההלל והשבח לספר הזה!
נכנסתי לכל מיני פורומים, ואני קוראת את התגובות ופשוט מזועזעת!
אייך וכיצד בכלל אפשר לקרוא לאלימות אירוטיקה????
מה קרה לעולם שלנו?????
ולך חברתי היקרה מכל, אני לא מעוניינת להמשיך לקרוא לא את החלק השני ובטח לא את השלישי.... הזדעזעתי מספיק מהחלק הראשון!!!!

כאשר קראתי ביקורות באנגלית על הספר, נתקלתי במושגים כגון "תסמונת שטוקהולם" (תופעה בה נחטף מפתח אמפתיה כלפיי שוביו) ו"תסמונת האישה המוכה" (בה אישה מוכה אינה מסוגלת ליזום הימלטות מבעלה). אמנם הסתקרנתי, אך דבר לא הכין אותי לתיאורי ההתעללות בספר זה. התיאורים מקוממים. לא פעם חשבתי כיצד אישה יכולה לשאת התנהגות כזו מבלי לקחת את העניינים לידיה ולהימלט. מדוע אישה נורמטיבית יכולה לשאת יחס משפיל שכזה.
אני מניחה שכאשר צופים מהצד, ולא חווים את הדברים, קל לנו לשפוט אחרים. כאשר אנו צופים בחדשות על רצח אישה מוכה שלא עשתה דבר על מנת להפסיק את מסכת ההתעללות בה היא חיה מדי יום, אנו מצקצקים בלשון וחושבים שהיא הביאה זאת על עצמה כאשר לא עשתה דבר בנידון. כך גם חשתי כלפיי קלייר, גיבורת הספר. רק לאחר התעמקות בנושא, הבנתי שתסמונות אלו לא היו פורצות לתודעתנו לו לא היו נפוצות.

את הספר הזה קראתי פעמיים.
בפעם הראשונה, נטשתי אותו באמצע ונתתי לו כוכב אחד.
לא הצלחתי להבין כיצד אישה יכולה להתאהב בגבר נצלני, גס, אגואיסטי וסדיסטי. הקריאה היממה אותי, ולא במובן הטוב.
לאחר צאת הספר השני בסדרה, עלתה בי המחשבה שאולי פספסתי משהו. נתתי לספר הזדמנות שניה.
כאשר הגעתי בפעם השניה לאמצע הספר, נאבקתי ברצון לזנוח אותו שוב. הדחף עלה בי שוב ושוב לאורך העלילה, שחזרה על עצמה. לא ראיתי בכך כל טעם.
בכל זאת, כאשר הגעתי לעמודיו האחרונים, התפנית בעלילה הסירה את כל ספקותיי והתרעומת שלי על הדמויות והסופרת הפכה לפליאה.

זה ספר קשה. הן מבחינת העלילה, והן מבחינת הקריאה. לאורך כמעט 600 עמודים העלילה לא מובנת לקורא. אלו שינטשו אותו, גם לא יזכו לחוויה המפכחת שמביא עמו הסוף המפתיע, שגורם לכל אותם עמודים משמימים (שבתחילה חשבתי שהם ניסיון להתפיח את עוביו של הספר או עריכה גרועה) להיות כה חיוניים ולשנות לחלוטין את זוית השקפתי.
ספר מיוחד במינו. ללא ספק.

השלכות... במילה אחת - ווואווווו.
לקחו את חמישים גוונים ואת נעלמת וחיברו יחד, ככה הרגשתי.
מחמישים גוונים לקחו את הגבר ההורס, העשיר שחולה שליטה ומפגין כח ומנעלמת לקחו את הפסיכופת שמתכנן הכול לפרטי פרטים.

אני אפילו לא מצליחה לכתוב מהתקציר בלי להרוס! אני לא יודעת מאיזה צד לכתוב את התקציר... מהצד שלה... מהצד שלו... אנסה. למרות שהתקציר לא יישקף את הספר.

אנתוני רולינגס איש עסקים ששולט בכל מכל, עושה ״עסקה״ עם קלייר ניקולס. הוא משלם לה את כל החובות (215,000$) והיא לרשותו לכל דבר.
היא חייב באחוזה המטורפת שלו עם משרתים, לובשת בגדי מעצבים, עונדת תכשיטים יקרים... אבל מנותקת מהעולם, בלי טלפון, בלי טלויזיה, בלי אינטרנט וצריכה לעשות כל מה שהוא אומר/צריך.
היא מתלווה אליו לאירועים יוקרתיים, טסה איתו בעולם ועושה כל מה שהוא אומר לה.

יש המון הפתעות לאורך הספר (בכל זאת אמרתי שהוא מזכיר את הפסיכופת מנעלמת (; ) והסוף... וואוווו הסוף מפתיע.

השלכות זה הספר הראשון מתוך שלושה.

ספר מקסים וסוחף.
תחילתו של הספר מעט משעממת או לא מובנת ומחכים בציפייה לקטעים מעניינים,
אך בשלב כלשהו מתמכרים לאירועים הפוקדים את הדמויות, למעשים, לחוויות ואף לרגשות.
בשלב מסוים מתחילים לחוש את אשר מרגישות הדמויות אך עם זאת תמיד יש קטעים לא צפויים, קטעים שמחדשים, קטעים מפתיעים.
סיומו של הספר מלא בהפתעה.

