ביקורת ספרותית על הנערים מרחוב פאל - מרגנית - ספרי מופת לילדים ולנוער # מאת פרנץ מולנאר
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 16 בינואר, 2016
ע"י פֶּפֶּר


חברת ילדים היא לפעמים מיקרוקוסמוס של החברה האנושית.
כל מי שמכיר ילדים מקרוב יודע, שילד יכול לאהוב לא פחות ממבוגר;
לשנוא באותה עוצמה ובאותה העקשנות;
לכאוב באותה מידה, לבכות באותו כאב.
הוויתורים הקטנים שלהם קשים לא פחות משלנו, ונשיכת השפתיים שלהם דורשת אותם מאמצים נפשיים, אם לא יותר.
הם נלחמים באותו הלהט למען מה שהם מאמינים בו או רוצים בו.
והתבוסה מרה לא פחות מתבוסתו של מבוגר.

כל מי שמכיר ילדים מקרוב יודע, שחברת ילדים יכולה להיות חברה אכזרית מאוד.
כי חברת ילדים היא לפעמים מיקרוקוסמוס של החברה האנושית.

* * *

הנערים מרחוב פאל הם ילדים ככל הילדים.
יש ביניהם מריבות בלי סוף;
יש ביניהם נער אחד אחראי ושקול שהם מעריכים;
יש להם גם נער שליחויות, הלא הוא האידיוט השימושי שיש בכל כיתה: זה שמוכנים לצרף אותו כדי שיביא תועלת, ובלבד שכולם, כולל אותו, יֵדעו שהוא לא לגמרי חלק מן החבורה; טוראי בין קצינים.
ויש להם מרחב מחיה, שטח משלהם: מגרש שומם ברחוב פאל, שהם מקימים בו מבצרים וטירות, והוא הבית - בית שהוא רק שלהם.
ויש מעבר לרחוב עוד חבורה - נערי הגן הבוטני. הם קצת יותר גדולים וקצת יותר חזקים והמצפון שלהם פחות נוכח, ויש להם עניין במגרש ברחוב פאל.

ובכן, מלחמה.

ואל תצחקו: אולי בפצצות חול והיאבקויות ולא בנשק חם, אבל באותו פטריוטיזם ובאותה הקרבה עצמית.
- התדע, מה זאת מולדת?
- אדע, חבר קומבאט.
- נו, ענה...
- זוהי ברית המועצות שלנו, הטריטוריה שלנו.
- שב.
שאלתי שני:
- ואתה, כיצד תענה?
- מולדת זהו... המקום בו נולדתי... נו, איך לומר זאת... הסביבה...
- שב. ואתה?
- מולדת? זו הממשלה הסובייטית שלנו... זוהי... נו, ניקח למשל את מוסקבה... הנה, עכשיו אנחנו מגינים עליה. אני שם לא הייתי.. אני לא ראיתיה, אך זוהי מולדת...
- משמע, שאתה את המולדת לא ראית?
הוא שותק.
- מה זאת איפה מולדת?
החלו מפצירים בי: הסבר נא!
...
- עכשיו הבנת, מהי המולדת?
- לא, חבר קומבאט.
- המולדת - זה אתה! הרוג את זה שרוצה להרגך! למי זה דרוש? לך, לאשתך, לאביך ולאמך, לילדיך!

אז כן, נערי רחוב פאל לא נלחמים על המולדת. הם נלחמים על מגרש עירוני שומם שלא שייך להם אפילו, ושבבגרותם ינטשו אותו ממילא; אבל המולדת היא לפעמים תחושת הזהות, היחד, השותפות, הידיעה שיש לך מקום בעולם; ועל הזכויות האלה נלחמים נערי רחוב פאל בלהט האידאולוגיה של פרנץ מולנאר.
(שהוא, בינינו, קצת יותר מתקבל על הדעת מהלהט הקומוניסטי של 'אנשי פאנפילוב'. במאמר מוסגר.)

