ביקורת ספרותית על התפוז המכני מאת אנתוני ברג'ס
ספר מעולה

---

הסרט. בבית שבו גדלתי, סטנלי קובריק היה חלק משילוש קדוש. מרכיב נוסף בשילוש היה צ'ארלי צ'אפלין ומרכיב שלישי היה אלפרד היצ'קוק. עוד בטרם יכולתי להבין (וודאי שלא לנתח) את הסרטים בהם צפיתי מבחינת מבע קולנועי, כלים אומנותיים או מסרים חברתיים-פוליטיים חבויים - הושיב אותי אבי לצפות ב"ספרטקוס" (בגיל 5 כמדומני), ב"שבילי תהילה" ואפילו ב"דוקטור סטריינג'לאב". במשך שנים האמנתי שאני ה"חכם" היחיד ששם לב לכך, שהגאון-פרפקציוניסט היהודי עם המסתורין הרב סביב חייו הפרטיים והמוניטין התופח של מטורף-מיזנטרופ (הזיה על מלא), ביים בכל ז'אנר קולנועי את הסרט הגדול ביותר ולבטח את אחד משלושת הגדולים נגיד : אימה - "הניצוץ", היסטורי ("פפלום") - "ספרטקוס", סאגה היסטורית - "בארי לינדון", וייטנאם - "פול מטאל ג'קטס", מדע בדיוני - "2001 אודיסאה בחלל" וכו' וכו'. רק לאחר שנפטר, במהלך צילומי הסרט "עיניים עצומות לרווחה" בשנת 1999, וביתר שאת עם הופעת ויקיפדיה, הבנתי לפנים שמה שראיתי כתגלית עצמית, קולף ונותח ונומק כבר ולמעשה מכל זווית אפשרית, כולל בחוגי קולנוע וסוציולוגיה באקדמיות ידועות שם והערך "סטנלי קובריק" הוא אחד מהמעמיקים והארוכים שהקדיש המילון העממי לבמאי קולנוע אי פעם. שמח בשבילו, האמת.
ב"התפוז המכני" צפיתי אי שם בגיל 16-17, שלהי האייטיז, בהקרנת שישי-חצות מיוחדת ב"היכל התרבות" בבירת הנגב. היו אלה ימים בהם הליכה לקולנוע נחשבה עדיין לבילוי מועדף ומיותר לציין שגם עקב אפשרויות בחירה מצומצמות (גם באר שבע וגם טרום העלייה הרוסית) - האולם היה מפוצץ. הסרט הותיר בי כמו גם בקהל הרב רושם עז, אפילו אחרי "הנחת סימפטיה מראש לקובריק" אצלי, והידיעה כי מדובר בסרט ישן יחסית - אצלו. כולם יצאו בשקט מופתי ומפתיע, לא כל כך בשל האלימות הגראפית שנחשבה על גבול הפרוורטית בראשית הסבנטיז -עת יצא הסרט לראשונה לאקרנים- אך כמעט 'מקובלת' אחרי שנפוצו פה סרטים כמו "שודדי התיבה הפרעונית" ושאר זיבלונים מזעזעים גם בעיני עצמם - אלא יותר בשל היפוך המסרים שהסרט מותיר אותך עמו ושולח אותך להרהר עליו במשך הלילה : אז אלכס הוא בעצם הקורבן בסרט ? הוא הגיבור ? הטיפוס ההזוי הזה שאנס ורצח והתייחס לחיים עצמם כאל פארק שעושועים גדול ומקאברי שבו איש הרע בעיניו יעשה ?!...

