ביקורת ספרותית על סיפורי חייו של מר פיקרי מאת גבריאל זווין
ספר טוב

---

ספריות נוטות לסדר ספרים לפי סדר אלפאביתי של שם המחבר, ולא לפי סוגות. זה סידור מסורתי, מהתקופה שבה לא היו קטלוגים ממוחשבים, ואנשים היו צריכים דרך נגישה ופשוטה להגיע לספר מסוים שהפרטים שלו מצויים בידיהם. סדר העניינים הזה מצער מאוד, כי בדרך כלל אנשים מגיעים לספרים עם מידע כללי מאוד באשר למה שהם מחפשים. בדרך כלל זה לא ספר ספציפי, והרבה מאוד פעמים גם לא כותב מסוים, אלא ידע באשר לסוג הספר: האם זה שירה או סיפורת, מתח או מדע בדיוני, רומן או אוסף סיפורים קצרים, ביוגרפיה או בלש, בידיון או ביוגרפיה. נכון לעכשיו כל הסוגים מעורבבים זה לזה, ומטבעו המתעתע של הא"ב הוא מזמן שכנים מוזרים מאוד זה ליד זה. מה שיש לאנשים כדי למצוא בין המדפים את שאהבה נפשם זה כריכת הספר, שמו, הכתוב על הכריכה האחורית, ורמזים דקים נוספים. חנויות ספרים מסודרות בצורה יותר הגיונית, ומפרידות סוגות על פי קהלי יעד שונים. עדיין תחת "סיפורת" יופיעו לעיתים סוגים שונים יחד, אבל במקרה של חנות ספרים זה כבר פחות חשוב. ואולי אני טועה. אני לא קונה כל כך הרבה ספרים, ומבלה יותר בספריות.

לו היתה חלוקה לסוגות, כזו שספרי המתח שוכנים בנפרד, הבלשים נמצאים קצת קרוב, המדע הבידיוני במקום אחר, והרומנים ההיסטוריים ממלאים בכרסיהם השמנות את המקום המיועד להם, אילו היתה חלוקה כזאת, היה צריך לייסד סוגה בעלת שם נפרד. אולי היה צריך לקרוא לה "הרומן הקליל" או "ספרות קיץ". ספרים שאני מכנסת ברשימה מיוחדת שנקראת "בקלילות". כמו פרוייקט רוזי, הזקן בן המאה, איש ושמו אובה, איפה את ברנדט וספריה של ג'ואן האריס. בקווים כלליים מאפייני הז'אנר הם אנשים באמצע החיים, מפוכחים, מנוסים בצרות ובתלאות, אבל לא נותנים להן להכניע אותם. אלה ספרים שבהם המשפחה חשובה, וגם הזוגיות. ברוב הפעמים אהבה נרקמת במהלך הספר. העלילה קלה וזורמת והסוף טוב. אמינות אינה מאפיין חזק של הז'אנר. אנחנו לא בדיוק מצפים לזקן בן מאה שפגש את כל המי והמה של המאה העשרים, לא ממש מכירים אוטיסטים שנרפאים מהאוטיזם שלהם, או פנסיונרים שוודיים זעופים שמקבלים בברכה זרים והמוסקסואלים, בדיוק כפי שברור לנו שאם אבודה לא תימצא פתאום במשלחת באנטארטיקה. אבל הכל זורם ונעים ונחמד, כך שזה לא מפריע להנאה. ואפילו מגביר אותה, כי מי לא אוהב אגדות.

טוב, אז זו הסוגה של הספר הזה. כתוב על הכריכה "רומן", אבל זה בדיוק הרומן הקליל ולא מעמיק המחשבות שתיארתי קודם. מר פיקרי לא היה מכניס את הספר הזה לחנות שלו באי אליס. בתחילת הספר הוא נושא מניפסט ענק באוזני אמיליה הסוכנת הספרותית ומתאר לה כל מה שהוא לא אוהב. ספוילר: את רוב סוגות הספרים הוא לא. וגם רומן-נשי-קליל הוא לא. איך הוא הגיע להיות הגיבור של כזה? לגבריאל זווין הפתרונות. פיקרי, אלמן מר נפש, זר באי, מנהל את חנות הספרים שלו ומקיים חיי חברה מצומצמים למדי, כשלפתע נכנסת מאיה הפעוטה אל עולמו. הוא מאמץ אותה, כמיטב פערי חוסר האמינות של הז'אנר, וחייו משתנים לבלי הכר. במהלך ההתגלגלות של הסיפור אנחנו זוכים, בראש כל פרק, להמלצה ספרותית פרי עטו של מר פיקרי, על סיפור קצר. הוא אוהב סיפורים קצרים.

זהו. קליל, חביב, מתאים לקיץ. מתאים מאוד לחובבי קריאה. איך אומרים? "טוב מאוד במגבלות הז'אנר".

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על סיפורי חייו של מר פיקרי