ביקורת ספרותית על הרובע הקטן מאת חנה טואג

---

ספר מיוחד על אנשים מיוחדים ואוירה קסומה.
האנשים:
חבצלת האם, אישה שגדלה בצפת,מתאהבת בסוואר בנמל יפו , בעלת נפש אומנותית, פיוטית, אוהבת בריות בשכונת עג'מי , בין אם הם יהודים או ערבים.
הכישרון האומנותי שלה מוקרן לבתה קרין, שהופכת לצלמת חתונות וצלמת אומנותית. כמו לנכדתה גאיה בת הארבע שקולטת כל ניואנס מריקוד הים שחבצלת וגאיה כוראגרפו יחד, או אגדות שונות הקשורות לים.
הצלע הריאלית היא הבן אור, פקיד זוטר בבנק , אשר מאוהב במישל ומאבד אותה.
החשיבה של חבצלת היא שונה.היא מסוגלת לראות ירח ואורו הקסום , ולאמר הריחו את הירח, כי בשמו צפונה המלה ריח.
ועוד ועוד.
יש עוד דמויות מיוחדות כמו השכנים הערבים ואחרים.
באמצע מצוי הר הזבל של שכונת עג'מי ביפו, שרק שנים מאוחר יותר הפך לפארק.
ההרס והשינוי אינם לרוחם של התושבים המקוריים של עג'מי. הם מתגעגעים לחוף הישן שלהם,שהיה ולא יחזור.
קורותיהם של גיבורינו מובאים בקולאז' המורכב מפרקים קצרים יחסית, שעומדים בזכות עצמם ונסמכים ומחזקים את האחרים.
הייתי מסתפק בעג'מי , התוספת של צפת ומה שקרה שם הפריעה לי.
זוהי טכניקה של דקונסטרוקציה שאינה מפרקת לגמרי את העלילה או את הקורא, אלא הופכת את כולם לשותפים.
ממליץ לקרוא את הספר כפי שנהנים מתופין, לאט והתענגות על הטעמים.
נ.ב אם תחשבו ריאלית על השכונה, תראו בתים ישנים, עם טיח וצבע מתקלפים.
זאת חלק מהסיבה שחלק פונה משם, במנגנון פינוי וישוב מחדש.
כל מי שחושב כי היו גם שיקולי נדל"ן בפינוי עג'מי , חושב על אחריותו, אוון.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על הרובע הקטן