ביקורת ספרותית על התעוררתי לבד מאת פיונה מאזל
בזבוז של זמן

---

למה התחלתי לקרוא את הספר? כי מהכתוב על הכריכה האחורית הוא היה נשמע לי הזוי ומוזר ומטורלל בדיוק כמו שאני אוהבת. ואני אוהבת ספרים מוזרים ומטורללים. יש בהם משהו חינני, פורץ מסגרות, מרענן ממסגרת שגרת המציאות האפורה והכובלת. אני אוהבת. נו. לכו תסבירו אהבה.

למה הפסקתי לקרוא את הספר? כי הוא הזוי ומוזר ומטורלל הרבה יותר ממה שאני יכולה לשאת. אני אוהבת מוזרויות כאשר הן עונות על סוג של היגיון פנימי. לא קיים, לא אמיתי, אבל הגיוני בפני עצמו. ואז אני לוקחת את ההיגיון הזה וזורמת איתו. כי לפעמים אפשר ללמוד הרבה מחוקים שמשתנים. הבעיה מתחילה כאשר החוקים משתנים כל הזמן במהלך הספר, כך שלמעשה אין בכלל כללים וחוקים. זו הנקודה שבה אני מרימה ידיים ומפסיקה לקרוא.

העלילה, אם אפשר לקרוא לה כך, סובבת סביב זוג אוהבים. או שונאים. או שונאים-אוהבים. תרלו דן הוא מנהיג כת בארצות הברית, ולכן נרדף, מבוקש, נודד, מתחפש וכך הלאה. איידה אשתו. או אשתו-לשעבר שייכת לרודפים אחריו. ועל כן גם היא נודדת, מתחפשת, מחליפה זהויות וכך הלאה. יחד איתה נמצאת אסמה, הבת המשותפת שלהם. איידה, בתוקף תפקידה בחיפושים אחרי תרלו דן מגייסת כוח אף-בי-איי שיחדור למצודה המוגנת שלו. תרלו דן, במסגרת חיפושיו אחרי אשתו וטרלולו הכללי מזהה וחוטף את הצוות הזה, שהוא, בהתאמה לכלל הספר, מטורלל בפני עצמו. בתווך נמצאת אסמה, שהיא מתוקף גיל ההתבגרות ונסיבות מקלות הקשורות לשני הוריה, שקועה בתסבוכים בפני עצמה.

זהו, אני לא יודעת מה קורה בהמשך, כי ההזייה עברה את סף יכולת הקיבולת שלי. סגרתי את הספר והלכתי לשאוף אדי אקונומיקה וסנט-מוריץ. למה לחפש טרלול של אחרים כשיש לנו את הדבר הזה שנקרא ערב פסח והוא אוריגינל שלנו?

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על התעוררתי לבד