ביקורת ספרותית על חיים מאת גי דה מופסאן
ספר טוב

---

הרומן מתאר את חייה של אישה צרפתיה אצילה משנות העשרה של חייה ועד שלהי זקנתה. הרומן מלא בתיאורי טבע יפים ובאבחנות פסיכולוגיות חריפות, אך התֵמה של הרומן מרה. חיי הגיבורה, ז'נה, כוללים מעט מאוד רגעים של קורת רוח ואושר אמתיים. רוב חייה הם שורה של מפחי נפש, אבדות, אבדן תמימות. בכל זאת נהניתי לקרוא ברומן, כמו בכל סיפוריו של מופסאן. תיאור ירח הדבש של הגיבורה בקורסיקה - הנופים, ההתעוררות החושנית המאוחרת - מעולים. חלק מן המציאות שהרומן מתאר באה ממעמדן הגרוע של נשים באותה התקופה. אחרי הנישואין, לא היו אז לנשים נתיבי התפתחות אישית וקריירה, וזה בוודאי תרם למציאות שהרומן מתאר. אך ההקשר ההיסטורי לא באמת מהותי למסר של הרומן. סופר ברמתו של מופסאן יכול היה לרקוח עלילה גם בזמננו שלנו כדי לתאר חיים נוחים אך מועטי־אושר. לפי צ'ט ג'יפיטי, אגב, השורה ברומן שמקפלת בתוכה את משמעותו היא La vie, voyez-vous, ça n’est jamais si bon ni si mauvais qu’on croit שמצאתי רק בסופו, ושתרגומה: "החיים, מבין אתה, הם לא תמיד טובים או רעים כמו שאדם סבור שהם." אך אני איני בטוח שבמאזן הכולל הטוב שווה לרע ברומן הזה.

» ביקורות נוספות של אבירם
» ביקורות נוספות על חיים