לפני מספר שבועות במסגרת טיול שערכתי בצפון פולין, הגעתי ל'מאורת הזאבים'; מוצב פיקוד צבאי של היטלר ששימש אותו ואת פיקוד הוורמאכט הגרמני בעת הפלישה לרוסיה במלחמת העולם השנייה ושם גם נערך ניסיון כושל להתנקש בחייו של היטלר ע"י קבוצת קצינים מהוורמאכט הגרמני. שוטטי באתר והתרשמתי משרידי הבונקרים העצומים שנותרו באתר: בטון מזויין בעובי של מספר מטרים ששרדו את פגעי הזמן. הניגודיות שבין שרידי אתר צבאי ליער העשיר שבתוכו הם שוכנים; ריח הטחב הלח, חזזיות מצמחות על פני הבטון וסנאים מועטים מקפצים מענף לענף בחדווה שידועה רק להם. התרשמתי ממפעל הבנייה העצום, היטלר ובני בריתו היו חבורת מרצחים שטופי דם ואידיאולוגיה מסוכנת לשלום העולם אבל בכוח הפחד והאלימות הם גם הרימו מספר מפעלי בנייה עצומים שחלקם עדיין נותרו על פני העולם ששרד את המלחמה....
לתותחי נברון נחשפתי לראשונה בילדותי ע"י ציפייה בסרט שנעשה בעקבות הספר. גרגורי פק, דויד ניבן ואנתוני מקווין. עלילות חוליית קומנדו שנשלחת ע"י המודיעין הבריטי למשימת פיצוץ שתי תותחני ענק המצויים באי קטן באגן הים התיכון ומאיימים על הצלחת משימת חילוץ ימית של אלפי חיילים בריטים נצורים שבה אותי והצית את דמיוני צעיר השנים. מהר מאד איתרתי את הספר בספרייה העירונית של היישוב בו התגוררתי ושקעתי בעלילותיהם הכתובות של אותה חבורה עזה בעומק שטח האויב הגרמני.
זאת הייתה טעות! בלהט הקריאה שלי ובגילי הצעיר, פספסתי הרבה פרטי כתיבה, שאז, לא ידעתי לפרשם ולהעריכם.
כיום, לאחר שקראתי בשנית את הספר, התאהבתי מחדש בכתיבתו המדויקת של מקלין. אני מפנים שחבורה זאת של אנשים עזי נפש, ללא כל יתרון טכנולוגי, ללא כל יתרון בכלל, שנסמכים רק על יכולתכם האישיות ובעיקר על תעוזה ומזל הצליחה בגלל היתרון האנושי. סופר כאליסטר מקלין מצליח לפקד על חולייה זאת, מעל מכונת הכתיבה, ולנתב אותה בנפתולי דרך חתחתים במטרה לנצח את מפעל הבנייה המרשים של הוורמאכט הגרמני באי נברון ולמגר אותו.. תיאורי הנוף מאד מדויקים ואני חייב להתוודות שעקב התרגום העברי הישן וההקפדה של חודו של כל יוד, מצאתי את עצמי כהלך צמא על פי שוקת שבורה ואימצתי את זיכרוני על מנת לדלות ממעמקים מילה ישנה כזאת או אחרת ששנים לא עשיתי בה שימוש עקב שנות ניוון וקריאה יתרה של ספרות עברית חדשה ששמה לה כמטרה להעתיק מילות לעז לעברית בלי להשתמש בפירוש המקורי.
בעידן בו מחשב ואינטרנט לא היו קיימים, ערך מקלין את מחקרו האישי אותו הסביבה בה מתרחשת עלילת הספר ואכן הצליח במלאכתו: תיאורי הים התיכוני ומצוקי האי הדמיוני נברון, בו מתרחשת עלילת הספר, נאמנים למקור, אבל איזה מקור? פה טמונה גדולתו של מקלין שהצליח לשכנע אותי, את הקורא, בקיומו של אי שאינו קיים בזכות התיאור הגיאוגרפי המדויק. מעלה נוספת לסופר היא שהתייחס לצד השני והפיח מידת אנושיות בצד השני של המתרס, באויב הגרמני, ובכך כתב סיפור מותח, יצרי ובעיקר מפתיע בסופו.
משפט קצר לגבי הסרט; עשוי היטב, מסעיר ומסתורי ונאמן ברובו למקור עם שינויים קלים בדמויות. אני מאד נהניתי.

