ביקורת ספרותית על זה לא שאני לא אוהבת מאת אורית הראל
ספר מעולה

---

כמו שכתוב בתקציר, הספר עוקב אחרי דמות בשם נילי, שהיא בחורה שנונה ומאוד אינטליגנטית, שמנהלת רומן במשך שנים עם גבר נשוי.
הסיפור הוא לא ממש על הרומן עצמו אלא על החיים של נילי, ובמאה העמודים הראשונים אנחנו נחשפים לחוויות ילדות שלה, ולגברים שהיא יצאה איתם לפני שהיא נתקעה על גבר נשוי בשם גדי.

אני רק רוצה להגיד, שהעמודים הראשונים היו לי מאוד עצובים, ושהיה לי מאוד מאתגר לקרוא אותם בשבת.
פשוט הרגשתי כאב מכל כך הרבה דברים, רמת ההזדהות שלי... משהו באיך שהספר כתוב גורם לי להרגיש שאני מזדהה עם איזשהו כאב עמוק, שהוא אולי הסיבה למה נילי ביזבזה כל כך הרבה זמן על גבר שהיא יודעת שלא יכול להיות לה איתו עתיד.

ברגעים אלה, גם אני מבזבזת זמן ואנרגיה על מישהו שאין לי איתו עתיד, אז הרגשתי מחוברת לסיפור גם מהכיוון הזה, שבו המצב הרומנטי פשוט לא אידאלי לדמות, אבל היא מאוהבת.
אם מזדהים עם זה, זה פשוט כל כך כואב, ואני מרגישה ככה כשאני בזבזתי בינתיים פחות משנתיים, והיא ביזבזה עשור.
"מגולל את קורותיה של שנה אחת של התפכחות בחייה של נילי" - זאת השורה שהכי מתארת את הספר עבורי, התפכחות, ואני חושבת שזה בהחלט משפיע על אנשים כמוני שגם הם צריכים להתעורר על דברים.
אני כמו נילי, גם לא מסתדרת הכי עם ההורים שלי, גם לא מכירה את העבר שלהם, גם לא מנהלת איתם שיחות קשות, גם מסתירה מהם דברים גם אם זה לא רומן עם גבר נשוי.
ושוב זה לא רק הנושאים, אלא הדרך שבה מציגים אותם, זה פשוט מרגיש כל כך אמיתי, הזמן שעובר, הפיספוסים, ההחלטות השגויות.
זה שונה מהרומנים שאני קוראת, ככה זה כשאני קוראת פרוזה, אני יודעת שלא מבטיחים לי סוף טוב.

בכל מקרה אני מאוד ממליצה על הספר הזה, אבל מדגישה שהוא כבד, ויש שיגידו אפילו קורע לב.
אצלי הדגש היה החוויה של ההתבגרות וההתפכחות ושל הזמן שעובר.
הספר יצא לאור ב-2004, אז נהניתי גם מזה שהסיפור מראה תקופות שבהן לא הייתי קיימת, ומתקדם עד שהוא מגיע לזמן ההווה שהוא כנראה 1999.

אני חושבת שלפני שקראתי את הספר ראיתי איזושהי ביקורת, אולי באתר עברית, על כך שהספר הזה הוא בכלל לא על הרומן עם הגבר הנשוי ושזה בקושי מופיע.
וזה נכון באיזשהו מובן, אנחנו רק יודעים שהיא מאוהבת בו, ואנחנו יודעים שזה מה שגורם לה להישאר איתו, אבל אין שם ממש תיאור של גדי מתנהג בצורה מקסימה.
אפשר לראות שיש לו כריזמה, אבל כמו שאחת הדמויות תיארה אותו, הוא בהחלט "קצת נפוח".
אז החלק העיקרי פה שקשור לרומן, זה בעיקר המחיר שנילי משלמת, ואני לא בטוחה שאנחנו מקבלים פה תשובות ללמה היא כמו שהיא.

