ביקורת ספרותית על סנטרל פארק מאת גיום מוסו
ספר לא משהו

---

לאליס -שוטרת צעירה ומצליחה מפריז-, יש בעיה קטנטנה...
היא מתעוררת על ספסל בקרחת יער, אזוקה לגבר זר עם כתם דם על החולצה ואקדח בכיס הפנימי של הג'קט
וכאילו כל זה לא מספיק הזיכרון האחרון שלה מהערב הקודם מסתיים בסביבות השעה אחת עשרה בה יצאה מהבר שיכורה לכיוון המכונית.

זאת סצנת הפתיחה של הספר
הספר כתוב מ-2 נקודות מבט - זו של אליס וזו של גבריאל(האדם האזוק אליה)
העלילה קופצת בין מספר קטעי זמן בעב ובהווה ועוקבת אחר הניסיון של השנים להבין מה לעזאזל קרה בלילה הקודם
(יותר נכון מי אזק אותם אחד לשני ומה הקשר בין שניהם)

הדמות של אליס אופיינה בעיקר בקטנוניות ילדותית, סנוביות ופארנויה חרונית היה לי ממש מעצבן לקראו את המחשבות המתנשאות שלה.
לעומת זאת הדמות של גבריאל מוצגת כשאננה במידה בלתי רגילה, הוא סופג ממנה המון תסכול באדישות לא הגיונית ולעיתים חוטף התקפי זעם בלתי מוסברים
בקיצור הדמויות לא משהו

גם העלילה עצמה שקצת התקשתי להבין איך היא קשורה לאירועי הערב הייתה לא מספיק מלוטשת קצת כאילו חיפשו בכל דרך אפשרית לדחוף את עברה של אליס ולעורר כלפיה אימפתיה ורחמים

ולמרות כל זה יכול להיות שהייתי חושבת שהספר הזה מצוין - אם הסוף שלו היה שונה - כי הסוף הוא בעצם החלק הגרוע ביותר בספר
שעם סוף אחר היה יכול להיחשב אפילו מותחן מוצלח

אבל לא גיום מוסו החליט על סוף כל כך מאכזב -

****ספוילר*******
מסתבל שאף אחד לא רדף אחרי אליס וגבריאל אלא שגבריאל הוא רופא ואליס חולת אלצהיימר

מה הקשר? מישהו? משהו??
אכזבה....
*****סוףספוילר*******

בקיצור ספר בינוני מינוס
מאוד ממוצע
לא לפתח כלפיו הרבה ציפיות הן יובילו לאכזה

» ביקורות נוספות של אליס
» ביקורות נוספות על סנטרל פארק