ספר זה הוא דיון מדעי ביקורתי מקיף ומעמיק ביותר במקורות ההיסטוריים העוסקים במערכות הצבאיות של יהודה המכבי. החיבור הנ"ל אינו קל לקריאה שכן לצד היותו רחב בהיקפו, הוא גם מפורט ביותר ומורכב ברובו מדיונים מדוקדקים ביותר של היבטים רבים מאוד של ההיסטוריה הנדונה. כמי שמורגל בקריאת ספרות היסטורית "קלה", הנועדת לקהל הרחב, עלי להתוודות שקריאת הספר הזה לא הייתה פשוטה עבורי. אף על פי כן קריאתו מצליחה לשחזר "תמונה" או "סיפור" היסטוריים באופן שמאפשר לקורא עצמו להעריכם, שהם אמינים. וזה בניגוד לספרות ההיסטורית הפופולרית שמצד הערך המדעי שלה יכולה להיות לא יותר מסיפור בדים. בקיאותו וחריפותו של המחבר בפרט ראויים לציון. המחבר מנתח יצירות אמנות, מצבות וכתובות כמקורות ישירים לסוגיות כגון חימוש ומוצא אתני של יחידות צבאיות; הוא קורא ישירות בלשון המקור (שהיא יוונית עתיקה) את הספרות ההיסטורית הקשורה בנושא, המורכבת מספרי מכבים א' ו-ב', קדמוניות היהודים של יוספוס פלוויוס ובמידה פחותה יותר - פוליביוס, תוך היכרות יסודית עם מספר כתבי יד של כל תעודה (ביוונית, לטינית, ואפילו סורית); לעתים תדירות המחבר מבצע הצלבות של מידע וגם השוואות הכרוכות בבקיאות עצומה בכל ההיסטוריוגרפיה היוונית-רומית העתיקה; הוא מסוגל לניתוח פילולוגי ודקדוקי מפורט ביותר של הטקסטים בלשונותיהם העתיקות, ומוסיף על זה בקיאות במקורות כגון התלמוד, כשיש בהלכה או במסורות כדי לשפוך אור על סוגיות מסוימות בדיון; המחבר מכיר היטב את הגיאוגרפיה של אתרי הקרבות המשוערים בהר יהודה וסביבות ירושלים, את המחקרים שנעשו בזיהויים עם חורבות שונות ובאופן תדיר משתמש במידע זה בקריאתו הביקורתית בתעודות ההיסטוריות; כשהספר מתפנה לניתוח מפורט של חלקים ממגילת מכבים א' המחבר עושה שימוש בהשוואות ובקריאה ביקורתית, ובפריטי מידע מכל סוג, כדי לנפות הגזמות ואי-דיוקים באופן מעורר השתאות. באופן כללי - המחבר כנראה ממצה את מקורות הידע שלו, ממש עד תום. הספר מסיים בהערכה היסטורית מעניינת ושונה למדי מזו של קודמיו לגבי אופי המרד היהודי באימפריה הסלווקית, ובפרק הסיכום הקצר גם מובאות מסקנות כלליות לגבי היחס והשימוש בכוח צבאי בהיסטוריה היהודית, שכדאי לקראם. כשגוף המחקר הזה מגבהו - קשה שלא להסכים עם מסקנות המחבר. אני אינני סטודנט להיסטוריה, ואני משער שסוג כזה של מחקר הוא בכל זאת בגדר המצופה מפרופסור להיסטוריה; ובכל זאת - נדמה לי כי חיבור זה הוא ייחודי באיכותו אפילו ביחס לקני המידה המחמירים של המחקר האקדמי. אני ממליץ על ספר זה לקוראים רציניים, כגון סטודנטים להיסטוריה, שאפילו אינם מתמחים בתקופה האמורה יכולים ללמוד ממנו הרבה מאוד על מתודולוגיה במחקר היסטורי, ולחובבי היסטוריה וידיעת א"י, אם עוד ישנם כאלה.

