“בספרו "מפגש בברלין", מעמיד הסופר - מישקה בן-דוד, שלושה דורות של ישראלים בני משפחה אחת - סב, אב ונכד, אל מול פניה של האומה הגרמנית, כ- 65 שנה לאחר הרצח וההשמד שביצעו בעמנו. השאלות הקשות שנשאלות אינן שאלות אקדמיות הנשאלות בכיתה, וגם לא בשעת "שיחה רגועה בסלון ביום שישי, על כוס קפה ועוגה", אלא - וכדי להעצים את החוויה - נשאלות ברגע האמת, או כפי שנהוג לומר: "בשידור חי" מהמגרש הגרמני, כשבנוסף לשחקנים הראשיים "מצטרפת" גם חוליית פיגוע ישראלית - המתכננת לפגוע בעצרת של "ניאו-נאצים", האמורה להיערך לציון 60 שנה להתאבדותו של מנהיגם - היטלר. דור, איש מבצעים במוסד, נשלח במסגרת עבודתו לסכל את פיגוע הנקמה המתוכנן, ולהזהיר את כוחות הביטחון הגרמנים, ויחד לנסות ללכוד את חברי החוליה. אליו מצטרפים אשתו, בנו ובתו, ולאחר זמן מה, אביו ואמו - ניצולי השואה. בן-דוד הופך את שעון החול - המתחיל להתרוקן במהירות, ומשלב בין קורות המשפחה בחיי היומיום בברלין, לדעתם ההולכת ומתגבשת, ופעמים גם משתנה - בהתאם לאירועים הדרמטים הקשים המתחוללים סביבם ואף חווים על בשרם חלק מהאירועים שמעמידים מספר שאלות מהותיות בפניהם, כגון: האם יכול יהודי, בימים אלה, לנהל חיים רגילים בגרמניה, גם אם הוא מוקף חברים מ"הדור השלישי" של הנאצים. האם גרמניה, אומנם הפכה להיות "גרמניה האחרת" או שאולי רק חלק (קטן) מהעם יכול להתהדר בשם זה. מה משקלם של ה"ניאו-נאצים" בעם, והאם הם מיעוט מבוטל, שאין צורך לחשוש מפניו. לא כל השאלות שבספר נשאלות בטבעיות מרבית, אולם הן ממש בטלות בששים, ורובן הגדול בהחלט נטועות עמוק, ובצורה מתבקשת וברורה בשיחות הרבות והקולחות שבין שלוש הדמויות הראשיות - הסב, האב והנכד. לצורך הטְרִיאָלוֹג (טוב, כאן המצאתי מילה חדשה לשיחה בשלושה, על משקל "דיאלוג" - שיחה בין שניים) בוחר בן-דוד בַּשְּׁלוֹשָׁה שדעתם משקפת, בצורה כללית, את דעת הקהל הרווחת: הסב, ניצול השואה - שונא את הגרמנים, ואינו רוצה לסלוח. הנכד - מעין מפלגת "מרצ" (זוכרים?). והאב - דור, משהו באמצע, בין שניהם... כך שכל שאלה שנשאלת, ותשובה עליה - מתקבלת מפיו של "הנציג" הרלוונטי, וכך יש איזון מסוים לכל דעה. וכך מגיעים אנו לשיאו של הסיפור. דור חייב לקבל החלטה האם לעשות את עבודתו, אשר לִשְמָה הגיע לגרמניה - לעזור לכוחות הביטחון הגרמנים, לחשוף את החוליה הישראלית ולהסגירה, או להניח לה לבצע את זממה ולהתנקש בניאו-נאצים...ההחלטה, כמובן אינה קלה ומלווה בהרבה התחבטויות, כפי שמופיעות לאורך כל הסיפור. לסיום, ספר בעל עלילה מעניינת הכתובה בצורה יפה וזורמת, שמעלה את כל השאלות (טוב, כמעט את כולן) על גרמניה המתחדשת, ומעמיד בפנינו את השאלות העיקריות בדבר האנטישמיות הגואה במדינה (ובאירופה כולה), שרק לפני כ- 65 שנה השמידה מכונת ההרס הנאצית-גרמנית כשליש מהעם היהודי. נהניתי.”