הדמות שלה בהחלט מוגשת לנו בצורה שמאפשרת לנו לנתח אותה, ולהבין שהבחורה כנראה צריכה פסיכולוג אבל בחיים לא תלך, והיא גם דווקא נורא מסתדרת בחיים ומצליחה, אז לשם מה.
בגלל שהיא לא הולכת לפסיכולוג, בגלל שהיא לא מתעמקת בדברים, אנחנו גם לא ממש נחשפים ללמה נילי היא כמו שהיא.
אבל אני חושבת שאולי אנשים עם ניסיון חיים יותר רחב ממני, יבינו את נילי יותר טוב ממני.
אני בעיקר הזדהיתי איתה, אבל להבין למה היא כזאת?
פשוט האשמתי את העבר שלה, ששוב, אם לא ציינתי זאת קודם בצורה מספיק ברורה, היה מאוד עצוב.

זה היה עצוב כי... הדברים שהיא סיפרה עליהם, זה פשוט הרגיש שהיא חוותה אכזבה אחר אכזבה, מגיל קטן ועד גיל בגרות.
שהיא אפילו זועמת על אלו-הים, כי הוא לקח ממנה דברים סתם כי הוא יכול.
לא יודעת, זה היה פשוט כל כך אמיתי, שזה באמת היה עצוב.
החלק הראשון של הסיפור הוא ללא ספק החלק הכי קשה מבחינתי, אפילו שמההתחלה כבר מקבלים רמז לעוד משהו עצוב שהולך לקרות, אבל איך שזה נכתב - לא נחווה לי ככזה עצוב.
זה נחווה לי כמשמעותי, איכותי, ובאמת התפכחות.

אז אני מניחה שאם אתם בוחרים לקרוא אינטואיטיבית כמוני, ומשום מה אתם מרגישים שאתם צריכים להתפכח ולהתעורר למה שבאמת חשוב בחיים, אולי הספר הזה יתאים לכם.
בעיקר במה שנוגע למערכות יחסים עם קרובים ומשפחה.


–
"איילת הפכה לכומר הווידויים שלי, לקיר המגן שלי, תעלת הניקוז, כרית ספיגה. סיפרתי לה הכול ובפרטי פרטים, אחרי שלא יכולתי יותר לשמור דברים רק לעצמי. הייתי חייבת לשתף מישהו. לאיילת יכולתי להגיד הכול, ואת כל האמת, כי גם כשהיא לא הסכימה עם שום דבר שחשבתי, הרגשתי או עשיתי, היא תמיד הקפידה להשמיע את דעתה ההפוכה, לנסות לנער אותי ואחר כך לעמוד לצידי.
'הוא טיפוס של דג קר,' ניתחה אחרי שפירטתי באוזניה את כל תולדות הנפשות הפועלות, מהדהדת מולי אזהרות ישנות של שמשון, מלפני שנות אור. 'הוא תמיד יעשה מהתחלה את החשבון, עד הסוף. ובחשבון הזה לעולם לא יהיה לו כדאי לעזוב את אשתו, בטח לא בשביל אחת כמוך,' הסבירה בישירות האופיינית לה.
'מי דיבר על לעזוב?' התגוננתי, לא מעיזה להודות באמת אפילו ביני לביני.
'את סתם משחקת בת יענה, נותנת לו לשחק בחיים שלך, לנצל אותך.'
'זה הדדי,' מיהרתי להשחיל, 'אני גם מנצלת אותו. לא שיפרתי את רמת החיים שלי מאז שאני אתו?'
איילת התעלמה והמשיכה בשלה. 'יום אחד תתעוררי ותגלי שאת לבד. לגמרי לבד ואין לך עם מי לדבר. שנשארת בלי כלום, כי נתת הכול למישהו שלא קיים בשבילך בעצם.'"

» ביקורות נוספות של סייג'
» ביקורות נוספות על זה לא שאני לא אוהבת