יש לנו מלחמה, ויש לנו גיבור.
הגיבור של נערי רחוב פאל הוא הטוראי היחיד שביניהם, נמצ'ק.
הוא קטן, קל להיעלב, פחדן קצת ונכנע באופיו; בתחילת הספר הוא הזכיר לי בדיחה יהודית -
שני יהודים הולכים ברחוב. באים מולם שני גויים חסונים. אומר מוישה ליענקל:
- מוישה, בוא נברח! הם שניים ואנחנו לבד!
נמצ'ק לא משתנה שינוי ניכר במהלך הספר. הוא עדיין מרגיש כמו טוראי, הוא לא מעז להסביר את עצמו.
אבל הגרונד - המגרש ברחוב פאל - חשוב לו כל כך שהוא חורג מגדרו.
והגבורה שלו מפליאה כל כך ומדהימה כל כך דווקא מפני שאינה נשענת על כוח פיזי או על עוצמה אישיותית. נמצ'ק הוא גיבור כי אין לו ברירה; כי הגרונד הוא מרכז עולמו; כי כשלוקחים לך את הדבר הכי חשוב בעולם, כל ישותך מתקוממת, פחדן ככל שתהיה.
ההברקה של מולנאר, לבחור את נמצ'ק כגיבור ולא את בוקא למשל, מעניקה לספר את רוב קסמו.
והשאר?

כתבתי פה פעם את דעתי על ספרים כמו "השמנפופים והחדחוטים", "המלחמה האיומה על החמאה", "אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו" ו"וגר אופנהיימר עם מרזל". אה, אין ספר כזה. מעניין למה.
בכל אופן, דעתי היא שהספרים האלה נאיביים וקצת טיפשיים.
כי מציגים סימטריה בין הצדדים הלוחמים, ואי הבנה - או התעקשות קטנונית - כסיבה לכל המלחמות.
בעוד שהמציאות היא לעתים רחוקות סימטרית, ויש בה לפעמים אינטרסים מנוגדים ולא רק אי הבנות, מאבק על זכות קיום ולא סתם קטנוניות.
"הנערים מרחוב פאל" מציג מלחמה הרבה יותר מדויקת ומשכנעת.
כי יש כאן טריטוריה של קבוצה מסוימת, שקבוצה אחרת משתלטת עליה שלא בצדק - בסיס ללא מעט מלחמות מחוץ לספרות;
כי יש כאן במובן מה את אלו שהצדק איתם ואלו שפועלים נגדו, אבל גם ביניהם יש גילויים של טוב וגם בהם מתגלות תכונות נוגעות ללב;
כי גם הרוע הוא מורכב, ואף על פי כן יש כאן רוע, ומולנאר לא נרתע מלהצביע עליו ולא עוטף אותו במילים יפות.
ומעניינת מאוד הבחירה של פרנץ מולנאר לתת למנהיג נערי הגן הבוטני, פרי אץ', את שמו הפרטי.

"הנערים מרחוב פאל" הוא ספר נוגע ללב, עצוב, מצחיק ושוב עצוב.
ונאומו של נמצ'ק בגן הבוטני הוא בין הקטעים היפים שקראתי, ונמצ'ק עצמו הוא אחד הגיבורים שלי בספרות.
ספר מקסים שאני גאה על נוכחותו במדף וחצי שלי.
שראוי להימצא גם בשלכם.