“ספורי ריגול מדברים אליי מאוד. עוד יותר, אם הם סיפורי ריגול ישראליים (המוסד). הכי הרבה אם אני מוצא את עצמי בתוך הסיפור. וזה מה שקרה - ב"מפגש בברלין" - הייתי שם בתוך הסיפור. לא, לא הייתי הלוחם בפעולה או איש השטח גם לא ראש החולייה גם לא ראש מחלקת אירופה בגרמניה - אולי אפילו רצוי פעם אחרת בעוד שנים). בשביל להסביר את ההזדהות אספר רק שאני נמצא כבר כמה שנים בגרמניה עם משפחתי. אז כן הזדהיתי (מאוד) עם יותם (תלמיד תיכון חכם, שובב וקצת פרוע שהגיע לגור בגרמניה עם אבא ואחותו הקטנה) במקרה שלו כי דור (אבא שלו), איש שטח במוסד נשלח לריכוז שטח של אירופה בגרמניה. ולמה הייתי שם עם יותם או בעצם ממש הייתי הוא? כי מעבר לסיפור הפעולה שעליה לא אכתוב (כי לא אספלייר וגם כי יותם לא ידע דבר עליה שום כלום), כי הספר מורכב משני סיפורים - 1. סיפור הפעולה. 2. ההתמודדות של משפחה אחת על שלושת דורותיה עם גרמניה. על החיים בגרמניה ביומיום ובאירועים שונים. על אופן קבלת המדינה, האנשים, על להיות יהודי וישראלי בגרמניה, על המגבלות והיתרונות, זה מכלול של הרבה מאוד פרטים שמרכיבים את החיים כאן. מצאתי את תיאור החיים של יותם ממש כמו שלי. אמנם הם דומים לחיי נעורים של כל נער אחר בכל מקום בעולפ - רק ששנינו לומדים בבית הספר הבינלאומי, ולשנינו חברים גרמניים וגם ילדי דיפלומטים אחרים מכל מיני מדינות (למשל, לשנינו חבר הודי (שצריך אישור הביטחון להכניס הביתה או ללכת אליו), לשנינו... שששש.... חבר איראני (שאסור להכניס הביתה או ללכת אליו) והחבר ההולנדי - חופשי. שנינו נוסעים לבית ספר בהסעות מאובטחות ועוד כל מיני פרטי יומיום. עוד דבר חשוב, שנינו גדלים ומאמינים שאת ההיסטוריה צריך לזכור וכעת מאמינים בעולם חדש ומקבלים אותו. אז הסיפור השני בספר, הוא של התמודדות עם החיים בגרמניה כנער זר בכלל ולאור הרקע המשפחתי. התמודדות שלושת הדורות: כאשר ברקע משפחה שההיסטוריה שלה בשואת מלחה"ע השנייה: הדור הראשון - הם ניצולי השואה - סבא וסבתא של יותם (ולא רק שלו), הדור השני (אבא של יותם והבן שלהם) ודור שלישי - הנכדים. בדיוק כמו אצלנו. יותם חווה לאורך כל התקופה את החומה הבלתי אפשרית - להסביר לסבא שטוב לו. שיש לו חברים וחברות (גם גרמניים "גוועאל קינדל") וחיים ולימודים ותחביבים ובילויים ובאמת שכייף לו - שהוא כמו כל נער אחר בעולם ובעצם אולי יותר מעניין לו (סבא שלו לא מאמין) כמוני גם יותם הרגיש מצוקה ומועקה אל מול המבט המאשים של סבא שלו, על זה שיש לו חיים. רגילים. ממש כמו לנכדים האחרים שבארץ (ואפילו יותר מעניינים) - עם חברים ובילויים ולימודים. גם יותם הרגיש נבוך כשסבא שלו שמע אותו מדבר גרמנית (בטעות, באוטומט, במקום עברית) ורעד והחויר. סבא של יותם שהיה ילד גיבור בשואה והפך זקן חלש הזדעזע מהרעיון לבקר בגרמניה 60 שנים אחרי (הספר נכתב לפני עשר שנים). סבא שלי - לא הסכים עד היום לבקר אותנו אף פעם. סבא שלי גם סבא של יותם חיים את ההיסטוריה לעולמים - אני מבין אותם. יש לי תחושה שמישקה בן דוד אכן חי עם ילדיו בברלין או שערך תחקיר מדויק אצל מי מחבריי. מאוד ממליץ על הספר. דרכו אפשר להבין כל כך הרבה על הלך הרוח הלך ההתמודדות המעשית של ניצולי השואה (ילידי ברלין) ושל נכדיהם (אם יצא להם לחיות בגרמניה). יוצא שאני ויותם גם נחזור באותו הגיל לישראל. נ"ב האנטישמיות שיותם נתקל בה - גם היא מוכרת לי. נ"ב - סיפור הפעולה מרתק גם הוא ומאוד שונה מסיפורי ריגול אחרים.”

