לב לבן כל כך? יותר נכון, ספר חופר כל כך.
לסופר שכתב אותו קוראים 'חוויאר מריאס'. או יותר נכון, 'חופר מריאס'. או עוד יותר נכון, 'חופר נמאס'.
לא אגזים אם אומר שהדבר היחיד שלא מעייף בספר הזה, הוא הכריכה (אלא אם כן אתה נער מתבגר שטוף הורמונים, ואז גם הכריכה תעייף אותך בשלב מסויים...)

***

בסך הכל הספר התחיל לא רע: בחור נשוי יוצא עם אשתו להוואנה שבקובה לירח דבש. הוא מביט מהמרפסת במקום שבו הם שוהים וצופה אל הרחוב, ועינו מבחינה בבחורה שמחכה למישהו בחוסר סבלנות. עיניהם נפגשות, והבחורה קוראת לו, כאילו היא חושבת שהוא הבחור שלו חיכתה, אף על פי ששניהם זרים גמורים. כעבור זמן מה, מגיע אדם אחר, והבחורה הקובנית מתנצלת על טעותה בזיהוי השגוי, כאילו שוכחת מהבחור הנשוי ומתמסרת לבחור החדש שהופיע, זה שחיכתה לו מלכתחילה. הבחור הנשוי מגלה שהם לנים בחדר סמוך, ומצותת לשיחתם ולסודות שעולים עם השיחה, סודות על אישה הנשואה לאותו בחור שהבחורה הקובנית מדברת איתו, אישה אשר היא דורשת מהבחור שיהרוג כדי שיוכלו להיות ביחד.

עד כאן מעניין. עכשיו מגיע החלק החופר.

לספר הזה אפשר לקרוא "ספר הסוגריים".
למה הכוונה? פשוט מאוד, כל כמה משפטים יש סוגריים.
לצורך ההמחשה, אקח את הפיסקה הקודמת שכתבתי בסקירתי ואוסיף לה מדי פעם כמה משפטים בתוך סוגריים.
הנה, כך:

" בסך הכל הספר התחיל לא רע (כלומר, טוב). בחור נשוי יוצא עם אשתו להוואנה שבקובה לירח דבש (הם במקור ממדריד, אף על פי שלגבר יש קרובי משפחה רחוקים שמוצאם מקובה). הוא מביט מהמרפסת במקום שבו הם שוהים (מלון או חדר שכור, אין לדעת) וצופה אל הרחוב (סתם כי בא לו, פשוט כך, ללא כל סיבה מיוחדת. אולי כדי לשאוף אוויר, אולי כדי לסקור את יופי מראם של רחובות העיר הוואנה מלמעלה, אין לדעת), ועינו מבחינה בבחורה שמחכה למישהו בחוסר סבלנות (וזה בלשון המעטה, היא הולכת וחוזרת שוב ושוב אל אותה נקודה, מצד לצד, מתנגשת באנשים ומרוב רוגז ומתח אף לא טורחת לבקש מהם סליחה). עיניהם נפגשות (ליתר דיוק, הוא מסתכל עליה והיא מבחינה במבטו), והבחורה קוראת לו, כאילו היא חושבת שהוא הבחור שלו חיכתה (היא באמת חשבה ככה, לא כאילו!), אף על פי ששניהם זרים גמורים (כאמור, הוא ממדריד, כף רגלו מעולם לא דרכה בקובה, והיא קובנית ילידה). כעבור זמן מה, מגיע אדם אחר (אותו אדם ממש צועד לעברה של אותה קובנית), והבחורה הקובנית מתנצלת על טעותה בזיהוי השגוי, כאילו שוכחת מהבחור הנשוי ומתמסרת לבחור החדש שהופיע, זה שחיכתה לו מלכתחילה (כלומר, ניתן מכך להניח שהיא התבלבלה במראה שלהם, שאולי הם נראים דומה אחד לשני, או שראייתה קצרה והיא התקשתה לראות מרחוק). הבחור הנשוי מגלה שהם לנים בחדר סמוך, ומצותת לשיחתם ולסודות שעולות עם השיחה (הוא ממש מצליח לשמוע את קולותיהם מבעד לקירות), סודות על אישה הנשואה לאותו בחור שהבחורה הקובנית מדברת איתו, אישה אשר היא דורשת מהבחור שיהרוג כדי שיוכלו להיות ביחד (כלומר, ניתן להסיק מכך שאולי הם מנהלים איזשהו רומן)".

