ברית של כסיליםג'ון טול4אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי!!! ספר מצחיק נורא! הדמויות הינן קריקטורות מגניבות של עצמן, המתוארות בצורה מוגזמת בכוונה! בקריאה האחרונה (קראתי אותו כבר פעמים רבות!) מתגלה קצת טרחנות בכתביו של איגניציוס("הגיבור") ,אבל אם מדלגים על הקטעים הללו מתגלה אחד הספרים הכי מגניבים שיש בדפוס העברי! תרגום מ-ע-ו-ל-ה!!! מעביר בצורה חלקה את כל מרכיבי הסיפור! ספר פולחן תרתי משמע!! חובה!!!
האחווהג'ון גרישם6אהבתי! שוב פעם גרישם מוכיח כאמן בתיאור הדמויות: שלושת השופטים המושחתים "גיבורי" הסיפור הינם גרוטסקים, קריקטורות מהלכות, ומרושעים שכיף לשנוא. הסיפור קצת חלש אבל בזכות שלושת השופטים (כ"שלושת הסטוג'ס" של עולם המישפט) הספר מהנה. מומלץ לחובבי ה Spitting Image (ע"ע ב YouTube) ודומיהם. נ.ב. מסיים כעת את "הצוואה" של גרישם שגם כן מומלץ ביותר!
שם שרו מאוחר הציפורים המתוקותקיט וילהלם10מדע בדיוני קלאסי. יצירת מופת קטנה ומרתקת ביותר. עקב ניסויים גרעיניים רבים קרינה הופכת את כל בני האדם לעקרים. משפחה אחת עשירה במרכז ארה"ב מחליטה לנסות לשמר את הגזע האנושי ע"י שיכפול גנטי. מה קורה לאותה התיישבות חדשה של בני אדם משוכפלים ומדוע אדם אחד בודד ,שבאופן משונה בכל זאת מצליח להיוולד ע"י רביה מינית, מעוניין למוטט את כולה ולגרום לאנושות להתחיל מבראשית. סיפור אפוקליפטי, פילוסופי, עם גוון מיתולוגי. התירגום מאוד מיוחד ואיכותי.
זמן הערערקיט וילהלם4יצירת מופת יפה ועצובה על עולם מוכה בצורת שמיתדרדר מדחי לדחי ללא שום תיקווה. התיקווה ספק מיתגלת לבלשנית שמפענחת כתב מוצפן. חשיפת יתר של תיאורים מהספר המקסים הזה תיפגע במקוריותו. ספר מד"ב איכותי ומומלץ ביותר.
משחק המושבעים (1996)ג'ון גרישם7גרישם התגלה כסופר מצוין ,ממש פנינה. העלילה יכלה היתה להכתב בידי כל סופר מתח בינוני אמריקאי, והעלילה באמת קצת מתישה באורכה וכמות ההתרחשויות הבלתי פוסקות, אבל, וזהו אבל ענקי, גרישם הצליח לבנות דמויות כל כך אמינות שפשוט תענוג להתודע אליהם: הדמויות ביקורתיות ברמה על גבול הקריקטורה, חלקן מצחיקות, חלקן גרוטסקיות, לחלקן הוא מקצין את תכונותיהם בצורה ממש מוגזמת, רובן נילעגות, בקיצור מלאכת מחשבת של בנית דמויות. יותר מכל זהו ספר על דמויות והעלילה הינה מין סוג של מנוע מאחורי הקלעים שגורם לדמויות להתנהג בצורות שונות (ובכך לתאר אותם בצורה יותר גרוטסקית). זהו הספר הראשון של גרישם שקראתי וכעת אני קורא ספר נוסף שלו, "האחווה", שכמו "משחק המושבעים" גם ב"אחווה" ניראה שהעלילה נועדה רק לשם הנעת הדמויות ותיאורן. אהבתי. מומלץ אבל לא לכולם. נ.ב. ראיתי קטעים מהסרט (הגרוע!!) שנעשה בעיקבות הספר, אם רצונכם להנות מהספר אסור לצפות בסרט כלל, וזה לא מחמת ספוילרים אלא בגלל הדמויות הכל כך גנריות ומשעממות שהסרט מציג - ניראה שיוצרי הסרט לא באמת הבינו את הספר לעומק.
