ביקורת ספרותית על האדריכל מפריז מאת צ'רלס בלפור
ספר בסדר

---

יש ספרים שבונים לך עולם בדיוני אמין להפליא. יש ספרים שמספרים על עולם אמיתי ואתה מרגיש שהוא בידיון. והספר הזה שייך לסוג השני. הוא מתאר את פריז תחת הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה, ואתה מרגיש שהוא המציא איזה סיפור ושיעבד אותו לכמה סוגים של אג'נדה שהיו לו: 1) להראות כמה נורא היה הכיבוש 2) להראות כמה נפלא להיות אדריכל 3) להדגים מי הטובים ומי הרעים. כאשר סעיפים 1 ו 3 מקובלים על כולם, ובלפור מתפרץ פה לדלת פתוחה עם הרבה רעש וצלצולים.
אני חושבת שהדבר שהיה לי קשה מכל אם הייתי בכיבוש ההוא - יותר מהמחסור, מהרעב ומההשפלה הוא הפחד. הפחד שלא מרפה כי יכול להיות שמישהו הלשין עליך או על שכנך. או שהמחתרת פעלה ויתפסו אותך כבן ערובה ברחוב ושם גם יירו בך. או שבן משפחה לא יחזור. הפחד הזה שאינני מכירה אישית, תודה לאל, נראה לי כמו הדבר האיום ביותר, שאי אפשר להתרגל אליו. הפחד הזה מתואר בספר הזה באופן די מוחשי, ובזכות התאור הזה הוא זכה בכוכב השלישי.

הסיפור מתאר אדריכל בפריז, שמקצועו כל כך חשוב עבורו שהוא מוכן אפילו למכור את נשמתו לשטן למען הזכות לתכנן בניינים. והוא גם פחדן שחושב בסטיריאוטיפים, גם קצת אנטישמי (בלי להכיר מקרוב יהודים) בערך כמו השכבה הבורגנית שחיה בעיר באותן שנים. ויום אחד הוא מקבל גזר יוצא מהכלל בצורת תכנון מבנה שישמש בעצם את מכונת המלחמה של הגרמנים – שבא עם מקל מאיים – בתמורה עליו לתכנן מקומות מחבוא ליהודים בדירות מפוארות, מעשה שאם ייתפס יביא להוצאתו להורג, כנראה בעינויים. וכך נגרר הספר מדוגמא מצמררת אחת לשניה, כאשר אנטישמיות, אכזריות לשמה, תאורי עינויים מחליאים, וגם הלשנות של צרפתים על יהודים או על צרפתים המחביאים יהודים אמורים להבהיר לקורא מי הרעים ומי הטובים בסיפור.
יובהר מיד: זה לא ספר שואה, למרות שיהודים וטלאי צהוב מופיעים בסיפור. הסיפור לא קרה – גם לא יכול היה לקרות.

הוא לא אמין. הוא מרגיש מגוייס (גיוס שאין בו כל צורך כי מה שהוא מצהיר מקובל היום על הרוב המכריע של האנשים) הוא כולל אי דיוקים היסטוריים ההופכים גם סיפורים שהיו – או יכלו להיות – לבדייה. היתה, כמובן, אנטישמיות בצרפת של אותם הימים. אבל מסיפורים של אלה שהיו שם אני יודעת שהיו לא מעט צרפתים נוצרים שסייעו והצילו תוך סיכון עצמם ומשפחתם (ברור שסיפור פרטי אינו מעיד אלא על עצמו, ובכל זאת...)
אז מה אני אומרת? הוא לא משעמם במיוחד, אני לא אהבתי במיוחד, ומי שיפיקו ממנו תועלת הם השוקלים ללמוד ארכיטקטורה שיתכן שאינם מבינים כמו בלפור, את נפלאות המקצוע הזה. אהבתו של בלפור למקצועו זה העניקה לו עוד נקודות זכות בעיני, ובלבד שלא יקרא לעצמו גם "סופר"...

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על האדריכל מפריז