ביקורת ספרותית על האח שלא שלי ; אני לא חצי? מאת חנה רגב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 9 באפריל, 2016
ע"י no fear


הדבר המוזר ביותר בספרייה נידחת בקיבוץ שהוא חור, זה שאת כל הזמן מגלה שהספרים שגדלת עליהם בכלל לא מפורסמים כמו שנדמה לך. ספר שאת מכירה כל כך טוב והוא כל כך טבעי לך אפילו לא מקבל כריכה בדף בסימנייה, ואם את מנסה לגגל אותו את לא מקבלת כמעט כלום.
נתקלתי בספר הזה כשהייתי קטנה יותר. אולי עשר, כנראה פחות. בתקופה הזו, כמו שציינתי הרבה פעמים לפני, קראתי כל מה שנפל לידי. אמא שלי מצאה אותו בשבילי, באחד מהביקורים בספרייה. הוא היה על תאומות - לפחות חצי ממנו היה על תאומות, מאחר והספר כלל שני סיפורים בקובץ אחד - והיא חשבה שאני אוהב אותו.
מעולם לפני כן לא נתקלתי בספר על תאומות. במבט לאחור זה נדמה משונה, אבל בשני מבטים זה הגיוני בהחלט. יש אומנם הרבה ספרים מפורסמים על תאומים, אבל הרי בתקופה הזו לא קראתי קלאסיקות, אלא בעיקר ספרי ילדים חסרי פואנטה. בכל מקרה, זה הספר הראשון שקראתי שעסק בתאומות או תאומים.
יש לי אחות תאומה, כפי שחלקכם אולי יודעים. כדי להסביר את הקשר שלנו אני אביא לכם אנקדוטה קטנה מגיל חמש.

אצלנו בגן, כל פעם שלילד היה יומולדת, ערכו מסיבה. ההורים היו באים - לפעמים גם הסבים, מאחר ורבים מהם התגוררו בקיבוץ גם הם - והגננות היו יושבות עם הילד שבוע לפני לתכנן את המסיבה. בתור התחלה כל אחד היה צריך לבחור ארבע תמונות שלו, שהוא רוצה להציג לגן ולספר את הסיפור מאחוריהן. הילד גם היה רשאי לבחור שלושה משחקי יומולדת לשחק בהם, ולבחור סיפור אחד שהוא רוצה לעשות ממנו הצגה. הילד גם היה צריך לבחור אילו מילדי הגן הוא רוצה שישתתפו איתו בהצגה, ובאילו תפקידים.
המצב היה קצת יותר מסובך כשהיה מדובר בתאומים. אני ואחותי היינו התאומות היחידות בגן, מאחר ואת רוב התאומים האחרים ההורים הפרידו, וכל אחד מהם היה בגן אחר - גיליתי שנים אחר כך שכמעט לא היה זוג תאומים בשכבה שלנו שהיו ביחד באותו גן, דבר שהפתיע אותי מאוד. אמא שלי סיפרה לי, כשהייתי יותר בוגרת, שהיא התייעצה עם הצוות החינוכי בקיבוץ והם המליצו לה לשים את שתינו באותו גן, מאחר ולא היה נראה שאנחנו תלויות זו בזו או נדבקות זו לזו (כבר אז לא היה לנו קשר טוב).
בכל מקרה, לא הייתה בעיה גדולה בתחום התמונות. כל אחת מאיתנו בחרה ארבע תמונות משלה, והילדים הקשיבו לפי שתיים סיפורים. בתחום המשחקים בחרנו שתינו ביחד משחקים ושיחקנו בהם יחד, אבל גם בזה לא הייתה בעיה, מאחר וגם ככה המבחר במשחקים לא היה גדול עד כדי כך, ויכולנו לבחור ביחד. הבעיה התחילה בהצגה.
היה נהוג שילד היומולדת מקבל את התפקיד הראשי בהצגה, אבל אנחנו היינו שתיים, ושתינו רצינו את התפקיד הראשי. במבט לאחור, היה זה מאוד לא אחראי מצד הגננות לתת לנו לבחור הצגה עם תפקיד ראשי אחד בלבד - אם כי לא זכור לי סיפור עם שני תפקידים ראשיים >< - ועוד יותר לא אחראי לתת לנו לבחור בעצמנו מי מאיתנו מקבלת את התפקיד הראשי.
הוויכוח היה מר, ונמשך כמה ימים שלמים, ולבסוף אני ניצחתי (אולי כי הייתי הגדולה יותר, אני כבר לא זוכרת). אבל אחותי החליטה שאם היא לא בתפקיד הראשי היא לא רוצה להיות באף תפקיד, וביום המיועד היא ישבה בצד בשילוב ידיים ובמבט זועף. הצביטות של המצפון שלי עומעמו על ידי הרוגז שלי עליה - איך היא מעיזה לעשות לי רגשי אשמה ביומולדת שלי?
לא ממש עלה על דעתי שזה גם היומולדת שלה.

