ביקורת ספרותית על שמונה בעקבות אחד - עיבוד מחדש - ציורים: נחום גוטמן מאת ימימה אבידר-טשרנוביץ
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 21 באוקטובר, 2015
ע"י רויטל ק.


יום אחד, במסגרת סכסוך אזורי המקובל במחוזותינו, התגרה בן הארבע בבן השמונה במילים הבאות: "אתה מאוהב!"
הסכסוך האזורי הידרדר והגיע לכלל אלימות בלתי חמושה, כשהתערבתי ותהיתי מה, בעצם, מעליב בציטוט הנ"ל.

"אמא, את לא מבינה". אמר בן השמונה ברצינות של בני-שמונה-יגעים מול הוריהם המאותגרים דורית.
"את צודקת. זה לא דבר רע להיות מאוהב. אבל אצלנו, אצל הילדים, ככה אומרים למישהו כשרוצים להעליב אותו. ואם למישהו יש חברה, או שרואים אותו מדבר עם בת, אז שואלים אותו "מה, אתה מאוהב?" וזה מעליב".

ספר טוב, הרבה פעמים נותן לך שם לתופעה שאתה מכיר בעצמך.
הוא מתאר משהו, ואתה מהנהן בהתלהבות. כן, זה בדיוק כך.

מאז שהבן שלי קרא את שמונה בעקבות אחד (אגב, לא בעיבוד המחודש אלא בהוצאה ישנה שלא מופיעה פה באתר), המונחים "אצלנו הילדים" או "בשפה של הילדים" השתרשו אצלו, ויש לי הרגשה שהוא לקח את זה היישר מחגי, גיבור הספר שיותר מפעם מדבר על הדרך בה ילדים יכולים להסתדר זה עם זה. גם ילד שהיה מגיע מסין, לדעתו, היה משתלב במהירות בקבוצת הילדים הקיבוצניקית המתוארת בספר, כי גם בלי להבין זה את שפתו של זה - הם היו יכולים להבין את שפת הילדים המשותפת לכולם.
עד כמה זה נכון?
מוזמנים לשפוט בעצמכם.
אבל את הרעיון שישנה שפה של ילדים והבנות של ילדים שהמבוגרים אינם שותפים להם - הבן שלי אימץ בחום.

כל זה, כמובן שולי לעלילה.
העלילה היא עלילת מתח וריגול המתרחשת בארץ, על רקע מלחמת העולם השניה.
הדמויות נהדרות, מאופיינות, אפילו מורכבות באופן יחסי לספרות ילדים.
ההומור נהדר אף הוא, ויעידו פרצי הצחוק המתגלגל שעלו מהספה בזמן שהבנים שלי קראו את הספר, בזה אחר זה, במשך אחר הצהריים אחד.

ויש גם בונוס בדמות הרקע ההיסטורי שהקורא לומד עליו במהלך הקריאה, בלי מנהרת זמן ובלי להדביק לעלילה בכוח קטעי הסבר, פשוט מעצם העובדה שהספר נכתב בתקופת מלחמת העולם השניה או מיד לאחריה, והתיאורים שלו אותנטיים. הוא לא רק מלמד על התקופה אלא מעביר את התחושות ואת האווירה ששררו אז בארץ.

למרות השפה המיושנת והסלנגים הבלתי עדכניים בעליל, למרות הדפים המעט מצהיבים הכתב הצפוף ומרכאות שכותבים אותן כך: << במקום כך: ", הילדים שלי נהנו מכל רגע.
אולי באמת יש שפה משותפת לילדים, כזו שלא חוצה רק גבולות גיאוגרפיים אלא גם זמן.
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רויטל ק. (לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
תודה חני.

כן, אני חושבת שפעם "ערכיים" היה יותר באופנה מאשר היום...
אבל לא חסרים ספרים טובים גם היום (ולא היו חסרים ספרים גרועים פעם...)
חני (לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
האם פעם קראנו ספריים ערכיים יותר?ספר שזכור לטוב .והקטנטנים יש להם שפה נפלאה.
רויטל ק. (לפני 10 שנים)
תודה רץ.
רץ (לפני 10 שנים)
מקסים - ביית ברל יש ספריית ילדים ע"ש ימימה אבידר-טשרנוביץ.
אל תרגיזו אותי (לפני 10 שנים)
עשיתי לך לייק איזה יפה כתבת אייך אני אומר חבל על הזמן
רויטל ק. (לפני 10 שנים)
תודה יעל, לייב, אלון וזשל"ב.

פואנטה, הם אכן חמודים, אפילו אמא שלהם אומרת...
תודה:)
פואנטה℗ (לפני 10 שנים)
חמודיייים. איך הציטוט המעליב הזה דילג על מחוזותינו? לא ברור.
בן ה- 10 שלי יאהב את זה. תודה, רויטל.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים)
גם לי יש זיכרון טוב הן מהספר והן מההצגה.
אלון דה אלפרט (לפני 10 שנים)
אני זוכר את הספר הזה. היה אחד מעמודי התווך של שנותיי המוקדמות כקורא
yaelhar (לפני 10 שנים)
ביקורת נהדרת.
רחלי (live) (לפני 10 שנים)
מקסים ביותר
רויטל ק. (לפני 10 שנים)
תודה אפרתי.

ליאור, האמת היא שגם תיאור חיי הילדים בקיבוץ כגן עדן שבו המבוגרים לא מפריעים לילדים להנות מהחיים לא כל כך תואם מציאות, כפי שאנחנו יודעים כיום...

וזה בהחלט נושא שעלה מול הילדים אחרי הקריאה, הרעיון של בית ילדים וחיים עם נוכחות מצומצמת מאוד של אבא ואמא כלל לא מצא חן בעיניהם, לשמחתי.
אז אפשר להוסיף ליתרונות הספר שהוא מאפשר קצת תרגול של קריאה ביקורתית:)
ליאור (לפני 10 שנים)
במציאות הנוכחית בה ילדים מוקפים בכל רגע נתון במאות "סוכני טמטום" עשית לילדייך שירות גדול.
ולמען האמת - אחוזי ההשתלבות של ילדים שהגיעו מבחוץ לקבוץ, שואפים לאפס.
אבל מה היא המציאות לעומת דמיון של ילד?
אפרתי (לפני 10 שנים)
מזכיר נשכחות ומחמם לב!





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