"תותחי נברון. הם חולשים על הכניסות הצפוניות של שתי התעלות. היינו יכולים להוציא את אלף ומאתיים האנשים מקרוס עוד הלילה – אילו יכולנו להשתיק את תותחי נברון" (עמוד 19).

הספר "תותחי נברון" מאת אליסטייר מקלין (הוצאת מ. מזרחי, 1957), מהווה אבן דרך בספרות המתח שלא נס לחו גם כיום. מקלין שירת בצי הבריטי במלחמת העולם השנייה, ולאחר שחרורו התמחה בכתיבת ספרי פעולה ומתח על רקע המלחמה ההיא.

ספרו הראשון (ואולי הטוב ביותר) היה הרומן המלחמתי "הסיירת יוליסס", שבו תיאר את מסעה של סיירת בצי הבריטי שליוותה שיירות אספקה למורמנסק, במאבק המכריע על דרכי האספקה בים הצפוני לברית העצמות המנותקת בכדי להעביר הספקה וציוד לצבא האדום הלוחם ברחבי רוסיה כנגד הצבא הגרמני. ניסיונו הקרבי של מקלין כמלח בצי הבריטי במלחמה זו ניכר בכל עמוד ועמוד. מקלין כתב כמי שידע על מה הוא מדבר. ספר זה, השני שכתב, היה לאחד מן הספרים הידועים והפופולריים ביותר אודות המלחמה בכלל ושל מקלין בפרט.

הספר, כמו כל ספריו של מקלין (שהתמחה בז׳אנר זה), עסק בקבוצת גברים קשוחים ומיומנים בתחומם, שנדרשים לבצע משימה בלתי־אפשרית על מנת להציל את חייהם של רבים. נראה כי הספר נכתב בהשראת מערכת הדודקאנס במלחמת העולם השנייה ופשיטות הקומנדו והחבלה שביצעו הכוחות המיוחדים הבריטים במהלך המערכה בצפון אפריקה, ובהן מנהלת המבצעים המיוחדים (ה־SOE), יחידת השירות האווירי המיוחד (ה־SAS), יחידת־המדבר ארוכת הטווח (ה־LRDG) ויחידת שירות הסירות המיוחד (ה־SBS).

בהמשך לכך נראה שאת דמותו של גיבור הספר המפקד על קבוצת הפשיטה, מלורי שמו, יצר מקלין בהשראת לוטננט־קולונל דיוויד סטרלינג. סטירלנג שכונה "מפקד הרפאים", היה בן אצולה סקוטי שעסק לפני המלחמה באימונים אינטנסיביים בטיפוס הרים בכדי להעפיל לפסגת האוורסט. עם פרוץ המלחמה שירת כקצין בכוח הקומנדו מספר 8. כאשר פורק הקומנדו, יזם את הקמת יחידת ה־SAS על מנת לפשוט על בסיסי חיל האוויר הגרמני, אשר היו מצויים בעורפו של המערך הגרמני במדבר המערבי באזור לוב, תוניסיה ואלג׳יר. היחידה הצליחה להשמיד יותר מ־250 מטוסים וזרעה הרס ברחבי מפקדות הצבא הגרמני.

עלילת הספר נפתחת בשנת 1943, כאשר קפטן ג׳יימס ינסן, איש הצי המלכותי ומנהלת המבצעים המיוחדים, גייס לשירותו את הקפטן (סרן) קיית מלורי "מיחידת־המדבר ארוכת הטווח" (עמודים 11-10). הגרמנים, אמר ינסן, עומדים לכבוש את האי היווני קרוס ובו חיל מצב בריטי שמנה 1,200 חיילים. "קרוס לא תחזיק מעמד יותר מיומיים" (עמוד 17).

הגישה הימית לאי נשמרת בידי סוללת תותחים באי נברון החולשת על התעלה המוליכה לאי ומונעת מעבר ספינות. חיל המצב לכוד בלא תקווה לחילוץ. תותחי נברון, חזר ואמר ינסן בתדריך, "כמי שמזכיר את שמו של אוייב עתיק ומטיל מורא" (עמוד 19), מונעים כל אפשרות של חילוץ ויש להשמידם. למשימה נשלחת יחידת פשיטה בריטית, שחבריה מתמחים בלוחמת קומנדו וחבלה. על מלורי הוטל לפקד עליה.