היה קשה להניח אותו מהיד, למרות משקלו הרב.
סוחף! סוחף! סוחף!

הספרנית המליצה לי עליו ולקחתי גם את ספרי ההמשך .
הספר מתחיל טוב מרגישים כאילו יש למה לצפות הסיפור מרים להנחתה כאילו הולכים להפתיע בעלילה סוחפת
ואז מבינים שקוראים באמת טמטום שחוזר על עצמו אלפי פעמים לאורך כל הספר ולאורך כל הסדרה , הסיפור לא אמין והעלילה פשוט מטופשת באמת לא ממליצה אלא אם רוצים לקרוא רק בשביל לדבר עם עוד אנשים על כמה הספר גרוע ואיך זה הגיוני שהוא רב מכר ויש לו ספרי המשך.
מילא סיפור לא אמין , אבל הסופרת אפילו לא מנסה להסביר איכשהו את התחושות והמחשבות שהובלו את הדמות לבצע פעולות מטופשות כמו שעשתה חוץ מלחשוב -וואו , הבחורה טיפשה. מייגע , ארוך , ומתסכל .

ממש הרגע סיימתי לקרוא את הספר ואני ממש בדיכאון בגלל זה.
הספר לדעתי ממש שלילי, מאכזב, אכזרי ומעצבן.
אנתוני פשוט חולה נפש, סדיסט, רשע ובאמת לא שפוי.
קלייר בחורה סתומה, תמימה, מפגרת וממש טיפשה.
הסיפור שלהם לא יותר הזדהות אות רצון להמשיך לקרוא את המשך הסדרה.
הוא רק מתעלל, מרביץ ובוגד והיא מקבלת את זה כאילו כלום.
הסוף לא מפתיע וממש צפוי.
באמת חבל שהוא לא הרג אותה וזהו! (הייתי מרגישה יותר טוב אם היא הייתה נעלמת).
לא ממליצה בשום פנים ואופן לקרוא את הספר.
הספר עשה לי כל כך רע שמסרתי אותו.

ואוו....כן ככה אני פותחת את הסקירה הזאת, זה מה שעושים כשאין מילים, ועכשיו אנסה לתאר את תחושותיי מהקריאה.

למען הגילוי הנאות אודה כי זהו המפגש הראשון שלי עם ספרי אופל. תהיתי לא מעט אם זה מתאים לי, ואחרי כל ההמלצות ששמעתי, הלכתי על זה, ואני בהחלט לא מצטערת על זה.
אולי היה לי קשה במהלך הקריאה, אולי כעסתי לא אחת ואולי אני עדיין נסערת (מזל שהחלק השני כבר אצלי) אבל זה בהחלט אחד הספרים הטובים שקראתי.

קלייר ניקולס מתעוררת לפתע בסוויטה באחוזה ומגלה סביבה מקום מפואר, מרוהט בטוב טעם ומעוצב להפליא. היא לא מבינה היכן היא נמצאת וכיצד הגיע לשם אולם עד מהרה היא מבינה כי היא כלואה באחוזתו של מר אנתוני רולינגס והוא עושה בה כבשלו. הבגדים, מתאימים לה כמו כפפה ליד, הנעליים גם כן ולמעשה כל תנאי המגורים מעידים על כך שהיא כנראה, לא עומדת לעזוב בקרוב.

הוא מציב לה תנאים מאוד ברורים ולא משתעמים לשני פנים, כיצד עליה לנהוג, הן בתוך האחוזה ומחוצה לה (כשכבר יתאפשר לה) ומבהיר לה חד משמעית כי לכל התנהגות שלה יש השלכות, לטוב ולרע (בעיקר לרע).

קלייר בטוחה כי היא אוטוטו משתחררת משם ומנסה להילחם בו אך לדאבונה הרב, מגיעה די במהרה למסקנה כי אם היא רוצה לשרוד, עליה להישמע להוראותיו, יותר נכון לציווייו.

היא מצייתת להוראותיו ולעיתים אף מעל למצופה ומפאת רצוני לא לספיילר, לא ארחיב מעבר לכך.

הספר קשה מאוד ! מעורר רגשות עזים.
בהחלט לא ניתן להישאר אדישים אליו.

העלילה מתקדמת ומתפתחת בעוצמות שקשה מאוד לתאר ולמעשה אחטא לספר אם אנסה לעשות כן.

מדובר בספר חכם ומתוחכם. התיאורים גרמו לי להרגיש כאילו אני שם,לוקחת חלק כצופה מן הצד על העלילה (רק חבל שלא יכולתי לצעוק לה, להציל אותה)

סוף הספר השאיר אותי פעורת פה, זועמת, נסערת.
אם בתחילת הספר ובמהלכו, כל שקלייר חפצה בו הוא לשרוד, כעת היא מחפשת נקמה! ואם לומר את האמת, אני איתה לגמרי. כולי תקווה שהצדק ייצא לאור.

כבר אמרתי שאני מודה על כך שיש בידי את הספר השני?

בנימה זו אתקדם במרץ לספר הבא "אמת".

תודה להוצאת U ספרות שנוגעת ולגברת ניקול קידר על שהביאו לנו יצירת מופת שכזו.

ואם עוד לא הבנתם, רוצו לקרוא!!