הרובע הקטן/חנה טואג
The Little Quarter/Hana Tueg
עריכה: יורם מלצר.
הוצאה: הוצאת אבן חושן, 2015
416 עמ', לא כולל: תוכן עניינים ומקורות.
אור רוזן עובר מסע שורשים אחרי שאימו נפטרת.
בעקבות מזוודה של אימו שהוא מקבל מאחותו יונינה. אור מתחיל לחקור את העבר, לראות מה אימו – חבצלת השאירה מאחור בעקבות אהבה אסורה. אך לפני זה אתחיל מההתחלה.
שכונת עג'מי עברה תהפוכות – מהר הזבל בים לפארק, והבתים שהם גרים ייהרסו והם צריכים לעבור לגור בשיכון של עמידר בשדרות ירושלים.
הילדות של אור ויונינה מוזכרת כמעין פלאשבקים בפרקים, ככה מכירים את הדמויות יותר ואת התנהגות חבצלת ובעלה מיכאל.
האיומים של חבצלת לילדים, זה שהיא תעזוב עם המזוודה ותחזור לצפת. אך האיומים לא ממומשים והיא נשארת ביפו.
חבצלת היא מלאת חיים וציירת בלב ובנשמה אשר עברה מצפת ליפו – שכונת עג'מי כאשר היא התאהבה במיכאל. אהבה אסורה אך זה לא מנע ממנה להתחתן איתו.
השכנים הערבים היו בני בית; סיהאם ואבו מוניר.
חבצלת נמצאת בבית האבות הסיעודי, אך אור תמיד התבלבל בשם, ויונינה אחותו מתקנת אותו, "של צחוק, אור, של צחוק. איך שאתה אוהב לעוות דברים, בכל זאת יש הבדל בין צאלון לצהלון." (עמ' 15).
אפילו סיהאם מבקרת את חבצלת בבית האבות כשיונינה או אור לא יכולים.
יונינה אחותו, היא אמא חד הורית, אשר מגדלת את גאיה בעג'מי. גאיה אוהבת את שכניה הערבים והם אותה. יונינה עובדת כצלמת אירועים.
כאשר גאיה חולה והיא מאושפזת, סיהאם היא זאת שמודיעה לו מה קרה, "כבר בבוקר בגן הרגשתי שמשהו לא בסדר איתה. בערב החום עלה. אחותך בדיוק חזרה מאירוע שצילמה בתל אביב. מה אגיד לך, נורי, נבהלתי כמו שאף פעם לא נבהלתי בחיים שלי, במיוחד כשלא יכלה לעמוד על הרגליים, והעיניים שלה התגלגלו אחורה..." (עמ' 122-123).
לאור יש את מישל, היא מלמדת ריקוד בטן בסטודיו. מישל רוצה שהוא יכיר גם את חבריה, אך אור לא מתחבר אליהם. היא רוצה שיכיר אותה. נראה שאור מכיר יותר את גופה מאשר את הנפש שלה.
מישל מחליטה לעזוב להודו, ללמוד יותר על הריקודים אשר נותנים לה אושר ומהדברים הקטנים ביותר. על המעבר שלה להודו, אור מוצא את עצמו חושב עליה אחרי שהיא נוסעת.
אור עובד כפקיד בבנק במרכז העיר, בדלפק העובר ושב – באשנב השירות הכללי. הוא מכיר את כולם, כל אחד ויתרתו וחריגתו, הכל בראשו. שמונה שנים עבד שם.
יום למחרת אחרי מות אימו, מנהל הבנק מודיע לו שהוא מפוטר.
חבצלת אימו קיבלה לוויה דתית כמו שביקשה, אור לא רצה להיות בלווית אימו, אך צפה ממרחק.
בצאת ה-30 למותה של חבצלת, הוא מגיע לעכו, בעקבות המכתבים של אימו. עכשיו רק נשאר לו למצוא בסמטאות עבו את אסתר.
כאשר הוא מוצא את אסתר, ואת דניאל בנה. הוא לומד מהם דברים חדשים וגם על עצמו כשהוא רוצה לדעת עוד ועוד. אור מתחיל ללמוד, ומגלה לא רק על עצמו דברים, הוא מגלה עוד דברים על אימו.
לכל פרק יש שם, וכל פרק זה על דמות אחרת ואז חוזר לאור, הדמות הראשית. הפרקים הם קצרים. הכריכה יפה ושם הספר תואם.
הספר מלא בפנינים.
קראתי ונהניתי מקריאתו, ממליצה מאוד!!!
"אין לך כלים להכיל את האמת כולה. האם אתה יכול להתבונן בשמש בעיניים גלויות? לא! הרי תסתנוור אם תעשה זאת, השקר נושך והאמת הצרופה שורפת, אם אין כלים להכילה." (עמ' 303).
על גב הכריכה:
אור רוזן, גיבור הספר, נוסע מעג'מי שביפו לצפת בעקבות צרור מכתבים שכתבה אמו, חבצלת אבוהב, לאחותה אסתר במשך ארבעים שנה, לאחר שעזבה את משפחתה הצפתית והלכה אחרי אהבה אסורה. מסעו של הגיבור אינו רק מסע פיזי בזמן אלא גם מסע נפשי אל המודעות העצמית ואל החיבור לשורשים.
במהלך הרומן נפתחת בפני הקורא מניפה מרהיבה של עג'מי ורחובותיה, צפת וסמטאותיה וגלריה של דמויות מהמחוזות האלה. הגיבור צועד בו זמנית גם בתוך הסמטאות המפותלות של צפת ובתוך שבילי המילים במכתביה של אמו, כשתודעה נוגעת בתודעה, מציאות נוגעת בזיכרון , זיכרון נוגע בפנטזיה, רחובות העיר העילית נוגעים ברחובות העיר התחתית של הנפש.
בפרוזה לירית רגישה ובמשיכות מכחול מעודנות המפגישות בין ריאליזם לפנטזיה חושפת בפנינו חנה טואג את העולם הקטן הזה מטה ומעלה, כשהגעגוע והכיסופים הם הדבק המאגד את אבני היסוד שלו.
חנה טואג- סופרת תושבת ראשון לציון. ספריה הקודמים:
'עלים של חסה' קובץ סיפורים קצרים (כרמל 2004: הסיפור הנושא את שם הספר זכה בפרס הסיפור הקצר ב'הארץ' ב- 2001 ), ו'לאורה', רומן (מודן 2009: זכה במקום הראשון בפרס קוגל לספרות יפה ב-2011(.
מדברי הביקורת על הרומן "לאורה": "לאורה הוא רומן ביכורים של חנה טואג אך בשלותו הרעיונית והרגשית, בנוסף לערכו הספרותי מאפשרים לראות בו אחד הרומנים המשובחים שנכתבו בישראל בשנים האחרונות." (פרופ' יוחאי אופנהיימר אוניברסיטת תל-אביב).
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