אז מאיפה להתחיל? תאומים. או שזה תעופה או שזה נפילה. או שזה ביחד לכל החיים או שזה מאמלל לך את החיים. או שזה האדם הכי קרוב אליך או שזה יותר מדי בשביל להתמודד.
לא, אני ואחותי לא בקשר טוב כל כך. ולמען האמת, נדמה שכל שנה שעוברת הקשר בינינו רק מדרדר. ומדרדר. ומדרדר.
ואם יש משהו יותר מעצבן מהקשר הזה, שעושה לך רע אבל אף פעם לא תוכל לפרק - כי איך תוכל להתכחש לתאומה שלך? ומה החברה תגיד? - זה כששואלים אותך על זה.
אנשים כל כך סקרנים לגבי תאומים, כאילו זה משהו מיוחד ויוצא דופן, גם כשהם לא תאומים זהים. וכשהם שומעים שיש לי תאומה מיד מציפות אותי השאלות. שאלה ראשונה תמיד זהה - אתן בקשר טוב?
ואיך בדיוק לענות על זה? אני שונאת את השאלה הזו. לשקר לא בא לי, אבל התשובה הכנה כל כך מבאסת. מי רוצה לשמוע את זה? אנשים רק רוצים סיפור על חברות הכי טובות, על מישהי שקרובה אליך כמו חצי שני! גם אני הייתי רוצה לשמוע את הסיפור הזה. זה סיפור טוב ויפה. מי רוצה עכשיו להקשיב ל"אנחנו לא ממש בקשר טוב"? מי רוצה לשמוע על שתי בנות שלא מצליחות להסתדר, שמבזבזות את ההזדמנות הנהדרת שהעניק להן הגורל להיות קרובות זו לזו בצורה כמעט על אנושית, להכיר זו את זו טוב יותר מאת עצמן?
ואם זה מבאס לענות על זה כשאני לבד, זה עוד יותר גרוע לענות על כך כששואלים את שתינו יחד!
תארו לעצמכם, הרי שתינו יודעות שהקשר שלנו לא משהו, אבל זה לא משהו שאת יכולה להודות בו לפניה, זה לא משהו שאת יכולה לדבר עליו כשהיא שם. ותמיד כששואלים אנחנו מחליפות מין מבט נבוך, אוקוורד, ומנסות להחליף את הנושא בטבעיות. זה כל כך מתיש. הלוואי שרק יכולתי לומר שהיא הנפש התאומה שלי. משהו בסגנון פרד וג'ורג', או אורה הכפולה, או תאומים ספרותיים מפורסמים אחרים.