עכשיו אתם מבינים על מה דיברתי? יופי. ארוך, מעייף, פסקאות רצופות ללא הפסקה, וכל זה עוד כש-90 אחוזים בערך מהספר הם תיאורים ולא שיח בין דמויות, כך שהכתב מאוד צפוף ואין רווחים והכל עמוס בסוגריים.

אבל הספר חופר לא רק מבחינה תחבירית. גם מבחינת העלילה שלו, לא הבנתי כל כך מה הוא רוצה. בסדר, נישואים מלאים בסודות ונישואים יכולים להיות דבר מסובך מאוד, אבל עדיין, למה לזוז מהעלילה המרכזית לכל מני תתי עלילות, במסגרתן למשל תיאורים משעממים ומעייפים על עבודות התרגום והמתורגמנות (הגבר והאישה הנשואים שנמצאים בירח דבש בקובה, עוסקים בעבודה זו) או יחסיו של הגיבור עם בני משפחתו השונים והמשמימים?

לסיכומו של דבר, ספר מפוספס לטעמי. ייאמר לזכותו, שקראתי אותו בתקופה מעייפת לא פחות, כך שהכל יחסי. אמן שנדע ימים שקטים יותר.

בוקר טוב
בסוף קראתי עד הסוף ועדיין הספר לא משהו, באמת. אע"פ שהוא באמת נהייה מותח לקראת הסוף ומסתורי הוא כבר מההתחלה. ואני אוהבת לקרוא ספרים מתרבות אחרת ומארצות אחרות, אז אולי הוא קצת גברי, ובכל מקרה מספר סיפור גברי. יש עניין בסיפור אהבה וגם ביחסים, אך יש חזרתיות מסוימת שהיא יכולה להיות מעניינת מוסיפה או מעיקה מידי בסופו של דבר, אז כול קורא יחליט לעצמו. אהבתי את זה שאנחנו לומדים תוך כדי את מקבט של שיקספיר, יופי לנו תענוג.
אסכם גם שהסופר תורגם ב 5 מספריו לעברית שזה ממש הרבה ושהספר הזה יצא גם במהדורה חדשה ועליה אין בכלל ביקורות. מספר הביקורות על הספר הן 6 והדעות חלוקות לגבי כמה כדאי ומומלצ באמת להשקיע בספר הזה וזה מוצא חן בעיני כי אז אני לא לבד בזה שהספר לא ממש משהו בסופו של דבר.
84 הצעות מכירה זה הרבה מאוד תאחלס אז כן מעיד על פופולריות של הספר. למהדורה החדשה יש 37 הצעות מכירה שזה גם הרבה.
טוב מקווה שזה מספק אתכם. שאו ברכה וראו טוב. חמישי שמח. 24-11-2022 13:18

הספר הזה הינו כמו סוד אפל המרתק אותך לדעת ולגלות את תוכנו, אך משאתה מגלה אותו אתה מרגיש כי הוא לוקח אותך לתהום.

הספר בוחן את מהות קשרי אהבה והזוגיות, הן מבחינה פילוסופית והן במציאות. הספר מתח אותי בקריאה, לפני גלוי הסוד עוד בחנתי והרהרתי לגבי התאוריות הפילוסופיות אשר הועלו בעלילה. האם הן מחזיקות מים לפחות במקרה שלי. לאחר גלוי הסוד הספר עורר בי רגשות עזים של כעס, היות וממש הרגשתי כי איני מתחברת לשום תאוריה אשר הועלתה.
חואן נשוי טרי לאלייזה, שניהם מתורגמנים ומתרגמים, אשר הכירו והתאהבו במהלך עבודתם.