כאמור, נראה כי דמותו של מלורי עוצבה בהשראת סטרלינג. את שירותו במלחמה החל בתור "לוטננט קישור חדש בבריגדה האנזקית" (עמוד 75), אך עד מהרה עבר לשרת בכוחות המיוחדים ופעל במדבר המערבי ובזירות נוספות. "מלורי, שפעמיים נמנע ממנו לרוע המזל להפתיע את רומל במפקדתו במדבר" (עמוד 55), כונה אף הוא, כמו סטרלינג, בשם רוח רפאים.

"אתה מדבר יוונית כיווני. אתה מדבר גרמנית כגרמני. חבלן מוכשר, מארגן ממדרגה ראשונה, ומאחוריך שמונה עשרה חודשים ללא פגיעה בהרים הלבנים של כרתים – הוכחה משכנעת ליכולתך להתקיים בשטח אויב" (עמוד 20), הסביר ינסן. לכן בחר בו למשימה.

אך היתה לבחירה בו גם סיבה נוספת – הכוח הפושט יפליג לאי על גבי סירת דיג ואז עליו להעפיל במצוק תלול בצדו הדרומי שנחשב לבלתי־ניתן לטיפוס. כאן מגיע כישרונו הייחודי של מלורי שהפך אותו לייחודי בין אנשי המבצעים. שכן, "מי לא שמע על קיית מלורי בימים הטובים שלפני המלחמה? איש ההרים הטוב ביותר, טפסן הסלעים הגדול ביותר שנתנה ניו זילנד אי פעם, כלומר טפסן ההרים הטוב בעולם. האדם הזבוב, המטפס על הבלתי ניתן להעפלה, העולה על סלעים אנכיים ועל צוקים תלולים" (עמוד 21), שאל ינסן.

בקבוצת הפשיטה חברים גם רב"ט דסטי מילר האמריקני, חבלן מומחה אשר "פעל במסגרת כוח מחץ ארוך טווח מאחורי קווי האויב בלוב" (עמוד 28), קולונל אנדריאה סטברוס היווני רוצח קטלני ומיומן בסכין וברובה צלפים ששירת בעבר בצבא יוון ולאחר מכן בקומנדו הבריטי, לוטננט אנדי סטיבנס, איש הצי המלכותי ומטפס הרים מומחה, וקייסי בראון ש"נחשב ללוחם גרילה ממדרגה ראשונה; כמשוחרר יחידת הצי המיוחדת" (עמוד 29).

בניגוד למרבית חברי הקבוצה, סטיבנס הוא חסר ניסיון מבצעי ונבחר למשימה בשל מיומנותו כספן (ועליו הוטל להשיט את סירת הדיג לאי) וכגיבוי למלורי כמטפס הרים. בשל כך הפגין, במהלך ההפלגה, חוסר נוחו מהאפשרות שהצוות יידרש להרוג באויב. "לוטננט, מטרתה של מלחמה מוצלחה היא להביא את היריב לידי כך, שמצבו יהיה גרוע משלנו. אם לא נהרוג אותם, יהרגו הם אותנו. הם ישקעו או אנחנו – ועמנו אלף איש בקרוס. הדבר פשוט עד כדי כך, לוטננט. אין זו אפילו שאלה של מצפון" (עמוד 55), הסביר מלורי. סטיבנס, הפנים את המסר.

צוות הכוחות המיוחדים הפליג לדרום האי נברון ושם העפיל במצוק האימתני. אמנם מלורי עמד באתגר והצוות הגיע לפסגה, אך לא בלי מחיר. לוטננט סטיבנס נפצע אנושות. שם למד, הפעם מפי אנדריאה, שיעור על פחד:

"אין בעולם אנשים אמיצים ואנשים פחדנים, בני. יש רק אנשים אמיצים. להיוולד, לחיות, למות – כל אלה דורשים אומץ רב. כולנו גבורים, וכולנו מפחדים. האיש הנקרא בפי העולם גבור, הוא גבור, אך מפחד הוא ככל השאר. ההבדל הוא בכך, שהוא גבור בחמש דקות יותר או לפרקים עשר דקות, או עשרים דקות – או הזמן הדרוש לאיש חולה, שותת דם ומפחד, לטפס על צוק" (עמוד 123).

