ספורי ריגול מדברים אליי מאוד.
עוד יותר, אם הם סיפורי ריגול ישראליים (המוסד).
הכי הרבה אם אני מוצא את עצמי בתוך הסיפור.
וזה מה שקרה - ב"מפגש בברלין" - הייתי שם בתוך הסיפור. לא, לא הייתי הלוחם בפעולה או איש השטח גם לא ראש החולייה גם לא ראש מחלקת אירופה בגרמניה - אולי אפילו רצוי פעם אחרת בעוד שנים).
בשביל להסביר את ההזדהות אספר רק שאני נמצא כבר כמה שנים בגרמניה עם משפחתי.
אז כן הזדהיתי (מאוד) עם יותם (תלמיד תיכון חכם, שובב וקצת פרוע שהגיע לגור בגרמניה עם אבא ואחותו הקטנה) במקרה שלו כי דור (אבא שלו), איש שטח במוסד נשלח לריכוז שטח של אירופה בגרמניה.
ולמה הייתי שם עם יותם או בעצם ממש הייתי הוא? כי מעבר לסיפור הפעולה שעליה לא אכתוב (כי לא אספלייר וגם כי יותם לא ידע דבר עליה שום כלום), כי הספר מורכב משני סיפורים - 1. סיפור הפעולה. 2. ההתמודדות של משפחה אחת על שלושת דורותיה עם גרמניה.
על החיים בגרמניה ביומיום ובאירועים שונים. על אופן קבלת המדינה, האנשים, על להיות יהודי וישראלי בגרמניה, על המגבלות והיתרונות, זה מכלול של הרבה מאוד פרטים שמרכיבים את החיים כאן.
מצאתי את תיאור החיים של יותם ממש כמו שלי. אמנם הם דומים לחיי נעורים של כל נער אחר בכל מקום בעולפ - רק ששנינו לומדים בבית הספר הבינלאומי, ולשנינו חברים גרמניים וגם ילדי דיפלומטים אחרים מכל מיני מדינות (למשל, לשנינו חבר הודי (שצריך אישור הביטחון להכניס הביתה או ללכת אליו), לשנינו... שששש.... חבר איראני (שאסור להכניס הביתה או ללכת אליו) והחבר ההולנדי - חופשי. שנינו נוסעים לבית ספר בהסעות מאובטחות ועוד כל מיני פרטי יומיום. עוד דבר חשוב, שנינו גדלים ומאמינים שאת ההיסטוריה צריך לזכור וכעת מאמינים בעולם חדש ומקבלים אותו.
אז הסיפור השני בספר, הוא של התמודדות עם החיים בגרמניה כנער זר בכלל ולאור הרקע המשפחתי. התמודדות שלושת הדורות: כאשר ברקע משפחה שההיסטוריה שלה בשואת מלחה"ע השנייה: הדור הראשון - הם ניצולי השואה - סבא וסבתא של יותם (ולא רק שלו), הדור השני (אבא של יותם והבן שלהם) ודור שלישי - הנכדים. בדיוק כמו אצלנו.
יותם חווה לאורך כל התקופה את החומה הבלתי אפשרית - להסביר לסבא שטוב לו. שיש לו חברים וחברות (גם גרמניים "גוועאל קינדל") וחיים ולימודים ותחביבים ובילויים ובאמת שכייף לו - שהוא כמו כל נער אחר בעולם ובעצם אולי יותר מעניין לו (סבא שלו לא מאמין) כמוני גם יותם הרגיש מצוקה ומועקה אל מול המבט המאשים של סבא שלו, על זה שיש לו חיים. רגילים. ממש כמו לנכדים האחרים שבארץ (ואפילו יותר מעניינים) - עם חברים ובילויים ולימודים. גם יותם הרגיש נבוך כשסבא שלו שמע אותו מדבר גרמנית (בטעות, באוטומט, במקום עברית) ורעד והחויר. סבא של יותם שהיה ילד גיבור בשואה והפך זקן חלש הזדעזע מהרעיון לבקר בגרמניה 60 שנים אחרי (הספר נכתב לפני עשר שנים). סבא שלי - לא הסכים עד היום לבקר אותנו אף פעם. סבא שלי גם סבא של יותם חיים את ההיסטוריה לעולמים - אני מבין אותם.
יש לי תחושה שמישקה בן דוד אכן חי עם ילדיו בברלין או שערך תחקיר מדויק אצל מי מחבריי.
מאוד ממליץ על הספר. דרכו אפשר להבין כל כך הרבה על הלך הרוח הלך ההתמודדות המעשית של ניצולי השואה (ילידי ברלין) ושל נכדיהם (אם יצא להם לחיות בגרמניה).
יוצא שאני ויותם גם נחזור באותו הגיל לישראל. נ"ב האנטישמיות שיותם נתקל בה - גם היא מוכרת לי.
נ"ב - סיפור הפעולה מרתק גם הוא ומאוד שונה מסיפורי ריגול אחרים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