חואן יודע, כי אביו התחתן בשנית עם אחות דודתו, וכי דודתו נפטרה ממחלה. כשהוא ניסה לדלות פרטים לגבי העבר מאביו הוא נתקל בהתנגדות מצידו. הפרטים מתגלים בהמשך העלילה בעזרת אשתו החברותית.

קשה לי להמליץ על הספר, היות ולא אהבתי את סודו האפל.

"אפשר להיכנס?",שאלתי באנגלית במבטא אמריקאי כביכול.
"כן כן,בבקשה" ענתה הבוחנת עם חיוך.
"אז ספר לי קצת על עצמך",היא אמרה.
"קוראים לי עומר,אני בכיתה י"ב,אני לומד במגמת ביולוגיה ומדעי הרפואה.ההורים שלי גרושים,יש לי אח תאום לא זהה ואני אוהב לקרוא ספרים".
"לקרוא ספרים?באמת?איזה ז'אנר?"
"או",אמרתי בנופך מלודרמטי,"מכירה את הספרים האלו העבים,האלו שכבר מתחילים להצהיב מרוב שהם ישנים ויש להם ריח כזה אופייני?"
"כן.."
"אז ספרים כאלה.אבל גם ספרים יחסית מודרניים,בעיקר ספרות קלאסית".
"וואו,קצת נדיר למצוא מישהו שקורא ספרים כאלה".
"כן,אני יודע,אני זן נכחד",עניתי כאילו זאת הפעם הראשונה שאומרים לי את זה.
"ואיזה ספר אתה קורא עכשיו?"
"אני קורא עכשיו את לב לבן כל כך של חוויאר מריאס.מכירה?"
"לא,ספר לי על הספר",אמרה בניסיון להמשיך את השיחה.
"האמת,אני לא בטוח בעצמי על מה הספר.הוא התחיל מקרטע קצת,יותר מדי פילוסופי ואג'נדה של הסופר הוכנסה.הספר מתאר דמות שרק לקראת סוף הספר מגלים שקוראים לה חואן.חואן נשוי ללואיזה,ושניהם מתרגמים ומתורגמנים שנוסעים הרבה בחו"ל.אבא של חואן,ראנז,היה נשוי פעמיים לפני שהתחתן עם אמא של חואן.אשתו השנייה של ראנז הייתה אחות של אשתו השלישית,אבל היא התאבדה מסיבה לא ידועה.רק בסוף הספר מגלים למה היא התאבדה.גם רק באמצע הספר מגלים שהאבא היה נשוי למישהי קובנית,וזאתי הייתה אשתו הראשונה."
"ולמה לא חיבבת את הספר?"
"הוא היה ספר נחמד,שלא תביני לא נכון.אבל הוא היה בעייתי.הרבה עמודים בספר הסופר רק דחף פילוסופיית חיים סוג ב' ולא כל כך התמקד בעלילה.הייתה תחושה כאילו העלילה היא רק אמצעי שלו להעביר את פילוסופיית החיים שלו,ולא באמת עלילה לשם עלילה וספר לשם ספר".
"ומהי בעצם הפילוסופיה שלו?"
"לומר את האמת,לא הבנתי בעצמי מה הפילוסופיה שלו.היו הרבה ברבורים על תשוקה,מה זה אהבה,על זה שהחינוך שאנחנו מקבלים מההורים מכתיב איך נהיה בעתיד,אבל יותר מזה לא הבנתי."
"ומאיפה בעצם מגיע השם של הספר,שם קצת ייחודי לא?"
"הסופר מסביר את זה בספר.זה בא מאיזה ציטוט ממקבת של שייקספיר.כשליידי מקבת אומרת שידיה מגואלות בדם אבל ליבה לבן,משהו כזה.כביכול הלב הלבן מראה תמימות,טוהר,או אולי דווקא פחדנות.בכל זאת,יש מקום לפרשנות בספרות."
"רגע,ומאיפה הספר?קנית אותו או ששאלת אותו מספרייה?"
"לקחתי אותו מספריית בית ספר.זה קצת מצחיק,כי על הכריכה יש צילום של בחורה עירומה,ובית הספר שם פתק גדול וצהוב והדביק אותו על הכריכה,כאילו מין צנזורה.זה קצת אבסורד,כי יש בספריית בית הספר ספרים שהתוכן שלהם יותר גס ובוטה מאשר התמונה על הכריכה.אז כאקט של מחאה תלשתי את הפתק."
"קצת נועז לא?"
"לא ממש,מרד ההתבגרות שאף פעם לא היה לי."
"אוי,תראה,כבר נגמר לנו הזמן.טוב,היה נחמד מאוד לדבר איתך.אני אתן לך לנחש בעצמך כמה קיבלת בבגרות"