באחד הקטעים המותחים בספר נמלט צוות הקומנדו מפני חיילי הקורפוס האלפיני של הוורמאכט שרדפו אחריהם. לבסוף נערך הכוח במארב בהרים. מלורי חילק מטרות לאנשיו ואז אמר, "יפה. פיגעו בהם!" (עמוד 212) דבריו נבלעו ברעש היריות. "ארבעת מכונות היריה שברשותם – שני ברנים ושני שמייסרים בני 9 מ"מ – לא הפכו זאת לקרב, אלא לטבח ללא רחמים. הדמויות חסרות המגן על המדרון שמתחת, שהיו עדיין מאובנות מחוסר הבנה, קפצו, הסתחררו וצנחו כבובות בידי יוצרן המטורף" (עמוד 213).

לאחר מרדף זה נדרש הצוות לחדור ללב מערך האויב השמור והמבוצר שהקים הצבא הגרמני באי בכדי להגיע לעמדות התותחים ולפוצצם. כל מה שיכול להשתבש – השתבש והלוחמים נותרים מנותקים באי חסרי אמצעים וכאן העלילה מתחילה להסתבך באמת. וכל העת, ניכר כי מלורי המתכנן המחושב וקר־הרוח מקדים את האירועים ורק עושה התאמות בתכניתו נוכח השינויים.

תמיד אהבתי את הספרים והסרטים בסגנון זה על מלחמת העולם השנייה, כאשר הטכנולוגיה היתה מתקדמת פחות והלוחמים נדרשו לרמת חיילות גבוהה (ולהפגין מיומנות גבוהה בקליעה, כושר קרבי, שדאות וניווט), איתנות וכוח רצון, ובקיצור להסתדר כשהם פועלים במנותק מכוחות סיוע, תגבורת ואספקה.

אגב, בשנת 1961 הופק על־פי הספר סרט קולנוע שביים ג'ון לי תומפסון, ובו כיכבו גרגורי פק כמלורי, אנתוני קווין כאנדריאה המתנקש היווני (שלוש שנים לפני שנתפרסם כשגילם את זורבה היווני), ודייוויד ניבן כמילר החבלן המיומן. הסרט זכה בשני פרסי גלובוס הזהב, לסרט הדרמטי הטוב ביותר ולפסקול המקורי הטוב ביותר, וכן בפרס אוסקר עבור האפקטים המיוחדים.

מדובר בספר משובח, עם עומק ותפניות רבות, שקשה להניח מן היד. למעשה, בספר מיסד מקלין את הנוסחה לפיה כותבים ספרים על כוחות קומנדו שנשלחים למשימות בלתי־אפשריות. ואיזו נוסחה נהדרת הוא מצא.

"תותחי נברון." ינסן פסק מדיבורו לרגע ארוך, אחר חזר על המילים באיטיות, ללא הבעה, כמי שמזכיר את שמו של אוייב עתיק ומטיל מורא. "תותחי נברון. הם חולשים על הכניסות הצפוניות של שתי התעלות. היינו יכולים להוציא את אלף ומאתיים האנשים מקרוס עוד הלילה – אילו יכולנו להשתיק את תותחי נברון" (עמוד 19).

