ביקורת ספרותית על צוואתו של מוקיון מאת ז'ול ואלס
ספר טוב

---

חיפשתי ספר להאזנה אשר קצת ישנה את האווירה בעת קריאת ספר אחר, ובאותה עת יוכל לחיות בהרמוניה בעולם הקריאה המקבילי שלי. מצאתי את צוואתו של מוקיון.

לאחר מחסום האזנה של מספר חודשים, הצלחתי להתגבר עליו. אמנון וולף הקריין מביא ממד נוסף ומקים לחיים את צוואתו של מוקיון. הרגשתי לא נעים, נוצרה אצלי סתירה פנימית. אל מול אלימות והתעללות בגיבור , אני צוחקת.

ז'ול ואלס, החליט להוקיע ולשפר את מעמד וזכויות הילד באירופה של המאה ה 19. הוא יצא כנגד האלימות במשפחה וכנגד הממסד החינוכי, אם כי גם הרגשתי כי נשתלו ניצנים בעלילה כנגד הממסד השלטוני.

ארנס פיטו הגיבור הינו ילד, אשר חווה אלימות קשה, עוני, מחסור במזון, ביגוד עלוב ומחסור באהבה מצד משפחתו. התיאורים מתוארים בפשטות, כנות ובהומור שחור לאורך כל העלילה. לכן הסיפור זורם. מלבד האלימות וההתעללות והעוני, חשים את האווירה והרקע העוטף את היצירה. אווירת הכפר, התעסוקה אשר הייתה קיימת בזמנים אלה. קשיי היום והפרנסה. הלבוש המקובל באותם זמנים, המזון , ריקבון הממסד, הכבוד והשם של המשפחה אשר נישא על גבי גלי הקול בין השכנים, המורים. תענוג.

עלי לציין כי היצירה פורסמה כפרקים בעיתון לה פרודי בשנת 1869 בצרפת. בסוף דצמבר 1869 , חלה ז'ולס ואלס . בינואר 1970 נסגר העיתון לה פרודי, כך שהמשך לצוואתו של מוקיון לא פורסם מעולם.

נהניתי מאוד להאזין ליצירה, לתובנותיו של פיטו. אחרית דבר מאת משה סקאל מעשירה מאוד.
מומלץ.

» ביקורות נוספות של צילה
» ביקורות נוספות על צוואתו של מוקיון