“סיפור יפה שאינו משתהה יותר מידי הקצב קולח וזורם. המחשבות וההתחשבנויות של הגבורים מעניינים ונותנים חומר למחשבה המוסריות מול הנקם העיור מי צודק?! ספר ממולץ בחום רב”

“"מפגש בברלין" הוא ספר מתח מאת מישקה בן דוד, אשר שירת ב"מוסד" בתפקידי שטח, מודיעין ופיקוד, ובין היתר כיהן כראש מחלקת המודיעין של אגף המבצעים במוסד. הספר מתמקד בקונפליקט שבו נתון עובד בכיר ב"מוסד", בנם של ניצולי שואה המוצב בגרמניה. עלילת הספר נפתחת עם הצבתו של דור ליטווין, בכיר באגף המבצעים של המוסד, אשר שימש כלוחם ומפקד ביחידה מבצעית במוסד, והיה "שותף לשלושה מבצעים שהביאו את צל"ש ראש המוסד" (עמוד 8), בשליחות הארגון בגרמניה כאיש הקשר של הארגון עם שירות הביון הפדרלי הגרמני. ליטווין, הפונה לבקש את ברכתם של הוריו, ניצולי שואה, מופתע שאביו נותן את ברכתו, על אף הסיכון ומשקעי העבר עם גרמניה. אביו מבהיר שיש מחיר לשלם אם רוצים מדינה: "אמרתי את זה כשביקשת ללכת לצנחנים, וכשהיית בלבנון, ובמילואים בשטחים" (עמוד 28). בעקבות מידע על קבוצת צעירים ישראלים הרוצים לבצע פיגוע טרור בברלין ולפוצץ מכונית תופת בקרבת עצרת שעורכים גורמים ניאו-נאצים לציון היום בו התאבד היטלר, נדרש ליטווין בהוראת ראש המוסד לשתף פעולה עם השירות החשאי הגרמני ולהביא ללכידתם של הישראלים. הדבר מציב בפני ליטווין קונפליקט מורכב ובמהלכו הוא נאלץ להתמודד עם סוגיות כגון גרמניה שלאחר השואה ומלחמת העולם השנייה, הרצון לנקמה בעם הגרמני ומורשת השואה. ניכר בבן-דוד כי הוא בקי בפרטים ויודע לספר סיפור. מותחן טוב. שווה קריאה!”

“בספרו "מפגש בברלין", מעמיד הסופר - מישקה בן-דוד, שלושה דורות של ישראלים בני משפחה אחת - סב, אב ונכד, אל מול פניה של האומה הגרמנית, כ- 65 שנה לאחר הרצח וההשמד שביצעו בעמנו. השאלות הקשות שנשאלות אינן שאלות אקדמיות הנשאלות בכיתה, וגם לא בשעת "שיחה רגועה בסלון ביום שישי, על כוס קפה ועוגה", אלא - וכדי להעצים את החוויה - נשאלות ברגע האמת, או כפי שנהוג לומר: "בשידור חי" מהמגרש הגרמני, כשבנוסף לשחקנים הראשיים "מצטרפת" גם חוליית פיגוע ישראלית - המתכננת לפגוע בעצרת של "ניאו-נאצים", האמורה להיערך לציון 60 שנה להתאבדותו של מנהיגם - היטלר. דור, איש מבצעים במוסד, נשלח במסגרת עבודתו לסכל את פיגוע הנקמה המתוכנן, ולהזהיר את כוחות הביטחון הגרמנים, ויחד לנסות ללכוד את חברי החוליה. אליו מצטרפים אשתו, בנו ובתו, ולאחר זמן מה, אביו ואמו - ניצולי השואה. בן-דוד הופך את שעון החול - המתחיל להתרוקן במהירות, ומשלב בין קורות המשפחה בחיי היומיום בברלין, לדעתם ההולכת ומתגבשת, ופעמים גם משתנה - בהתאם לאירועים הדרמטים הקשים המתחוללים סביבם ואף חווים על בשרם חלק מהאירועים שמעמידים מספר שאלות מהותיות בפניהם, כגון: האם יכול יהודי, בימים אלה, לנהל חיים רגילים בגרמניה, גם אם הוא מוקף חברים מ"הדור השלישי" של הנאצים. האם גרמניה, אומנם הפכה להיות "גרמניה האחרת" או שאולי רק חלק (קטן) מהעם יכול להתהדר בשם זה. מה משקלם של ה"ניאו-נאצים" בעם, והאם הם מיעוט מבוטל, שאין צורך לחשוש מפניו. לא כל השאלות שבספר נשאלות בטבעיות מרבית, אולם הן ממש