ביקורת ספרותית על שנים עשר השבטים של האטי מאת איאנה מאתיס
ספר טוב

---

מאוד התלבטתי לגבי הביקורת לספר. כי לכאורה נהניתי לקרוא אותו והוא עורר בי רגשות עזים וסערה. החלטתי להמתין לשוך הסערה כדי לנתח ולחשוב מה היה לי כאן בסיפור. למעשה גיליתי כי רב הנסתר על הגלוי עם סיום הקריאה.

העלילה של הספר מתארת את סבלם של שחורים בארה"ב הן בדרום ובצפון ארה"ב. אפילו לאחר ביטול חוקי הגזענות של ג'ים קרואו (בסביבות סוף שנות 60 של המאה ה 20)
מי את האטי? העלילה עוקבת אחר האטי, נערה בת 17 שחורה, אשר עוזבת את הדרום (ג'ורג'יה) עם חוקי האפליה של השחורים, בתקווה לעתיד ורוד וטוב יותר ועוברת לצפון (ג'רמנטאון). אשר מקימה משפחה עם בעלה הצעיר אוגוסט. העלילה עוקבת אחר 11 ילדיה ונכדתה של האטי.
כל רצונה של האטי, הוא בסיסי ולא שונה מרצונותינו שלנו. קורת גג, פרנסה, מזון, עתיד טוב יותר לילדיה ולהיות נאהבת. רצונות לחוד ומציאות לחוד. כשהעלילה עוקבת אחר כל ילד, מתגדלים לקורא פרטים נוספים על האטי, הוריה ובעלה. נושא היחסים בין הדמויות חסר, במילים אחרות כמעט ולא קיים. אולי מופיע כדיאלוג קצרצר פה ושם.

מעקב העלילה אחר הילדים הינו כסיפורים קצרים במרחבי הזמן (מרחבי הזמן אינם מופיעים באופן רציף אלא מקוטע, 1925, 1948, 1950 וכו'..), כאשר דמותה של האטי מרחפת לה ממעל. היו סיפורים אשר נגעו לליבי מאוד. נוצרה הרגשה כי הרגשת הדיכוי מטביעה חותם כה עמוק, ונצרבת כל כך בתודעה גם לאחר חיים במשטר ללא דכוי. הרגשה זו אינה עוזבת גם לאחר מספר שנות דור.
מומלץ.

» ביקורות נוספות של צילה
» ביקורות נוספות על שנים עשר השבטים של האטי