ליאת לידה־סנדומיר, ילידת תל אביב, 1974, בה היא מתגוררת גם היום. תרפיסטית במחול ותנועה, בעלת תואר שני בספרות עבריתבמסלול כתיבה יוצרת מטעם אוניברסיטת בן-גוריון ותואר ראשון במשפטים.
היא כותבת מאז היותה ילדה. סיפורים קצרים שלה ראו אור בכתב העת "מאזניים". סיפור נוסף זכה במקום הראשון בתחרות הסיפור הקצר של הוצאת "כתב" וראה אור באנתולוגיית סיפורי מסע.
בת זקונים להורים מבוגרים, לאם ילידת הארץ ולאב ממוצא פולני שאיבד בנעוריו את כל משפחתו בשואה (הורים ושמונה אחים), ונדד בין מחנות ריכוז בפולין ובגמניה.
הוא היה איש ללא בית – תושב ללא נתינות. אחרי המלחמה, נשאר להתגורר בגרמניה אך סירב לקבל אזרחות. כיוון שלא עלה לישראל, גם לא היה בעל אזרחות ישראלית. הוא ניהל את עסקיו בין "שם" ל"כאן", ונסע הלוך ושוב.
ילדותה של לליאת אופיינה בשתיקות שהכילו את מה שלא ניתן לבטא במילים. היא חיה בצל זכרונות שלא דובר בהם. האב נפטר כשהייתה בת 11 והשאיר אותה עם הרבה שאלות שלעולם לא תקבל עליהן מענה, ולעולם תמשיך לשאול אותן. מאז היא מנהלת איתו דיאלוג אינסופי.
כעשר שנים צף הסיפור במחשבתה. הסיפור שלא סופר לה, שעליה לברוא בעצמה.
לפני 5 שנים שבה עם משפחתה לגור בבית הוריה הישן. שם, בחיק הבטוח, הרגישה שתוכל לסיים את כתיבת הספר.
ליאת נשואה ואם לשלושה.