בטלות בששים, ורובן הגדול בהחלט נטועות עמוק, ובצורה מתבקשת וברורה בשיחות הרבות והקולחות שבין שלוש הדמויות הראשיות - הסב, האב והנכד. לצורך הטְרִיאָלוֹג (טוב, כאן המצאתי מילה חדשה לשיחה בשלושה, על משקל "דיאלוג" - שיחה בין שניים) בוחר בן-דוד בַּשְּׁלוֹשָׁה שדעתם משקפת, בצורה כללית, את דעת הקהל הרווחת: הסב, ניצול השואה - שונא את הגרמנים, ואינו רוצה לסלוח. הנכד - מעין מפלגת "מרצ" (זוכרים?). והאב - דור, משהו באמצע, בין שניהם... כך שכל שאלה שנשאלת, ותשובה עליה - מתקבלת מפיו של "הנציג" הרלוונטי, וכך יש איזון מסוים לכל דעה. וכך מגיעים אנו לשיאו של הסיפור. דור חייב לקבל החלטה האם לעשות את עבודתו, אשר לִשְמָה הגיע לגרמניה - לעזור לכוחות הביטחון הגרמנים, לחשוף את החוליה הישראלית ולהסגירה, או להניח לה לבצע את זממה ולהתנקש בניאו-נאצים...ההחלטה, כמובן אינה קלה ומלווה בהרבה התחבטויות, כפי שמופיעות לאורך כל הסיפור. לסיום, ספר בעל עלילה מעניינת הכתובה בצורה יפה וזורמת, שמעלה את כל השאלות (טוב, כמעט את כולן) על גרמניה המתחדשת, ומעמיד בפנינו את השאלות העיקריות בדבר האנטישמיות הגואה במדינה (ובאירופה כולה), שרק לפני כ- 65 שנה השמידה מכונת ההרס הנאצית-גרמנית כשליש מהעם היהודי. נהניתי.”

“ספורי ריגול מדברים אליי מאוד. עוד יותר, אם הם סיפורי ריגול ישראליים (המוסד). הכי הרבה אם אני מוצא את עצמי בתוך הסיפור. וזה מה שקרה - ב"מפגש בברלין" - הייתי שם בתוך הסיפור. לא, לא הייתי הלוחם בפעולה או איש השטח גם לא ראש החולייה גם לא ראש מחלקת אירופה בגרמניה - אולי אפילו רצוי פעם אחרת בעוד שנים). בשביל להסביר את ההזדהות אספר רק שאני נמצא כבר כמה שנים בגרמניה עם משפחתי. אז כן הזדהיתי (מאוד) עם יותם (תלמיד תיכון חכם, שובב וקצת פרוע שהגיע לגור בגרמניה עם אבא ואחותו הקטנה) במקרה שלו כי דור (אבא שלו), איש שטח במוסד נשלח לריכוז שטח של אירופה בגרמניה. ולמה הייתי שם עם יותם או בעצם ממש הייתי הוא? כי מעבר לסיפור הפעולה שעליה לא אכתוב (כי לא אספלייר וגם כי יותם לא ידע דבר עליה שום כלום), כי הספר מורכב משני סיפורים - 1. סיפור הפעולה. 2. ההתמודדות של משפחה אחת על שלושת דורותיה עם גרמניה. על החיים בגרמניה ביומיום ובאירועים שונים. על אופן קבלת המדינה, האנשים, על להיות יהודי וישראלי בגרמניה, על המגבלות והיתרונות, זה מכלול של הרבה מאוד פרטים שמרכיבים את החיים כאן. מצאתי את תיאור החיים של יותם ממש כמו שלי. אמנם הם דומים לחיי נעורים של כל נער אחר בכל מקום בעולפ - רק ששנינו לומדים בבית הספר הבינלאומי, ולשנינו חברים גרמניים וגם ילדי דיפלומטים אחרים מכל מיני מדינות (למשל, לשנינו חבר הודי (שצריך אישור הביטחון להכניס הביתה או ללכת אליו), לשנינו... שששש.... חבר איראני (שאסור להכניס הביתה או ללכת אליו) והחבר ההולנדי - חופשי. שנינו נוסעים לבית ספר בהסעות מאובטחות ועוד כל מיני פרטי יומיום. עוד דבר חשוב, שנינו גדלים ומאמינים שאת ההיסטוריה צריך לזכור וכעת מאמינים בעולם חדש ומקבלים אותו. אז הסיפור השני בספר, הוא של התמודדות עם החיים בגרמניה כנער זר בכלל ולאור הרקע המשפחתי. התמודדות שלושת