כי הרי יש כל כך הרבה ספרים על תאומים. אבל למה אני לא מכירה אפילו ספר אחד על תאומים שלא מסתדרים זה עם זה?
גם בספר הזה, בינינו, התאומות מסתדרות טוב. אפילו טוב מדי. הן זהות, כמו כן, ואנשים תמיד מתייחסים אליהן בתור אחת, לא בתור שתיים נפרדות. לכן השם - אני לא חצי. לא חצי משלם. אני שלם. המסר הזה, בילדותי, מאוד הרשים אותי. אימצתי אותו אל לבי. עד כדי כך אימצתי, שהיום אנשים מופתעים כמו לא יודעת מה כשאני מציינת שיש לי תאומה. כל פעם שאנחנו פוגשות מישהו חדש והוא שומע שאנחנו תאומות הוא מופתע כל כך, והתגובות תמיד חצויות. או שהם אומרים שאנחנו דומות, או שהם אומרים שאנחנו ממש ממש לא. לרוב אלו שני אנשים שמתווכחים בינם לבין עצמם האם אנחנו דומות או לא, בזמן שאנחנו שתינו בוהות זו בזו בשעשוע. רק ברגעים הללו, בעצם, כשאנחנו ליד אנשים חדשים, אנחנו באמת מרגישות כמו תאומות. אני לפחות.
ומדי פעם בא לי פשוט להרים ידיים - לומר "נמאס לי" וגם "אז מה" וגם "פ.א.ק איט!" ולהפסיק לנסות, להפסיק להתעקש, לוותר על הקשר שלנו לגמרי. אולי יום אחד באמת אעשה את זה. אבל לא כל עוד אנחנו גרות באותו בית.
מה שהייתי רוצה באמת, אבל, זה לקרוא ספר על תאומות או תאומים שלא מסתדרים, שרבים כל הזמן, ששונים זה מזה ברמה כל כך עמוקה שקשה להם לגשר על הפער. אולי יום אחד אכתוב אחד בעצמי. ואקדיש אותו לתאומתי, שהיא בשבילי כמו הקיבוץ. אני נשטפת אהבה וחיבה אליה רק כשאני רחוקה. בעת כתיבת השורות האלה אני פתאום אוהבת אותה נורא. אבל היא יושבת כאן מולי, ואני יודעת שאם היא תפתח את פיה שוב תתקוף אותי מורת רוח וחוסר סבלנות.
אבל זה מה שהיא, תאומתי. ואני כל כך מצטערת, בשביל שתינו, שזה מעולם לא עבד בינינו. הלוואי והייתי חצי.