הספר "תותחי נברון" מאת אליסטייר מקלין (הוצאת מ. מזרחי, 1957), מהווה אבן דרך בספרות המתח שלא נס ליחו גם כיום. מקלין שירת בצי הבריטי במלחמת העולם השנייה, ולאחר שחרורו התמחה בכתיבת ספרי פעולה ומתח על רקע המלחמה ההיא. ספר זה, השני שכתב, היה לאחד מן הספרים הידועים והפופולריים ביותר אודות המלחמה בכלל ושל מקלין בפרט. הספר, כמו כל ספריו של מקלין (שהתמחה בז'אנר זה), עוסק בקבוצת גברים קשוחים ומיומנים בתחומם, הנאלצים ליטול על עצמם משימה כמעט בלתי אפשרית על מנת להציל את חייהם של יותר מאלף חיילים. נראה כי הספר נכתב בהשראת מערכת הדודקאנס במלחמת העולם השנייה ופשיטות הקומנדו והחבלה שביצעו הכוחות המיוחדים הבריטים במהלך המערכה בצפון אפריקה, ובהן יחידת השירות האווירי המיוחד, יחידת קבוצת המדבר ארוכת הטווח (הנזכרת בספר בשמה) ויחידת שירות הסירות המיוחד של ג'ורג' ג'ליקו (הנזכר בספר בשמו). בהמשך לכך נראה שאת דמותו של גיבור הספר המפקד על קבוצת הפשיטה, מלורי שמו, יצר מקלין בהשראת לוטננט-קולונל דיוויד סטרלינג, האב המייסד של יחידת ה-SAS הבריטית במלחמת העולם השנייה. סטירלנג המכונה "מפקד הרפאים", היה בן אצולה סקוטי שעסק לפני המלחמה באימונים אינטנסיביים בטיפוס הרים בכדי להעפיל לפסגת האוורסט. עם פרוץ המלחמה היה סטרלינג קצין בכוח הקומנדו מספר-8. כאשר פורק הקומנדו, יזם את הקמת יחידת הפשיטה המדברית, היא "שירות האוויר המיוחד", על מנת לתקוף את בסיסי חיל האוויר הגרמני, אשר היו מצויים בעורפו של המערך הגרמני במדבר המערבי באזור לוב, תוניסיה ואלג'יר. היחידה הצליחה להשמיד במספר פשיטות יותר מ- 250 מטוסים וזרע הרס ברחבי מפקדות הצבא הגרמני.

עלילת הספר נפתחת כאשר קפטן ג'נסן, איש הצי המלכותי ומנהלת המבצעים המיוחדים, מגייס לשירותו את הקפטן (סרן) קיית מלורי "מיחידת-המדבר ארוכת הטווח" (עמודים 10-11). ג'נסן מספר למלורי, כי האי היווני קרוס ובו חיל מצב בריטי, עומד להיכבש על ידי הצבא הגרמני. "קרוס לא תחזיק מעמד יותר מיומיים" (עמוד 17). הגישה הימית לאי נשמרת בידי עמדת סוללת תותחים באי נברון החולשת על התעלה המוליכה לאי ומונעת מעבר ספינות. חיל המצב לכוד בלא תקווה לחילוץ. ג'נסן מטיל על מלורי וביל יחידת פשיטה בריטית, שחבריה מתמחים בלוחמת קומנדו וחבלה, למשימה קשה ומורכבת במיוחדת, על גבול הבלתי אפשרית – השמדתם של התותחים. כאשר מלורי מפקפק בכישוריו עונה לו ג'נסן שהוא נבחר במיוחד משום שהוא "מדבר יוונית כיווני. אתה מדבר גרמנית כגרמני. חבלן מוכשר, מארגן ממדרגה ראשונה, ומאחוריך שמונה עשרה חודשים ללא פגיעה בהרים הלבנים של כרתים – הוכחה משכנעת ליכולתך להתקיים בשטח אויב" (עמוד 20). מלורי מוסיף ומתעקש כי במנהלת המבצעים המיוחדים ישנו יותר מקצין אחד בעל סט תכונות שכזה ואז מנחית ג'נסן את המכשול האמיתי של המשימה -הכוח הפושט יחדור מן החוף הדרומי של האי שהינו מצוק תלול שאינו ניתן להעפלה. בשל מכשול בלתי עביר זה נדרש אדם בעל יכולות מרשימות בטיפוס הרים ו"מי לא שמע על קיית מלורי בימים הטובים שלפני המלחמה? איש ההרים הטוב ביותר, טפסן הסלעים הגדול ביותר שנתנה ניו זילנד אי פעם, כלומר טפסן ההרים הטוב בעולם. האדם הזבוב, המטפס על הבלתי ניתן להעפלה, העולה על סלעים אנכיים ועל צוקים תלולים" (עמוד 21).

