יש תאוריות מתמטיות-פיזיקליות שפרט לשמן המפורסם אין לי שמץ הבנה בהן כמו תורת היחסות או תאוריית הקוואנטים. הדבר היחיד שאני יודעת בהקשר לאחרונה - וגם הוא לא מדוייק במידה נפשעת, ונשען במידה רבה על הספר הזה - הוא שמבחינה תאורטית שאפשר להימצא בשני מקומות בו-זמנית (כלומר אטום, לא בן אדם, אבל בן אדם מורכב מאטומים אז...) וכן שמימד הזמן הוא מעגלי, לא ליניארי. ולפני שנקבל ביחד כאב ראש על נסיון לדמיין את מה שהאדם הסביר לא בנוי לדמיין, נעבור לספר הזה.

אמברוז מנסה להמחיש את תאוריית הקוואנטים. לתאר מצב בו יקומים מקבילים עד (כמעט) אין סוף מתפצלים והאנשים החיים בהם הם כמעט - אבל לא בדיוק - אותם אנשים. יש יקום לכל בחירה. בכל צומת של החלטה של כל אדם - כל החלטה נלקחת באחד היקומים. באחד פנית שמאלה, באחד ימינה, באחד המשכת ישר ובאחד חזרת על עקבותיך באחד חנית בצד... לכל בחירה ואפשרות יש יקום משלה. מבלבל? זה כלום לעומת התאורייה.

הנושא הזה שובה את הדמיון וכבר נכתבו עליו ספרים לא מעטים שאת חלקם קראתי. הספר הזה מתאר אחד "ריק" המילטון שחי לו חיים מאושרים עם אשתו אן שהוא אוהב מאד ובנו הקטן צ'ארלי. בגלל אסון הוא מגיע ליקום מקביל בו בן דמותו "ריצ'רד" המילטון נשוי לאן אבל אין להם ילדים. בן דמותו פחות ספורטיבי וספונטני ממנו, יותר עשיר ופחות מאושר ממנו. יש בסיפור תאור מצב דומה לריבוי-אישיויות שהוא הפרעה נפשית (ממשית מאד) שיכולה להיות קשה מאד, אבל אמברוז ממהר להכחיש ריבוי אישיויות, ודבק בריבוי יקומים.

הרעיון מעניין מאד. הביצוע הרבה פחות. לו הספר היה גרף הוא היה נראה כמו א.ק.ג. באמצע התקף לב. עולה לגבהים ויורד לעמקים. הוא קצת רומן, קצת סיפור מתח, קצת ספר מדע פופולרי (כנראה שגם הספר חי במספר יקומים מקבילים...) מה חבל שאין לו יכולת להמחיש היטב את הרעיון השונה, והוא מסתפק בסיפור בנלי עד הזוי. שלושה כוכבים על פער בלתי נסבל בין הרעיון לביצוע, ועל תרגום מגושם (אלא אם זו הכתיבה וסתם השמצתי את המתרגמת.) ולמרות כל אלה - הרעיון מעניין מספיק כדי שאחוש שקיבלתי משהו בתמורה.

כמו פרק טוב במיוחד של "אזור הדמדומים". מהנה רומנטי והסוף די מפתיע. מומלץ לאוהבי המד"ב לייט.