ביקורת ספרותית על ייסורים - נפילה #2 מאת לורן קייט
ספר טוב

---

זאת הביקורת הראשונה שאני כותבת אז היא בטח לא תיהיה כל כך מוצלחת אבל לא משנה

דבר ראשון הספר הוא ספר לא רע אולי אפילו די טוב

ממש הפריע לי שהדמות של לוס כל כך שיטחית וילדותית(בעיקר כשזה קשור לדניאל) כאילו ראבק את לא בת ארבע!
הוא פגע בי, הוא עשה לי, הוא עיצבן אותי, הוא שיקר לי.... דיי כמה אפשר?
גם היחס שלה לקאם הציק לי... בסך הכל לאורך כל הספר קאם מוכיח את עצמו כאדם הגון שאפשר סמוך עליו אבל רק לוסינדה לא מרפה..
קרה משהו רע? - זה בטח קאם. את תיהיה מוגנת יותר שם - אבל מה עם קאם. אפלו כשקאם מציל אותה מניסיון חטיפה היא מאשימה אותו.
והכי גרוע זה הרחמים העצמיים הבילתי פוסקים שלה.

מצד שני דניאל התנהג אילה באדישות מעצבנת, שמר על סודיות מוחלטת והתנהג אליה כמו לילדה טיפשה (מה שהיה קצת מוצדק ביחס להתנהגות שלה, אבל בכל זאת "אהבת אמת" וכל זה..)

ממש אהבתי את הדמויות החדשות בספר, הן היו כתובות טוב ועשו את העלילה הרבה יותר מעניינת.
היא מחזרה בספר את הדמות של מולי מהספר הראשון בשלבי, אבל הוסיפה טוויסת מעניין בהתנהגות שלה מה שהיה נחמד.

בסך הכל הספר יפה וכייפי. מצאתי את עצמי מנסה להימנע מלקרוא אותו לרוב, אבל שכן קראתי נשאבתי לתוכו. העלילה מתקדמת בקצב טוב, הדמויות מתפתחות, לוס עוברת תהליך ולומדת הרבה על העבר שלה ושל דניאל, אויבים חדשים ולא מוכרים, ובתוך כל זה גם מערכת היחסים המסובכת של לוס ודניאל שמסתבכת אפילו יותר...

הספר לא מושלם ומזכיר פה ושם ספרים אחרים אבל הוא בהחלט שווה קריאה

סליחה שחפרתי כל כך, אני מתארת לעצמי שרובכם לר תקראו עד הסוף אבל מי שכן הגיע לפה אז תודה :)

» ביקורות נוספות של אליס
» ביקורות נוספות על ייסורים - נפילה #2