הימנון ללייבוביץוולטר מ. מילר הבן11ספר מד"ב מדהים ומופתי עם נופך פילוסופי. את תקציר הספר ניתן לקרוא בסיכום הגירסה החדשה שלו. אין לי הרבה מה להוסיף מעבר למה שאחרים כבר כתבו לפני רציתי רק לכתוב את העינין הבא: במקביל לקריאת הספר יצא לי לצפות בסרט המופת "אגורא" המספר את חייה הטרגיים של היפאטיה שנרצחה על ידי קנאים נוצרים ב-415 לספירה. היפאטיה חייתה באלכסנדריה העתיקה, אחת מענקי הרנסאנס הגדולים שאי פעם חיו, בתקופתה סיפריית אלכסנדריה הנודעת של הזמן העתיק שיגשגה ולבסוף נהרסה ע"י אותם קנאים דתיים. מרתק להשוות את שתי היצירות האדירות הללו: הספר מראה לנו את הצדדים היותר מעניינים של הדת ,אשר לאלו שסוגדים למדע (ולבסוף בעזרתו רוצחים את עולמנו) מהווה אלטרנטיבה שפויה בעולמנו הכוחני המעריץ אלימות (למרות שבסוף הספר צצה לי מחשבה שלדת יש נגיעה, אומנם בצורה מאוד עקיפה, להרס העולם); והסרט מראה לנו את הסכנה שקיימת בדת שאפילו אם אנשים טובים יאמינו עדיין כל מאמין עלול להתדרדר בקלות רבה לפונדמנטליזם קיצוני ורצחני.
בעולם נהדר ואכזראנדריי פלטונוב16וואו, איזה ספר מדהים! הביקורות הקודמות מסכמות יפה מאוד את הספר. ראוי לציין את המשפטים ושילובי המילים המקוריים, חלקם מצחיקים עם הומור מתחכם, פשוט חווית קריאה מדהימה לאלה שאוהבים להתענג על הטקסט עצמו. הסיפור האחרון "חופרים יסודות" מאוד ארוך ולפרקים טיפה מתיש ,אבל אם קוראים אותו כשלא עייפים (ואולי אף אחרי שינה בריאה) הוא מתגלה כפנינה ממש! תענוג! מומלץ ביותר לאוהבי הספרות! נ.ב. ראוי בהחלט לציין את התירגום המופתי של נילי מירסקי!
קלפים של כליהרוג'ר זילאזני3מותחן פנטזיה/מד"ב מצויין. מלא אדרנלין. ספר קליל, קצרצר ומהיר ביותר. קצת פחות מקורי לעומת הספרים הקודמים בסידרת אמבר (שהינם יצירת מופת) אבל שווה קריאה. מומלץ!
לקוף יש בעיהג'וליה דונלדסון20בגן טרום חובה לא ישנים בצהריים ולכן בתי נרדמת השנה בשעות בלתי סבירות ולכן אני זוכה לבלות מעט זמן איכות עם בני הקטן (בלשון העם: שנה ועשר), שבדרך כלל גדל לבד כשדמויות המפתח בחייו הן אחותו, טובי דובי ויובל המבולבל (אוי לבושה) ולמרות זאת מגלה סימנים של אינטיליגנציה. ולכן הקראתי לו היום את הספר 'לקוף יש בעיה' או בלשונו 'הספר סל הטוף' (מפני שהוא גרסה מודרנית של טופלה טוטוריטו), שהוא נזכר בו כשאכל בננה. (אינטיליגנט. כבר אמרתי?)ולכן הרגשתי צורך לציין לטובה את הספר הזה, כמו את שאר ספריהם של ג'וליה דונלדסון ואקסל שפרד בהם נתקלתי. הם פשוט ספרי ילדים מקסימים. מאויירים להפליא, כתובים בהומור ובחן ומה'ספר סל הטוף', באופן ספציפי, אפשר אפילו ללמוד קצת על חיות באופן חף לחלוטין מדידקטיות מיותרת וזאת בניגוד,וסליחה על ההשוואה הלא הוגנת, לדייגו (למי שלא יודע- בן דוד של דורה), שאמנם בזכותו יוכלו, אולי, ילדי לזהות צ'ינצ'ילה או עצלן תלת אצבעי כשיזמן להם הגורל לפגוש אותם... אך במחיר של חשיפה לדידקטיות צעקנית וחסרת חן באופן בולט. וכדי להוסיף עוד רובד לביקורת הלא עניינית הזאת (שעיקרה, אם לא שמתם לב, הוא שוויץ של אמא פולניה + הסגרה מביכה של האנסמבל התרבותי ממנו שואבים אני וילדי) נזכרתי במשפט אהוב מתוך 'עליזה בארץ הפלאות' בתרגומו של אהרן אמיר: "פעם פעמיים הציצה בספר שאחותה קוראת בו, אולם לא היו בו שום תמונות ושום שיחות, 'ומה חפץ בספר' הרהרה עליזה, 'שאין בו תמונות או שיחות?'" 'לקוף יש בעיה' הוא ספר שכולו תמונות ושיחות. עליזה לא היתה מניחה אותו מהיד.
לקוף יש בעיהג'וליה דונלדסון1ספר שילדים מאוד אוהבים. יש בספרים ש ג'וליה דונלדסון משהו כל כך שובה לב גם לזעטוטים וגם למבוגרים המקריאים. פשוט קסם של ספר.