בקבוצת הפשיטה חברים גם רב"ט דסטי מילר האמריקני, חבלן מומחה ש"פעל במסגרת כוח מחץ ארוך טווח מאחורי קווי האויב בלוב" (עמוד 28), קולונל אנדריאה סטברוס היווני ששירת בעבר בצבא יוון ולאחר מכן בקומנדו הבריטי, לוטננט אנדי סטיבנס, איש הצי המלכותי ומטפס הרים מומחה, וקייסי בראון ש"נחשב ללוחם גרילה ממדרגה ראשונה; כמשוחרר יחידת הצי המיוחדת" (עמוד 29). צוות הכוחות המיוחדים מפליג לדרום האי נברון. כשהם נתקלים בספינת סיור של הקריגסמרינה (הצי הגרמני) אין להם ברירה אלא להילחם, ומתברר כי מדובר בקבוצת מחץ של ממש.
"בזהירות, בקרירות ובדייקנות, מבלי לכוון ומבעד לקפלי המעיל והמפרש גם יחד, ירה מלורי בלבו של מקלען השפנדאו, סובב את הברן לאחור וראה את הזקיף שליד התורן צונח ומת, כשמחצית חזהו שסוע מכדוריה של מכונת היריה. אולם בעוד האיש המת ניצב על רגליו, ובטרם נפל על הסיפון התרחשו ארבעה דברים בעת ובעונה אחת. קייסי בראון תפס את אקדחו האוטומטי של מילר, המצויד במשתיק קול, שהיה מוצנע מתחת למשתיק הכדורי. הוא לחץ על ההדק ארבע פעמים, ברצונו להיות בטוח; המקלען האחורי גחן בעייפות מעל לחצובתו, כשאצבעותיו המתות לופתות את הניצרה. מילר משך המצית הכימי בן שלוש השניות בצבת שבידו, והשליך את תיבת הפח לתוך חדר המכונות של האויב. סטיבנס הטיל את הרימון לחדר ההגה שמנגד, ואנדריאה, שהושיט את ידיו במהירות ובדייקנות של קוברה מזנקת, קרב את ראשי שני נושאי השמייסרים זה אל זה וניפצם בכוח אדיר. אחר השתטחו חמשת האנשים על הסיפון, בשעה שהקאיק עלה באש, בתמרות עשן ושברים מועפים לכל עבר" (עמוד 59).

אולם לאחר שהם מעפילים במצוק האימתני מוטל עליהם לחדור ללב מערך האויב השמור והמבוצר שהקים הצבא הגרמני באי בכדי להגיע לעמדות התותחים ולפוצצם. כל מה שיכול להשתבש והלוחמים נותרים מנותקים באי חסרי אמצעים וכאן העלילה מתחילה להסתבך באמת. בדיוק בגלל הדברים האלה אני אוהב את הספרים והסרטים בסגנון זה על מלחמת העולם השנייה, כאשר הטכנולוגיה הייתה נמוכה יחסית ברמתה והלוחמים היו חייבים להיות ברמת חיילות גבוהה (ולהפגין מיומנות גבוהה בקליעה, כושר קרבי, שדאות וניווט), איתנות וכוח רצון, ובקיצור להסתדר כשהם פועלים במנותק מכוחות סיוע, תגבורת ואספקה. מדובר בספר משובח, וניכר כי מקלן לא ויתר על הכתיבה האיכותית אף שמדובר בספר מתח ופעולה. קלסיקה של ספרות המלחמה. יתרה מזו, כמי שקרא אותו גם בשפת המקור אני מעיד שתרגומו של מרון אוריאל נהיר וקולח ובעברית עשירה. כייף של חווית קריאה שנשארת גם אחר כך. מומלץ בחום!!!

הצבא הגרמני מציב 2 תותחי ענק החולשים על מעבר איסטרטגי חשוב,
יחידת לוחמים אמיצה נשלחת לפוצץ את התותחים הנמצאים בתוך דופן הר ומוגנים מהפצצה אוירית,
ספר מצויין.

מי שכבר קרא תספר...
שיראה תסרט!!!
חוץ מהעובדה שהספר נקי לגמרי ואת הסרט קצת הרסו...
מ-ו-מ-ל-ץ!!!

ספר טוב מעניןאבל לאוהבי סיפורי מלחמות הגברים רובם יאהבו את הספר הסגנון הקבוע של הסופר נהנתי

הספר חמוד אבל קצת מגוחך , אולי בגלל שכל כך הרבה קטעים הפכו לקלישאות כל כך גדולות של סרטי פעולה ישנים