נופר :)
21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
SHIRA (לפני שנתיים ו-6 חודשים)
וואו, איך לא שמתי לב לביקורת הזו עד עכשיו?
אז בדיליי מטורף, אני מאחלת לך המון בהצלחה, אין לי תאומה, כי גם אני ואחותי לא בקשר מדהים, אבל יש לי תחושה שברגע שאני אסיים תיכון ואתחיל צבא, היא תתגעגע מאוד, אולי זה יהיה נכון גם לגביכן :)
~ניצוץ בחושך~ (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
וואי, לא היה לי מושג שיש לך אחות תאומה:0
תמיד דמיינתי אותך בת יחידה או משהו כזה...
המון בהצלחה, תמיד פה:)
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
יופי של קטע כתבת. גם אותי הנושא של תאומים מאוד מסקרן, למרות שלא התנסיתי בזה...
no fear (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
תודה רבה :)
לא, מומו, סביר להניח שהיא לא יודעת.
מוּמוּ (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
וואו. יפהפה. אני אוהבת אותך נופי~ היא יודעת איזו תאומה מיוחדת יש לה?
סוריקטה (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
אני חושבת שיחסים בין אחים משתנים באופן ניכר כשעוזבים את בית ההורים. אחיותי התאומות לא היו החברות הכי טובות לא כשהיו ילדות קטנות וגם לא בגיל ההתבגרות, אבל היום היחסים ביניהן טובים מאד. המרחק מאפשר לקבוע את המינון ו"לצרוך" רק את מה שמתאים לכל אחת מהן. באופן הזה הן מסתדרות מצויין, כך שנדמה לי שאי אפשר להסיק במצבך הנוכחי כיצד ייראו היחסים ביניכן.
snow fox (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
ביקורת מצויינת :) מה שהסברת על הגן הזכיר לי את הגן שלי, רק שאצלנו היו דברים קצת אחרים, אבל עדין דומים. לי אישית יש אחים תאומים שגדולים ממני בהרבה שנים וגם הם היו בגנים נפרדים ועדין בקשר טוב, בטח יותר ממה שלי יש אצלם. השורות האחרונות של הביקורת חיממו לי את הלב :)
no fear (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
תודה כולכם :)
שונרא החתול (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
סורי, בעניין של היומולדת אני לגמרי עם אחותך.
ותאומים זה אכן משהו מסקרן, מיוחד ויוצא דופן.
ותודה ששיתפת. צבטת לי את הלב.
פַּפְּרִיקָה (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
אוי נופי. כולי הזדהות עכשיו. אני שלולית הזדהות קטנה ודביקה. איך לעזאזל את מצליחה להוציא את זה ממני.
קריקטורה (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
כתבת נפלא.
Command (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
כריס XP
האופה בתלתלים (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
סחטיין על הנקודות ;)
ביקורת מקסימה ומופלאה. ממש. לי אמנם אין תאומה אבל האחים שלי מספיקים בהחלט לייסורי מצפון על הקשר בינינו. אני יכולה להזדהות מאוד עם כל מה שכתבת (כמעט, לי אין תאומה), וזה רק מוסיף ייסורי מצפון.
בהצלחה.
ג'ים (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
פרס,גנבת לי את המילים
שודד.
יאווו אתיודעתמה טוב בתאןמה זהה! אתן יכולות לקחת את הרישיון נהיגה אחת של השניה.ולהתחלף בתעודת זהות.ואף אחד לעולם לא ידע :0000000 אני רוצהתאום שיעשה שיעורי נהחגה וטסט במקומי :(
אני פשוט לא מספיק לעשות כלום
Command (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
אני לא חושב שיש לי מה לכתוב חוץ מ"בהצלחה". שתצליחי באמת לבנות את הקשר מחדש כי הוא באמת חשוב. ואני מקווה שאם השנים, ככול שתהיו רחוקות יותר פיזית (הקמת משפחה כל אחת בנפרד ועוד) תתקרבו יותר נפשית.
no fear (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
תודה רבה רבה לשתיכן :)
אין דבר שאעדיף יותר מאשר להיות בקשר טוב איתה, אבל אחרי כל כך הרבה שנים של ניסיונות אין לי את האנרגיה הדרושה להמשיך לנסות.
בכל מקרה, תגובותיכן חיממו את לבי.
yaelhar (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
הביקורת הזו נפלאה, באמת.
הציפייה של אנשים שתאומות יסתדרו היא מובנת אבל לגמרי לא הגיונית. כי כמו אחים אחרים - או אפילו הורים וילדים - למרות הקשר המשפחתי יש גם כימיה שהיא פרטית לכל זוג. אני לא חושבת שתאומוּת "או שזה תעופה או שזה נפילה", כדברייך. זה עוד הרבה בין שתי הנקודות שציינת.

והכי יפה בעיני שכתבת שאת נשטפת אהבה וחיבה כשהיא רחוקה. זה כל כך נכון - לא רק לתאומות (-:
בלו-בלו (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
ביקורת מצויינת. גם אני לא מכירה ספר על תאומים שלא מסתדרים, אבל אני מכירה 2 זוגות של תאומות שלא הסתדרו בילדותן. זוג תאומות זהות, וזוג תאומות לא זהות. זוג אחד קרוב מאוד כיום, וזוג אחד בכלל לא. בקיצור, אי אפשר לדעת.
ומה שמעצבן זה שאנשים מרשים לעצמם לדחוף את האף לעניינים פרטיים של אחרים. זה לצערי בטוח לא ישתנה...





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