ביקורת ספרותית על הנערים מרחוב פאל - מרגנית - ספרי מופת לילדים ולנוער # מאת פרנץ מולנאר
ספר מעולה

---

חברת ילדים היא לפעמים מיקרוקוסמוס של החברה האנושית.
כל מי שמכיר ילדים מקרוב יודע, שילד יכול לאהוב לא פחות ממבוגר;
לשנוא באותה עוצמה ובאותה העקשנות;
לכאוב באותה מידה, לבכות באותו כאב.
הוויתורים הקטנים שלהם קשים לא פחות משלנו, ונשיכת השפתיים שלהם דורשת אותם מאמצים נפשיים, אם לא יותר.
הם נלחמים באותו הלהט למען מה שהם מאמינים בו או רוצים בו.
והתבוסה מרה לא פחות מתבוסתו של מבוגר.

כל מי שמכיר ילדים מקרוב יודע, שחברת ילדים יכולה להיות חברה אכזרית מאוד.
כי חברת ילדים היא לפעמים מיקרוקוסמוס של החברה האנושית.

* * *

הנערים מרחוב פאל הם ילדים ככל הילדים.
יש ביניהם מריבות בלי סוף;
יש ביניהם נער אחד אחראי ושקול שהם מעריכים;
יש להם גם נער שליחויות, הלא הוא האידיוט השימושי שיש בכל כיתה: זה שמוכנים לצרף אותו כדי שיביא תועלת, ובלבד שכולם, כולל אותו, יֵדעו שהוא לא לגמרי חלק מן החבורה; טוראי בין קצינים.
ויש להם מרחב מחיה, שטח משלהם: מגרש שומם ברחוב פאל, שהם מקימים בו מבצרים וטירות, והוא הבית - בית שהוא רק שלהם.
ויש מעבר לרחוב עוד חבורה - נערי הגן הבוטני. הם קצת יותר גדולים וקצת יותר חזקים והמצפון שלהם פחות נוכח, ויש להם עניין במגרש ברחוב פאל.

ובכן, מלחמה.

ואל תצחקו: אולי בפצצות חול והיאבקויות ולא בנשק חם, אבל באותו פטריוטיזם ובאותה הקרבה עצמית.
- התדע, מה זאת מולדת?
- אדע, חבר קומבאט.
- נו, ענה...
- זוהי ברית המועצות שלנו, הטריטוריה שלנו.
- שב.
שאלתי שני:
- ואתה, כיצד תענה?
- מולדת זהו... המקום בו נולדתי... נו, איך לומר זאת... הסביבה...
- שב. ואתה?
- מולדת? זו הממשלה הסובייטית שלנו... זוהי... נו, ניקח למשל את מוסקבה... הנה, עכשיו אנחנו מגינים עליה. אני שם לא הייתי.. אני לא ראיתיה, אך זוהי מולדת...
- משמע, שאתה את המולדת לא ראית?
הוא שותק.
- מה זאת איפה מולדת?
החלו מפצירים בי: הסבר נא!
...
- עכשיו הבנת, מהי המולדת?
- לא, חבר קומבאט.
- המולדת - זה אתה! הרוג את זה שרוצה להרגך! למי זה דרוש? לך, לאשתך, לאביך ולאמך, לילדיך!
אז כן, נערי רחוב פאל לא נלחמים על המולדת. הם נלחמים על מגרש עירוני שומם שלא שייך להם אפילו, ושבבגרותם ינטשו אותו ממילא; אבל המולדת היא לפעמים תחושת הזהות, היחד, השותפות, הידיעה שיש לך מקום בעולם; ועל הזכויות האלה נלחמים נערי רחוב פאל בלהט האידאולוגיה של פרנץ מולנאר.
(שהוא, בינינו, קצת יותר מתקבל על הדעת מהלהט הקומוניסטי של 'אנשי פאנפילוב'. במאמר מוסגר.)

יש לנו מלחמה, ויש לנו גיבור.
הגיבור של נערי רחוב פאל הוא הטוראי היחיד שביניהם, נמצ'ק.
הוא קטן, קל להיעלב, פחדן קצת ונכנע באופיו; בתחילת הספר הוא הזכיר לי בדיחה יהודית -
שני יהודים הולכים ברחוב. באים מולם שני גויים חסונים. אומר מוישה ליענקל:
- מוישה, בוא נברח! הם שניים ואנחנו לבד!
נמצ'ק לא משתנה שינוי ניכר במהלך הספר. הוא עדיין מרגיש כמו טוראי, הוא לא מעז להסביר את עצמו.
אבל הגרונד - המגרש ברחוב פאל - חשוב לו כל כך שהוא חורג מגדרו.
והגבורה שלו מפליאה כל כך ומדהימה כל כך דווקא מפני שאינה נשענת על כוח פיזי או על עוצמה אישיותית. נמצ'ק הוא גיבור כי אין לו ברירה; כי הגרונד הוא מרכז עולמו; כי כשלוקחים לך את הדבר הכי חשוב בעולם, כל ישותך מתקוממת, פחדן ככל שתהיה.
ההברקה של מולנאר, לבחור את נמצ'ק כגיבור ולא את בוקא למשל, מעניקה לספר את רוב קסמו.
והשאר?

כתבתי פה פעם את דעתי על ספרים כמו "השמנפופים והחדחוטים", "המלחמה האיומה על החמאה", "אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו" ו"וגר אופנהיימר עם מרזל". אה, אין ספר כזה. מעניין למה.
בכל אופן, דעתי היא שהספרים האלה נאיביים וקצת טיפשיים.
כי מציגים סימטריה בין הצדדים הלוחמים, ואי הבנה - או התעקשות קטנונית - כסיבה לכל המלחמות.
בעוד שהמציאות היא לעתים רחוקות סימטרית, ויש בה לפעמים אינטרסים מנוגדים ולא רק אי הבנות, מאבק על זכות קיום ולא סתם קטנוניות.
"הנערים מרחוב פאל" מציג מלחמה הרבה יותר מדויקת ומשכנעת.
כי יש כאן טריטוריה של קבוצה מסוימת, שקבוצה אחרת משתלטת עליה שלא בצדק - בסיס ללא מעט מלחמות מחוץ לספרות;
כי יש כאן במובן מה את אלו שהצדק איתם ואלו שפועלים נגדו, אבל גם ביניהם יש גילויים של טוב וגם בהם מתגלות תכונות נוגעות ללב;
כי גם הרוע הוא מורכב, ואף על פי כן יש כאן רוע, ומולנאר לא נרתע מלהצביע עליו ולא עוטף אותו במילים יפות.
ומעניינת מאוד הבחירה של פרנץ מולנאר לתת למנהיג נערי הגן הבוטני, פרי אץ', את שמו הפרטי.

"הנערים מרחוב פאל" הוא ספר נוגע ללב, עצוב, מצחיק ושוב עצוב.
ונאומו של נמצ'ק בגן הבוטני הוא בין הקטעים היפים שקראתי, ונמצ'ק עצמו הוא אחד הגיבורים שלי בספרות.
ספר מקסים שאני גאה על נוכחותו במדף וחצי שלי.
שראוי להימצא גם בשלכם.

* * *

ל"נערים מרחוב פאל" יש סוף עצוב משהו, אולי אפילו ציני.
אבל אם אנחנו מדברים על סכסוכים, הוא מעניק לי תקווה יותר מכל הספרים האחרים שהזכרתי למעלה.

» ביקורות נוספות של פֶּפֶּר
» ביקורות נוספות על הנערים מרחוב פאל - מרגנית - ספרי מופת לילדים ולנוער #