הביקורת נכתבה ביום חמישי, 4 בפברואר, 2016
ע"י shlomitzi
ע"י shlomitzi
**** אזהרת ספויילרים למי שלא מעוניין בהם, נא לדלג לחלק האחרון של הביקורת.
שחור ולבן, אלא הם פני החברה הישראלית כמו שמובאים לנו בספרה החדש של איריס אליה כהן, גלבי.
בספר מסופר על שתי חברות מילדות שהן בעצם היפוך אחת של השניה.
האחת "שחורה", תימניה, אחות לילדת חטופי תימן - זוהרה.
השניה "לבנה", בת לניצולי שואה, אחיה נהרג במלחמת יום הכיפורים - אדיבה.
הן היפוך אחת של השניה והדבר ניכר על פני כל אורך הספר. למשל: האחת איבדה אחות, אחת איבדה אח. אחת גדלה בבית שבו ההורים בעצם לא נמצאים (אבא בים או במרסיי, אמא מחפשת את האחות) ואחת בבית שבו ההורים נמצאים כל הזמן ושולטים על כל תנועה שלה. האחת חיה וגדלה לתוך החוסר של אחותה, השניה חיה בתוך סוד גדול, ההורים לא רוצים לספר לה איך איבדו את כל המשפחה בשואה. אלה רק דוגמאות ספורות. ההבדלים הסותרים בניהן מורגש לאורך כל הספר, כמו שאמרתי שחור ולבן.
הספר עובר בין העבר להווה באופן תדיר. ההעלילה העכשווית של הספר מתרחשת ביום שלפני יום הכיפורים, מוטיב שלעצמו חוזר שוב ושוב לאורך כל העלילה, למשל אחיה של אדיבה נהרג במלחמה הזו וכפי הזכור לי גם החבר שלה בתקופה ההיא נהרג במלחמה.
המוטיב של יום הכיפורים מתקשר בעיניי לחשבון נפש, והרי בזה בעיניי עוסק הספר. חשבון נפש על הרבה מאוד נושאים בחברה הישראלית, כמעט ללא עלילה רציפה כלל.
החברות הטובה בין הבנות לא קרתה במקרה, אלא כמחווה של אמא של אדיבה כלפי זוהרה, בגלל חלקה הלא ברור בחטיפת אחותה, ועל כך אנחנו למדים לאט לאט במשך כל הספר, ולמרות שהן חושבות אחת על השניה כל הזמן, בעלילה העכשיוות הן לא נפגשות ואפילו לא מדברות אחת עם השניה בטלפון. החלק הזה קצת איכזב אותי כי היה לי מעניין לדעת איך האינטרקציה בניהן כיום ולא רק בילדות.
בספר יש גם סיפור אהבה (כמו שאני אוהבת), שנבנה לאט לאט, אפילו בצורה בלתי מורגשת ופתאום מתממש. הרגיש לי קצת כאילו בגלל שזה כמעט סוף הספר זה קרה פתאום, בצורה לא פורפוציונלית למתח שנבנה. חבל, זה היה יכול להיות הרבה יותר אמין ויפה אם זה היה קורה לאט יותר.
התאורים בספר - מאוד ארוכים ולפעמים לא ממש מובנים ולמרות זאת לרוב אהבתי אותם. הם הוסיפו טעם וייחודיות לספר.
הנושאים הקשים שהספר עסק בהם - השואה וילדי תימן החטופים - מאוד מסקרנים. אולם להרגשתי כמו בסיפור האהבה, הספר עסק בהם קצת בסוף ולא מספיק לטעמי.
***מי שלא רוצה לקרוא ספויילרים שימשיך כאן.
לאחר קריאת הספר נשארתי עם טעם של עוד. ומצאתי את עצמי ימים ארוכים אחרי סיום הספר מחכה להמשיך אותו. הסוף, כמו שאמרתי פתאומי ובלתי צפוי ומשאיר הרבה סימני שאלה.
חווית הקריאה שלי הייתה מוזרה קצת. בהתחלה הספר נמשך ונמרח והיה לי קצת קשה להמשיך אותו. אבל אני לא אחת שתנטוש ספר באמצע ובאמת לקראת הסוף כן נתפסתי בעלילה ונהנתי ממנו מאוד.
בסך הכל אהבתי את הספר, הרגשתי שיצאתי ממנו עם עוד קצת ידע על מה שקרה לילדי תימן החטופים, למרות ששוב, לדעתי הפוטנציאל של הרחבת הנושא באופן מקיף יותר לא מומש פה.
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