* * *

ל"נערים מרחוב פאל" יש סוף עצוב משהו, אולי אפילו ציני.
אבל אם אנחנו מדברים על סכסוכים, הוא מעניק לי תקווה יותר מכל הספרים האחרים שהזכרתי למעלה.
25 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
פֶּפֶּר (לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
תודה לך, ישנוני
ישנוני (לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת נפלאה
נעמי (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת נבונה ורגישה לספר נפלא. כיף לקרוא
פֶּפֶּר (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
אה, זה...
אולי באמת כדאי למחוק את זה, רץ - זה פרט שאני לא הייתי רוצה לדעת לפני הקריאה.
גלית (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
בשם המפורש לא התכוונתי למסר אלא לסוף הסיפור ומה קרה לנמצ'ק שרץ ככה הלך וספלייר ואוליי הרתיע אנשים מלנסות ולקרוא.
פֶּפֶּר (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
המסר הכפול הזה הוא מסר שמאוד קל לי להזדהות איתו.
לא ציינתי אותו במפורש, כי אני לא אוהבת לכתוב את מוסר ההשכל באותיות קידוש לבנה. מסרים לא אוכלים בכפית.
רץ (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
מצטער את הספר הזה קראתי לאחרונה - פחות הייתה חשובה לי העלילה. ניסיתי להבין את המסרים הפוליטיים, ואכן את צודקת יש בו מסרים כפולים ומפתיעים, כאלה שבגללם ההונגרים יצאו למרד נגד הקומוניסטים ב- 1956.
רץ (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
מצטער את הספר הזה קראתי לאחרונה - פחות הייתה חשובה לי העלילה. ניסיתי להבין את המסרים הפוליטיים, ואכן את צודקת יש בו מסרים כפולים ומפתיעים, כאלה שבגללם ההונגרים יצאו למרד נגד הקומוניסטים ב- 1956.
גלית (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
אוף רץ! ניסיתי בכל הכוח (וגם פפריקה נדמה לי) לא לכתוב את המילה המפורשת.
אבל מסכימה אתך ,זה הספר הכי פציפיסטי שאני מכירה שבמקביל מחנך לאהבת מולדת ת לאומץ לגבורה ולהקרבה.
רץ (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת יפה ומאוד מדויקת לספר מופת, אומנם הוא ספר ילדים אך יש בו דילמות וערכים מאוד בוגרים ופוליטיים. גם אני כשקראתי את הספר לאחרונה, במהדורה ישנה שלו, התלבטתי מהו מוסר ההשכל של הסיפור, יש בו ערכים של שוויון וצדק, יש בו ביקרות למלחמה על טריטוריות. לדעתי הספר הזה מעודד להיאבק למען ערכים צודקים.
פֶּפֶּר (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
אין לי מושג למה, אבל ב'לאהוב עד מוות' לא בכיתי בכלל.
גלית (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
ספר טוב הוא ספר שמוציא ממך רגש ולא במניפולציה זולה.אלא באמת. אם אני בוכה מספר ,אם אני צוחקת בקול - אני יודעת ,זה ספר טוב.

פפריקה - להבדיל, אחד הספרים שבכיתי בו הכי הרבה -בפעמיים שקראתי אותו- היה לאהוב עד מוות של דבורה עומר, אני לא רוצה לקרוא אותו שוב.אף פעם.
עצוב מדיי, לא הוגן,לא יודעת למה זה יותר נורא מנמצ'ק, ומאבא שלו שיושב ותופר חליפה.
גלית (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
תתאפקי! (8
פֶּפֶּר (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
ועכשיו יש לי מצב רוח מוזר ונטייה גוברת למחוק את הביקורת הזאת ולכתוב אותה מחדש. אבל אני אתמודד.
no fear (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
נכנס לרשימה
פֶּפֶּר (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
גם אני בוכה כל פעם.
והספרים שאני בוכה בהם הם תמיד הספרים האהובים עליי.
גלית (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
אני בוכה כל פעם מחדש אחד הספרים היותר טובים,
כל כולו על מלחמה ולאומנות ופאטריוטיזם ואין לי ספק שהוא גרם ליותר פציפיזם מכל דבר אחר.יותר מכל ספר אחר שדוחף לך את הלקח שמלחמה זה רע בפרצוף.
איזה כיף לראות שיש עוד מי שקורא את הספר שלפני כמעט 40 שנה סבתא שלי הביאה לי אותו ואמרה שזה היה הספר האהוב עליה בילדותה,

וגם כיף לראות שיש מי שטורח וקורא את אנשי פאנפילוב.
אפרתי (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
את יודעת כמה בכיתי כשקראתי אותו? ולא רק אז כשהייתי ילדה, אלא לפני כמה שנים.
קריקטורה (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת מצוינת. ועשית לי חשק לקרוא אותו.
האופה בתלתלים (לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
הספר העצוב ביותר בעולם, פלוס מינוס.
בניסיונות לאזור אומץ לקרוא אותו שוב.
ביקורת מצוינת!





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