יש ספרים שמושכים אותך מההתחלה ואז מרפים טיפה רק כדי שתחשוב שהקסם פג כאילו בודקים אם אתה סבלני ואם אתה צולח את המבחן מסתערים עליך ולא מרפים.
יש בספר סצינות מדויקות בהם במספר מילים מכניס אותך המספר למקום ולזמן המסופר – כאילו אתה עומד שם ועוצר נשימתך כדי לא להפריע לדמויות אבל שומעים מעבר לקיר במלון בהוואנה ומרגישים את מאוורר התקרה – העין תמיד מושכת לחצאית שלא יורדת יותר ומרגישים את השקט המהדהד של המוזיאון.
לא הייתי קורא לספר מותחן פסיכולוגי או מותחן בכלל – למרות שיש בו מתח וסוג של תעלומה - אני לא בטוח איך הייתי קורא לו .
זה בעיקר ספר על יחסים ונוגע בצורה יפה בפחדים שיש להתחייבות לבן \בת הזוג למשפחתם ולעברם. במיוחד אהבתי את תיאורו של הצד הבעייתי של "לגור איתו".
למרות שנחשפים לעולמו הפנימי של המספר אי אפשר ממש להגיד שמכירים אותו – באופן כללי הספר מזכיר קצת את הכתיבה של מורקמי – סוג של זרימה של אירועים שכאילו קשורים ואולי גם לא.

יש לספר נקודות בעיתיות בהן הסופר מספר את פילוסופית חייו ושאלות לא פתורות לגבי דמויות .הספר מעלה את הנקודה של עד כמה אנחנו רוצים לדעת מי היו הורינו
.לפני שהם היו הורינו – נוגע בה ועוזב וחבל

לסיכום : זה ספר טוב ואני ממליץ בחום.

אחרי ספרים כאלו אני מתקשה לכתוב או להתבטא.
הספר שואב אותך מיד, נוגע במחשבות הכי נסתרות של הדמויות בטבעיות, כאילו סביר לגמרי לעסוק בהן.
המצבים אליהן הדמויות נכנסות גרמו לי לזוז באי נוחות, כשתוארו הדמויות מסביב ולא הדמויות שמובילות את הסיפור ברגעים מכריעים זה היה שונה מכל מה שקראתי...
כמו שאמרתי- יכול הביטוי שלי לקוייה אחרי ספרים מהסוג, אבל מדובר באחד הטובים גם אם לא הצלחתי להעביר את התיאור בשפתו היפה של הסופר הנדיר הזה.
נפלתי מהספר הזה. אמנם התביישתי לקרוא אותו בציבור בגלל העטיפה האירוטית, אבל תוך תוכו של הספר אינטימי הרבה יותר, ועדיין לא מביך מספיק כדי שאסגור אותו ואחשוב שמדובר בסוטה ופסיכי שהחליט לכתוב ספר מהטירוף שלו.
כתוב נהדר, מסקרן ומותח, פותח את הראש וסוגר אותו בו זמנית.

לא זוכר הרבה מהקריאה וזה לא לטובה.

מתאר בצורה מוכרת קשר מסוג בן זוג - בת זוג - אבא של בן הזוג. מנסה לנתח, די בשטחיות, חומרים שמהם עשויים חיינו הזוגיים. די שיעמם אותי.