ביקורת ספרותית על איש ללא בית מאת ליאת לידה-סנדומיר
ספר טוב

---

סיפור רחב יריעה, על חיפוש:
- הפשוט ביותר , גור , בחור המחפש את חברו זוהר.
- והעיקר, ליבי המחפשת את שורשיה בגרמניה. בעיקר את ההיסטוריה של אביה.
- אל גיבורינו העיקריים האלו , מצטרפות דמויות, בעלות יחוד ואיפיון, כמו גרטה , סוכנת הבית בדיסלדוף , גרמניה, חבורת האומנים והבוהמים בברלין, וחברתה- יריבתה של ליבי , אנקה. פלרטטנית, משתמשת בגופה כדי להתקדם, או אולי, כדי לתקשר עם סביבתה.
דרך אגב, התיאור של אנקה בכריכת הספר אינו נכון, ומהווה עמדה שיפוטית או פתיינית לקהל הקוראים, הכריכה האחורית מאוד לא מדוייקת כלפיה.
ואם מדברים על הכריכה, הרי שהרושם המתקבל כי לפנינו תוכן של " סקס בגרמניה" , דבר שכמעט מנע ממני לקרוא את הספר, אינו נכון, ומונע מקוראים איכותיים להגיע אליו.
ליבי לא באה לחפש את עברה , היא נסחפת אליו, בתיזמון וצרוף ארועים שרק ספרות יכולה ליצור. היופי שבספר הוא, שאין תחושת מלאכותיות בתיזמון, למרות שבמחשבה רציונאלית הרצף דחוס מדי.
כאן, צריך לעצור בתיאור העלילה , כי הדבר יפגום בהנאת הקוראים.או איך הילל הזקן אמר :" ואידך זיל שלים".

ארחיב בתיאור טכניקת הכתיבה.
הספר, מוצג כקולאז' של דמויות, ארועים וזיכרונות.
ההצגה של הדמויות,כמו משפחתה של ליבי: האב, האם הדודה סוניה, ובעיקר זכרונות וחוויותיה של גיבורת הסיפור, מופיעים כהבלחות והרחבות שלהם כחלק שמחזק את העלילה.
כמעט ואין תיאורים של מקומות ואתרים, אלא רק אלו הנדרשים לדחוף את העלילה הלאה. ובזה יש חולשה.
דיסלדורף מצטיירת בספר כמו בראונשוויג, או כפר אחר.
הדבר נכון גם לחפצים: תמונות או פסלים מתוארים בעיקר דרך מערכת הרגשות שהם מעוררים אצל ליבי, לא התקבעה אצלי תחושה והבנה כיצד נראים התמונה או הפסל.
אפילו הוואריאציה של עוגת "היער השחור" שאינגה הכינה לא עוררה בי ריר בפה כי התיאור שלה היה סתמי, ואני אוהב מאוד עוגות "היער השחור".
גם טבעת משובצת יהלומים, שמהווה ציר נושאי בעלילה, זכתה רק לכמה משפטי תיאור בנליים.
יתכן והעירפול הזה נעשה במכוון על ידי ליאת הסופרת,כדי ליצג הלך רוח של הגיבורה שלנו, ליבי.
אבל לי כקורא הוא יצר זמזום מערפל שלא עזר לי להנות ולמצות את העלילה.
ועם זאת הספר ראוי לקריאה בגלל הנושא שהוא מציג, וההעלאת אספקטים מסויימים של דור שני ליוצאי השואה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על איש ללא בית