"ברק, קצב, כישרון ויזואלי, פשטות, חוש לאירוניה, אמנות הדיאלוג, מודרניות - באלה האמצעים מפתה אותנו בורחסטיין של סרחיו ביסיו, מהסופרים החיוניים באמריקה הלטינית של ימינו" כך נפתחת הביקורת של הוצאת זיקית על הספר.

הרעיון אכן מעניין - פסיכיאטר המותקף ע''י מטופל עוזב את הקליניקה ואת ביתו אותו חלק עם אשתו השחקנית חוליה בקשר של זוגיות חלולה ושם פעמיו אל ההרים: אל השלווה ואל ההרהורים.

כאן, להתרשמותי, מסתיימים כמעט כל הדברים החיוביים העולים בדעתי באשר לסיפור הזה. הכתיבה אכן קלילה, כמעט נוצתית, לא מורגשת וגם, למרבה הצער, לא הותירה את רישומה עלי. העלילה מתנהלת לה בעצלתיים כמו סובלת מהחום הכבד של צהרי היום. היא מנותקת מזמן וממקום ולכן, בעיני, הרלבנטיות שלה לוקה בחסר. היא אינה ממוקדת, ההקשרים הלוגיים בהתפתחות העלילה רופפים. דמויות הגיבורים שטחיות כמעט בנאליות ודמויות המשנה שקופות וחסרות משמעות כמעט לחלוטין. הקשרים בין הדמויות רדודים ואלה באים לידי ביטוי באוסף לא קטן של דיאלוגים לא מעניינים.

משסיימתי לקרוא את הספר - לזכותו יאמר שהוא קריא - לא הצלחתי לחשוב על משהו שהספר גרם לי לחשוב או להרגיש...

לעניות דעתי, הוצאת זיקית לא בחרה ספר ראוי.

השורה התחתונה: ספר סתמי. ניתן לוותר ללא היסוס.

סיימתי להאזין לבורחסטיין, בקולו הנעים והמרגיע של יוסי טל טייב. חיפשתי לברוח מספר כבד בקלילות, בלי לאמץ את הראש.
בורחסטיין עלה בגורל. ספר שמיעה קצר, פחות מארבע שעות האזנה. הספר מסופר מנקודת מבטו של המספר, פסיכיאטר, הנשוי לשחקנית תיאטרון, וחייו האישיים. מתחיל לתאר את הפעולות היומיות שהוא מבצע בשגרה, ופתאום הוא מתחיל להעניק את הטאצ' המיוחד שלו, כמו הסיבה והתוצאה הרצויה, להמשך ביצוע הפעולות אשר הוא מבצע.

איני רוצה לנדב יותר מדי פרטים על העלילה, כי הסיפור עצמו מורכב מ"פרטים", "הפתעות" בטיול קסום בכפר, לקול שקשוק מפל המים הזורם בסמוך לבית.

נהניתי מאוד. בסיום השמיעה, יתכן ויורצו מחשבות לגבי העלילה או הדמויות. אצלי רצו מחשבות לגבי השחקנית ,אשתו של המספר, והתנהגותה בעלילה.

זהו סיפור על מערכת היחסים של אנסו עם אשתו, על הפחד והאימה שלו מהטרדות והרעשים בחייו ועל התמודדותו עימם.

“זעם” הינו ספרו הראשון של סרחיו ביסיו שקראתי ועד היום הוא מופיע במסגרת ספרי החובה שאני ממליצה עליהם.
כאשר גיליתי את “בורחסטיין”, ספרו החדש, התיישבתי מלאת ציפייה והתחלתי לקרוא אותו.
ביסיו כהרגלו כותב בצורה שהזמינה אותי למסע, לבילוי ולהרפתקאה שאין אני יכולה לסרב להם ואין אני יודעת מהו היעד.
אהבתי!

לתשומת ליבכם – סקירתי יכולה להכיל ספוילרים…
הספר הינו על אנסו, פסיכיאטר העובר לגור בבית בהרים לאחר שמטופל שלו, משורר בשם בורחסטיין, תוקף אותו בסכין.
בנוסף, הוא ואשתו שחקנית התיאטרון, כבר מעל לשנה לא ערים באותן שעות ופועלים בשעות הפוכות.
הוא מחליט לעזוב את העיר ולצאת לטבע, אל ההרים.
הוא שוכר בית קטן, על בסיס תמונות, במרחק מטרים אחדים ממפל מים.

מספר דברים מפרים את שלוותו -
האחד, פומה תוקפת מטיילים באזור.
השני, רעש המפל חזק ומחריש אוזניים. דבר העולה על כל הצלילים האחרים ואף משתיק את מחשבותיו.
השלישי, הפחד והאימה מהתוקף, בורחסטיין, המאושפז במחלקה סגורה שקל להימלט ממנה.
הרביעי, בריות אותם פוגש אנסו בכפר הסמוך ושרבות מהן גם מופיעות בביתו בתדירות הולכת וגוברת.

הפעולה העיקרית בה עוסק בעת שהייתו הינה העברת אבנים אל המקום בו נקווה המפל, על מנת להפחית את רעש נתזו.

האם אנסו יצליח להתמודד עם הטרדות והפחדים?
האם יצליח לעמעם את הרעשים?

הספר שונה לחלוטין מ”זעם”.
שניהם מהנים, מרתקים ומעוררי מחשבה.
הכתיבה כאן זורמת וקלילה.

לא הצלחתי להניחו מהיד.
ממליצה בחום!

מוקדש למאושרים שביננו שהחיים הקשים לא חורצים בהם שריטות גלויות.
כמו בשניות הראשונות מקבלת מכה חזקה במיוחד,
כשהכאב הוא כל כך עז עד שלא מרגישים בו אבל הוא נוכח היטב בכול שאר החושים.
או...
שהגיבור נכנע/מקבל את מר גורלנו וממשיך בחייו כשורד נטול רגשות ותהיות על משמעות סבל הקיום.

כתיבה פשוטה, נקיה. פשוט תענוג לקריאה. הפשטות שבחיים