יארניס, הוא נער רומאי בסוף תקופת מרקוס אורליוס, עולה מאשפתות ב"עיסקת ברטר" : אימו נישאת לסוחר חיטה מבוסס, היא תורמת לעסקה את המגרשים שליד נמל ויכוס-אלכסנדרי כך שישמשו מחסנים לתבואה ובנה משודרג בתנאי חייו, ומשדרג עצמו תודות לתבונתו ועבדו היהודי , יואיר.
רומא סוערת, מות מרכוס אורליוס מציין סיום תקופה של "חמשת הקיסרים הטובים" ומתחילה תקופת מעבר גרועה עם הקיסר קומודוס אל שושלת סוורוס, עם הקיסר ספטמוס סוורוס. קיסר אכזרי, חשדן שאוי למי שנופל בטעות או בצדק ברשת התככים המזימות והחשדות של הבירוקרטיה שלו. דרך אגב, בנו ,קרקלה מוכר מאוד היום במרחצאות שבנה ופסטיבל האופרה הנערך שם כל שנה.
אכן יאריס מצליח, בנוסף לתבונתו ועבדו, גם בהרחבת ידיעותיו הפילוסופיות.
ההצטרפות שלו לליגיון איטליקה ועליה בסולם הדרגות נעשה ביושר, תבונה ובזהירות שתוצאותיה מפתיעות.
כמה נושאים עולים במהלך הקריאה.
א. התפיסה שהנחתה את יארניס היא שילוב של ספרא וסייפא. מנהיג טוב , צבאי או אזרחי, צריך להיות פילוסוף או הומניסט בנוסף לכישוריו כאיש צבא או משהו אחר. הפילוסופיה מונעת קיבעון מחשבתי, כי בעצם מהותה היא בוחנת "אמיתות" ואקסיומות כל הזמן.
ב. האם דרך צדיקים צלחה? צריך לקרוא בספר.
ג. הספר מציע תזה מהו שלטון או פיקוד נאור, במיוחד כלפי עם נכבש. האם הדבר הזה ניתן לישום כאן? אפשר לממש חלק מהעקרונות.
ד.והשאלה הנצחית האם הקיסרים היו טובים ליהודים? ובכן, האבסורד הוא שהקיסר הנאור מרקוס אורליוס, היה קשה ליהודים, ואילו שושלת סוורוס, ספטמוס וקרקלה לאחריו נזכרים כתורמים לתור הזהב של תקופת רבי יהודה הנשיא.
הספר כתוב בכישרון רב. ועדיין בחלק מהדברים הרגשתי כי אני קורא ספר: "הרפתקאותיו של יארניס" ולא רומן היסטורי מעמיק.
עדיין , שווה קריאה.

