***

הספר. אנתוני ברג'ס הוא גאון. הוא גם איש אשכולות שכתב סינפוניות מוסיקאליות שלמות שזכו לתהודה ולהערכה. וכתב ספרים, כמובן, כולל ארבעה בשנה האחרונה לחייו, עת גסס מסרטן במוח והרגיש חובה כמעט מוסרית לספר לאנושות את כל מה שרצה ולא הספיק עד אז. ויש לו גם סיפור אישי אללה-יוסתור, שהבזקים ממנו שזורים ב"התפוז המכני". אלא שבמקום למסור את סיפורו כמיסמך אוטוביוגראפי, הוא בחר בדרך מתוחכמת ומסובכת הרבה יותר והלך על פרוזה רב מימדית, שהיא גם כתב אישום, גם נבואה עתידנית אפוקליפטית, גם תיאור של חוסר אונים קיומי מייאש, פשוט מלאכת מחשבת. ולא בכדי נחשב הספר לאחד מגדולי הרומנים של המחצית השנייה של המאה ה-20.
בפאן האישי אני חייב להעיד שרק עוד ספר אחד נוסף שקראתי במהלך חיי 'עשה לי את התרגיל הזה' של גיבור-רוצח שהופך לאהוד במהלכו עד כדי הזדהות שלא נעים להעיד עליה בפרהסיה - הלא הוא רומן הניו-ז'ורנליזם האדיר-אדיר של טרומן קפוטה, שמי שטרם קרא אותו לא מבין בכלל מה החמיץ בחייו : "בדם קר".

***

הסרט. זוכרים את ההמונים שמחו על הגירסה הקולנועית העדכנית של טרילוגיית "שר הטבעות" ושטענו בידענות מבוססת היטב של מי שמכיר בעל פה ברמה פולחנית ממש את כל כתבי טולקין כולל יכולת לדבר ביניהם בשפת האורקים (!) "כדי שהילדים לא יבינו" (...) - שפרשנותו של פיטר ג'קסון לאירועים מגוחכת ואף הרסה להם את הכיף שבדמיון ?! אז זה בדיוק מה שקובריק ניסה למנוע ולכן העסיק במישרה מלאה את אנתוני ברג'ס, עשור לאחר פרסום ספרו, הן כתסריטאי והן כיועץ אומנותי צמוד. ככה שיש להניח שבמקרה דנן, מתקיימת קורלציה רבה בין הגירסה המצולמת ובין זו הכתובה. אציין גם את "משחק חייו" של מלקולם מקדואל הענק, את פס הקול הבועט (לאשוכים...) שהופיע עד היום בלא פחות מ-99 הדפסות רשמיות (!) עפ"י אתר "דיסקוגס" ואת העובדה שהסרט כמעט ולא התיישן ב-45 השנים שחלפו מאז עלתה הפקתו 2 מיליון דולר והכניסה רק בקופות ורק בשנתיים הראשונות פי 14...

***

התרגום. קטונתי מלבקר את תרגומו של אהרון בר, כבודו במקומו מונח. מזמן ידוע לי כי האיש השקיע בתרגום הספר דם, יזע ודמעות ולא היסס להתייעץ במשך חודשים ארוכים עם עשרות בלשנים של שתי השפות, אנגלית ועברית, בכדי להגיש לקוראים תרגום שיהיה כמה שיותר קרוב למקור, גם במלל וגם ברוח, בפרט שהגירסה האנגלית עמוסה בסלנג מסובך, הכולל מילים וביטויים בשפת הצוענים, ברוסית ובגרמנית. לא הפריע לי כל כך הצורך הראשוני לגשת למילון המונחים בסוף הספר, הפסקתי עם זה בסביבות העמוד ה-40 בערך, ועדיין אני חושב שהגיע הזמן לתרגום מעט יותר עדכני ומתאים לימינו, שלא לדבר על הוצאה שתכבד את הרומן האלמותי הזה, במקום הגופן הננסי-מגוחך, עם אותיות נעלמות בסופי משפטים, תוצר ארכאי של בית הדפוס במשק 33, מושב בן שמן, מיקוד 73115...

» ביקורות נוספות של הלל הזקן
» ביקורות נוספות על התפוז המכני