ביקורת ספרותית על מקובל בלב הסערה - ר' משה חיים לוצאטו מאת יהונתן גארב
ספר מעולה

---

כל מי שגדל בחינוך הדתי לזרמיו השונים, בין אם הוא חרדי ליטאי מקריית ספר, חסיד צאנז מנתניה, שסני"ק מאשדוד או דתי לאומי מעפרה. כולם התוודעו לר' משה חיים לוצאטו, הרמח"ל (1707-1746), בעיקר דרך ספרו הקנוני – 'מסילת ישרים'. כבר ישעיה ליבוביץ' כתב שמסילת ישרים הוא הספר היחיד מן העת החדשה שהתקבל כחיבור יסוד בכל הקהילות והזרמים – אשכנזים וספרדים, חסידים ומתנגדים, ציונים וחרדים. גם הוצאת ידיעות צירפו אותו לסדרת 'עם הספר' שלהם, ובאינטרנט ישנם מאות ואלפי הקלטות של שיעורים על הספר. רבים רואים בו מדריך רוחני, ועל אף כתיבתו הפשוטה יחסית, הוא טומן בחובו סולם מדורג, אך לא קל לטיפוס, לחיים מוסריים נעלים, ואף מיסטיים-רוחניים.

אל יהי דבר זה קל בעיניכם. היהדות מאוד בררנית בבחירתה את ספרי הקנון שלה. מה גם שחייו הקצרים של רמח"ל, לא יותר מארבעים שנה, היו רצופים חיכוכים, רדיפות והחרמות. הפולמוס החל כשאחד מתלמידיו-מעריציו שלח איגרת לרבני ווילנה ובה סיפר על רמח"ל ועל גילוייו המקוריים, אך האיגרת דלפה לאחד מרבני ירושלים שעסק בביעור שרידי השבתאות באירופה. ומכאן הדבר התגלגל עד לצעד הדרסטי של שרפת כתביו של רמח"ל בפרנקפורט. באותה תקופה, בעקבות שבועה שנאלץ להישבע, נמנע רמח"ל מלכתוב ספרים בקבלה, וכך זכה העולם היהודי בספר מסילת ישרים. בעניין זה קשה להתעלם מהדמיון לרמב"ם.

רמח"ל היה הוגה רחב אופקים, הוא שלח ידו בכתיבת מחזות, שירים, כתיבה רטורית, לוגיקה (בדגש על זו של התלמוד), ובעיקר קבלה ומוסר. קשה לסכם ספר רחב יריעה שכזה. אתעכב רק על נקודה אחת, מהותית לדעתי. גראב מראה בספר את הקשר בין רוחות התקופה לבין ההגות. ראשית המאה ה-18, אופיינה בהתגברות היסוד האינדיבידואלי, ובאווירה של כתיבה ספרותית, במיוחד באיטליה, ('republique des letters' – הרפובליקה הספרותית), מה שמסביר את הרוח הנועזת והמקורית של חבורת רמח"ל ואת שפע הכתבים והיקפם. אבל לדעת גראב עיקר החידוש של רמח"ל הוא 'בנורמליזציה של הידע'. או בלשונו של גראב: 'לעיתים השפעות אינן מצויות בתכנים כמו במתודות של מיון, ארגון והצגה של הידע" (עמ' 97). מישל פוקו הגדיר את היחס לסדר ('מדעי הסדר') כמהותי עבור העידן שבו חי רמח"ל, כאשר הדגש הושם על יצירת מתודה המסדרת את מכלול הידע הנצבר עד כה. לא בכדי התאפיינה המאה ה-18 בפריחת סוגת האנציקלופדיה. הרמח"ל, אם כן, בדומה לבן ארצו ותקופתו ג'מבטיסטה ויקו, מצליח ליצור בשנותיו המועטות מפעל מרשים של הפיכת הידע הכאוטי של תורת הקבלה של האר"י על שלל גרסאותיה וגלגוליה מחד, ושל ספרות המוסר המסועפת בסגנונה ובהנהגותיה המרובות ואף הסותרות מאידך, לנגיש, מסודר ומקוטלג. ובזאת, ללא הכשרה אקדמית רשמית, מאיץ רמח"ל את תרגומו ושדרוגו של הידע ומסורות העבר של היהדות אל תוך המודרניות. והנה עוד דמיון מרשים לרמב"ם.

קשה להמעיט בהשפעתו של רמח"ל על הדורות הבאים. ביאליק שהעריץ את כתיבתו הספרותית כתב ש"באדמת מטעו טמונים שורשי ההתפתחות של ספרותנו לכל נתיבותיה". הרב הנזיר כתב "שלוש תנועות היו בעם ישראל בתקופה האחרונה. תנועת החסידות... תנועת המוסר... ולעומתן תנועת ההשכלה, שהיו עויינות זו לזו וכולן שמו להן בראשן את רמח"ל". ועד היום הוגים רבים ואף מנוגדים רואים בו סמכות ומודל.

המחקר עסק רבות בדמותו של רמח"ל, אך למרבה הפלא עד היום לא יצא ספר מקיף על חייו והגותו. הספר הזה מרכז את כל החומר על רמח"ל במישור הביוגרפי, ובהגות, ואף מחדש לא מעט. הפרק הראשון מוקדש לביוגרפיה, בדגש על שני שלבי הפולמוס, ועל עלייתו לארץ ישראל בסוף ימיו. שאר הפרקים עוסקים בהגותו המיסטית ההיסטוריוסופית והמוסרית. והפרק האחרון, ואולי הפיקנטי ביותר, בהשפעתו מתקופתו ועד שנים אלו ממש.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על מקובל בלב הסערה - ר' משה חיים לוצאטו