ספר משעמם ומייגע. זכות הקיום היחידה שיש לסיפור, אם בכלל, היא כסרט טלוויזיה זניח של ערוץ הולמארק.
הספר לא סוחף, לא מושך. קראתי אותו בעצלתיים מתוך איזה כוח אינרציה שלא מובן אפילו לי. לא הצלחתי להרגיש חיבור או אמפתיה לאף אחת מהדמויות בספר ולגמרי לא הבנתי "למה התכוון המשורר". המחברת שפכה כל כך הרבה מילים על כלום, בעצם.
אם נדמה את הספר לנסיעה ברכב, הרי שזו נסיעה איטית להחריד בנוף משמים וחדגוני. אמנם בתום החלק הראשון, הנסיעה הפכה לפתע למהירה ומעניינת מעט יותר, אך זה נמשך זמן קצר מאוד.
הספר מוגדר כ"דרמה משפחתית מרתקת, שאותה היא הופכת באופן מתוחכם לסיפור מתח פסיכולוגי שאינו מפסיק להפתיע עד העמוד האחרון." אני חולקת על כך לחלוטין.
הגרדיאן הגדיר אותו כ"סיפור מותח באופן בלתי רגיל שמסופר להפליא" ועל כך אני יכולה רק לגחך.
בזבוז זמן מוחלט.

הספר כתוב בצורה קצת לא נוחה - קפיצה רבה בין שנים ונקודות מבט שונות מה שקצת מסבך את המעקב והירידה לפרטים...
סה"כ ספר סביר להעברת הזמן

על גב הספר כתוב שהוא "סיפור מותח באופן בלתי רגיל שמסופר להפליא" - אז כתוב.
הספר אינו מותח באופן רגיל וגם באופן בלתי רגיל אינו מותח. הספר אמנם קריא ועם זאת לא עורר בי ציפייה כלשהי להמשך. בין הדמויות בספר מתנהלות שיחות סתמיות על כלום , דמויות משועממות ומשעממות ובעיקר הקוקטיילים משחקים בספר תפקיד מרכזי. בכל הזדמנות שותים ואיכשהו מעבירים את הזמן בדיבורי סרק. לסופרת אולי היו כוונות לתאר דרמה משפחתית מרתקת או סיפור מתח פסיכולוגי שלא באו לידי ביטוי בספר הזה. אפשר לוותר.