ביקורת ספרותית על טירת הזכוכית - מהדורה מחודשת - סיפור אמיתי מאת ג'אנט וולס
ספר טוב

---

כבר קרה בעבר שהודתי ליותר מקורא אחד בסימניה על המלצה לספר. אבל אף פעם לא הודתי לשתי קוראות שסקירה אחת גרמה לי להחליט לא לקרוא, והסתייגות של השניה בקשה שאשלוף את הספר מהרשימה שעונה לשם "ספרים שלא אקרא בעקובת ביקורת בסימניה"
אז תודה לשונרא, הודות לביקורת שלך הנמכתי צפיות, אילו הייתי נגש לספר עם ציפיות גבוהות סביר שהייתי מתאכזב... חג שמח שונרא זה החג שלך תהני מהגדי, תזהרי מהכלב. כל מה שכתבת בביקורת על טירת הזכוכית נכון, טוב שהנמכתי צפיות. אבל נהנתי ואני חושב שהדחקת הפאתוס, ושיוויון הנפש... הקו השטוח של מכשיר ניטור החיים שתארת קולע למונוטונית בה מספרת ג'אנט ואלס את הספר, אבל לדעתי זה משרת את העלילה, ואת האווירה בסיפור...
תודה לאפרתי על: "קורא, אתה מפסיד" שגרם לי להוציא את הספר מהרשימה המבישה אליו הוכנס כלאחר כבוד, וכדברי הבדיחה על הגולנצ'יקים בתחרות האיות "לתת לו צ'אנס". גם לך חג שמח וכשר... אחרי כל התרוצצויות הניקיון וההכנות מאחל לך חג נינוח בקרב המשפחה,וקצת זמן לקרוא ספרות חול (יעל השיגה אותך בביקורת על "אישי"), גם את צדקת.

הסיפור אמין לפרקים, ונקודת המבט הפילוספית המוזרה של האמא בסיפור מקוממת לפרדים, אהבת האב מרגשת, אלכוהלסטיותו מתסכלת. ההתמודדויות מנת חלקם של הילדים, גורמת לך לחשוב... אם מה שלא הורג מחשל הילדים לבית משפחת ואלס צריכים להיות הרקולסים (כדברי האחות הבכורה) ואולי, הם באמת כאלה לפחות 3 מתוך 4.
יש בספר הרבה תובנות על הורות, ומה אנחנו בחברה המערבית מצפים מהורים, איזה הקרבת עצמי נתפסת כברורה מאליה, כחלק מהגדרות התפקיד ברגע שהקמת משפחה. ההורים של הסופרת לא בהכרח מתמסרים לגישה זו, ויש קטעים שההורות שלהם יכולה להראות לנו בילתי נתפסת. הם מאכזבים את ילדיהם פעם אחרי פעם, מוותרים ומתנגדים להיות חלק ממרוץ העכברים שאנחנו קוראים לו חיי היום יום המודרניים, הם מוותרים, הילדים נפגעים שוב ושוב.
יש הרבה קטעים מרגשים בספר והכתיבה המונוטונית לא פוגעת בטלטלה שחווה הקורא לפרקים. ההורים הלא מתפקדים כפי שיקראו להם רבים מאיתנו, אוהבים את ילדיהם אהבת אמת, למרות שאם נמנה את המעללים שעוללו לילדיהם, ואת ההזנחה סביר שנגיע למסקנה הפוכה.

יש לי חבר מהתיכון, בחור מוכשר, בתיכון עם מבחני קבלה, הוא היה מהמובילים. היינו ראש לאריות.. אותו בחור מנהל חיי הומלס, מבחירה, אמנם בלי ילדים, אבל גם בלי קורת גג. הוא רזה פרוע ומלוכלך, אבל כשאני פוגש איתו ומשוחח, הוא תמיד צלול לא מנסה להטיף וגורם לך לחשוב: כמה שעות ביום אתה עושה דברים שהיית מעדיף לא לעשות? כמה פעמים ביום אתה נמצא במקום אבל היית מעדיף להיות במקום אחר? כמה פעמים בחודש אתה מרגיש שאתה עשוי לכרוע תחת העול של לפרנס ולחנך משפחה גדולה ונורמטיבית...?
את הסקירה הזו אני רוצה, להקדיש לו- הוא בטח לא יקרא, אני שמח גם בשבילו שהאביב הגיע.


_חג חרות שמח_

» ביקורות נוספות של קורא כמעט הכול
» ביקורות נוספות על טירת הזכוכית - מהדורה מחודשת - סיפור אמיתי