הדורות: כאשר ברקע משפחה שההיסטוריה שלה בשואת מלחה"ע השנייה: הדור הראשון - הם ניצולי השואה - סבא וסבתא של יותם (ולא רק שלו), הדור השני (אבא של יותם והבן שלהם) ודור שלישי - הנכדים. בדיוק כמו אצלנו. יותם חווה לאורך כל התקופה את החומה הבלתי אפשרית - להסביר לסבא שטוב לו. שיש לו חברים וחברות (גם גרמניים "גוועאל קינדל") וחיים ולימודים ותחביבים ובילויים ובאמת שכייף לו - שהוא כמו כל נער אחר בעולם ובעצם אולי יותר מעניין לו (סבא שלו לא מאמין) כמוני גם יותם הרגיש מצוקה ומועקה אל מול המבט המאשים של סבא שלו, על זה שיש לו חיים. רגילים. ממש כמו לנכדים האחרים שבארץ (ואפילו יותר מעניינים) - עם חברים ובילויים ולימודים. גם יותם הרגיש נבוך כשסבא שלו שמע אותו מדבר גרמנית (בטעות, באוטומט, במקום עברית) ורעד והחויר. סבא של יותם שהיה ילד גיבור בשואה והפך זקן חלש הזדעזע מהרעיון לבקר בגרמניה 60 שנים אחרי (הספר נכתב לפני עשר שנים). סבא שלי - לא הסכים עד היום לבקר אותנו אף פעם. סבא שלי גם סבא של יותם חיים את ההיסטוריה לעולמים - אני מבין אותם. יש לי תחושה שמישקה בן דוד אכן חי עם ילדיו בברלין או שערך תחקיר מדויק אצל מי מחבריי. מאוד ממליץ על הספר. דרכו אפשר להבין כל כך הרבה על הלך הרוח הלך ההתמודדות המעשית של ניצולי השואה (ילידי ברלין) ושל נכדיהם (אם יצא להם לחיות בגרמניה). יוצא שאני ויותם גם נחזור באותו הגיל לישראל. נ"ב האנטישמיות שיותם נתקל בה - גם היא מוכרת לי. נ"ב - סיפור הפעולה מרתק גם הוא ומאוד שונה מסיפורי ריגול אחרים.”

“סיפור יפה שאינו משתהה יותר מידי הקצב קולח וזורם. המחשבות וההתחשבנויות של הגבורים מעניינים ונותנים חומר למחשבה המוסריות מול הנקם העיור מי צודק?! ספר ממולץ בחום רב”

“"מפגש בברלין" הוא ספר מתח מאת מישקה בן דוד, אשר שירת ב"מוסד" בתפקידי שטח, מודיעין ופיקוד, ובין היתר כיהן כראש מחלקת המודיעין של אגף המבצעים במוסד. הספר מתמקד בקונפליקט שבו נתון עובד בכיר ב"מוסד", בנם של ניצולי שואה המוצב בגרמניה. עלילת הספר נפתחת עם הצבתו של דור ליטווין, בכיר באגף המבצעים של המוסד, אשר שימש כלוחם ומפקד ביחידה מבצעית במוסד, והיה "שותף לשלושה מבצעים שהביאו את צל"ש ראש המוסד" (עמוד 8), בשליחות הארגון בגרמניה כאיש הקשר של הארגון עם שירות הביון הפדרלי הגרמני. ליטווין, הפונה לבקש את ברכתם של הוריו, ניצולי שואה, מופתע שאביו נותן את ברכתו, על אף הסיכון ומשקעי העבר עם גרמניה. אביו מבהיר שיש מחיר לשלם אם רוצים מדינה: "אמרתי את זה כשביקשת ללכת לצנחנים, וכשהיית בלבנון, ובמילואים בשטחים" (עמוד 28). בעקבות מידע על קבוצת צעירים ישראלים הרוצים לבצע פיגוע טרור בברלין ולפוצץ מכונית תופת בקרבת עצרת שעורכים גורמים ניאו-נאצים לציון היום בו התאבד היטלר, נדרש ליטווין בהוראת ראש המוסד לשתף פעולה עם השירות החשאי הגרמני ולהביא ללכידתם של הישראלים. הדבר מציב בפני ליטווין קונפליקט מורכב ובמהלכו הוא נאלץ להתמודד עם סוגיות כגון גרמניה שלאחר השואה ומלחמת העולם השנייה, הרצון לנקמה בעם הגרמני ומורשת השואה. ניכר בבן-דוד כי הוא בקי בפרטים ויודע לספר סיפור. מותחן טוב. שווה קריאה!”