ספר זה הוא דיון מדעי ביקורתי מקיף ומעמיק ביותר במקורות ההיסטוריים העוסקים במערכות הצבאיות של יהודה המכבי. החיבור הנ"ל אינו קל לקריאה שכן לצד היותו רחב בהיקפו, הוא גם מפורט ביותר ומורכב ברובו מדיונים מדוקדקים ביותר של היבטים רבים מאוד של ההיסטוריה הנדונה. כמי שמורגל בקריאת ספרות היסטורית "קלה", הנועדת לקהל הרחב, עלי להתוודות שקריאת הספר הזה לא הייתה פשוטה עבורי. אף על פי כן קריאתו מצליחה לשחזר "תמונה" או "סיפור" היסטוריים באופן שמאפשר לקורא עצמו להעריכם, שהם אמינים. וזה בניגוד לספרות ההיסטורית הפופולרית שמצד הערך המדעי שלה יכולה להיות לא יותר מסיפור בדים. בקיאותו וחריפותו של המחבר בפרט ראויים לציון. המחבר מנתח יצירות אמנות, מצבות וכתובות כמקורות ישירים לסוגיות כגון חימוש ומוצא אתני של יחידות צבאיות; הוא קורא ישירות בלשון המקור (שהיא יוונית עתיקה) את הספרות ההיסטורית הקשורה בנושא, המורכבת מספרי מכבים א' ו-ב', קדמוניות היהודים של יוספוס פלוויוס ובמידה פחותה יותר - פוליביוס, תוך היכרות יסודית עם מספר כתבי יד של כל תעודה (ביוונית, לטינית, ואפילו סורית); לעתים תדירות המחבר מבצע הצלבות של מידע וגם השוואות הכרוכות בבקיאות עצומה בכל ההיסטוריוגרפיה היוונית-רומית העתיקה; הוא מסוגל לניתוח פילולוגי ודקדוקי מפורט ביותר של הטקסטים בלשונותיהם העתיקות, ומוסיף על זה בקיאות במקורות כגון התלמוד, כשיש בהלכה או במסורות כדי לשפוך אור על סוגיות מסוימות בדיון; המחבר מכיר היטב את הגיאוגרפיה של אתרי הקרבות המשוערים בהר יהודה וסביבות ירושלים, את המחקרים שנעשו בזיהויים עם חורבות שונות ובאופן תדיר משתמש במידע זה בקריאתו הביקורתית בתעודות ההיסטוריות; כשהספר מתפנה לניתוח מפורט של חלקים ממגילת מכבים א' המחבר עושה שימוש בהשוואות ובקריאה ביקורתית, ובפריטי מידע מכל סוג, כדי לנפות הגזמות ואי-דיוקים באופן מעורר השתאות. באופן כללי - המחבר כנראה ממצה את מקורות הידע שלו, ממש עד תום. הספר מסיים בהערכה היסטורית מעניינת ושונה למדי מזו של קודמיו לגבי אופי המרד היהודי באימפריה הסלווקית, ובפרק הסיכום הקצר גם מובאות מסקנות כלליות לגבי היחס והשימוש בכוח צבאי בהיסטוריה היהודית, שכדאי לקראם. כשגוף המחקר הזה מגבהו - קשה שלא להסכים עם מסקנות המחבר. אני אינני סטודנט להיסטוריה, ואני משער שסוג כזה של מחקר הוא בכל זאת בגדר המצופה מפרופסור להיסטוריה; ובכל זאת - נדמה לי כי חיבור זה הוא ייחודי באיכותו אפילו ביחס לקני המידה המחמירים של המחקר האקדמי. אני ממליץ על ספר זה לקוראים רציניים, כגון סטודנטים להיסטוריה, שאפילו אינם מתמחים בתקופה האמורה יכולים ללמוד ממנו הרבה מאוד על מתודולוגיה במחקר היסטורי, ולחובבי היסטוריה וידיעת א"י, אם עוד ישנם כאלה.