הספר מספק תשתית מושגית טובה של עקרונות בזן בודהיזם, ומתווה מהלך היסטורי ורעיוני נהיר. בהתאם לאופיו המתוחכם אך הקשה לתפיסה אינטלקטואלית של הזן, הספר לא סוקר את הרעיונות וההתפתחויות המוצגות בו בצורה תבניתית נוסח סיכומים ותשובות בית ספר, אלא כמו סוחף למסע ששואף להבנה בלתי אמצעית. על כן שלובים בו קואנים (חידות חסרות היגיון רציונלי כגון "אם עץ נופל ביער...") ושירי הייקו רבים.

על אף שהספר לא מתמקד בפן הפרקטי של תרגול הזן והמדיטציה, אין ספק שהקריאה בו פתחה לי אופקים של דרכי חשיבה והתבוננות נוספות. כמו כן, הוא עזר לי לזהות ולהבין יותר יישומים ופרשנויות של תרבות הזן במערב וייצוגים שלה ביצירות שונות. בכלל הייתי שמחה אם היה מקדיש להן התייחסות מעמיקה מעבר לאזכורים הפזורים לאורך הספר, כיוון שבסיכוי סביר המפגש הראשוני שלנו עם פילוסופיית הזן מתרחש בתיווכה של תרבות המערב, ולאו דווקא דרך אורח החיים היפני, הגם שהפרק שהוקדש לאומנויות ואסתטיקת הזן ביפן היה מעשיר.

בהינתן כל זאת, המבחן האמיתי של הספר והמסר שהועבר בו יהיה מבחינתי לנסות לקרוא בשנית את "זן ואמנות אחזקת האופנוע", ולראות אם אצליח לקלוט ממנו יותר... אבל כך או כך מומלץ לקריאה.

בספרון זה סוקר פרופ' יעקב רז את שורשיו ההיסטוריים של ה"זן בודהיזם", התפתחותו והתפצלותו לזרמים שונים מהמזרח הרחוק, הודו, סין ויפן ועד לאופן השתרשותו במערב. ההסברים והדוגמאות מובאים דרך סיפור חייהם המרתק של מורי הזן הקדומים ועל אף אופיו ה"לימודי" אופן כתיבתו נוח ומעניין לכל. החיבור בין "זן" לבודהיזם אינו מוסכם
בכל מקום וע"י כל מלמדי ה"זן" וכמובן שאינו מחייב (את אימוץ דרך הבודהא) פשוט מעניין וחכם.